חכם אברהם פנסו

ת"ק - י"ח חשון תק"פ      

1 8 2 0 - 1 7 4 0      

חכם אברהם פנסו

מקצת שבחו

חכם אברהם פנסו נולד לאמו שרה ולאביו ישראל בשנת ת"ק (1740) בעיר שׂראיי-בוסנה (סרייבו) בבוסניה.
כשהיה בגיל 3 נהרג אביו, וזמן קצר לאחר מכן נפטרה אימו, כך שגדל כיתום, ולמד במוסדות הקהילה בעירו שׂראיי-בוסנה. גדל בתורה וביראה, וכשהגיע לפרקו נשא לאישה את בת הגביר חיים דניאל הלוי, שדאג לכל מחסורם, כך שהתפנה לעסוק בתורה יומם וליל.
בשנת תקל"ג (1773), חכם דוד פארדו, רב העיר איספאלטרו (קרואטיה), וממלא מקום הרב הראשי ליהודי בלגרד, מונה לרב העיר שׂראיי-בוסנה. חכם אברהם פנסו, שהיה עמו בקשר עוד בהיותו באיספאלטרו, היה לתלמידו המובהק. בשנת תקמ"א (1781) חכם דוד פארדו עלה לארץ ישראל, והפקיד בידי חכם אברהם פנסו את כתב היד לחלק השני של פירושו על התוספתא 'חסדי דוד'. חכם אברהם פנסו, שם פעמיו לעיר ליוורנו, וזכה להוציא לאור את ספר רבו בשנת תק"ן (1790). חכם אברהם פנסו שימש ראש ישיבה ואב-בית-דין בעיר שראיי, והיה שותף להנהגת העיר, יחד עם חברו, החכם יצחק פארדו, בנו של רבו, החכם דוד פארדו
בשנת תקנ"ח (1998) יצא לאור בשאלוניקי ספרו 'אפי זוטרי' בהלכות פסח, וספרו 'משפט כתוב' - ליקוטי הלכות מספרי מרן החיד"א, החכם חיים יוסף דוד אזולאי, אותו פגש בביקורו בליוורנו. בשנת תקס"ה (1805) הוציא לאור בשאלוניקי את ספרו 'תולעת שני' - דרושים.
בסוף ימיו, זכה ועלה לארץ ישראל יחד עם בנו החכם חיים דניאל שלמה פנסו, והתיישבו בירושלים. בירושלים כתב את חיבוריו: 'כתית למאור' על אגדות התלמוד, ואת השו"ת 'עזרה מצר'. הספרים עמדו בכתב יד, עד שיצאו לאור, בשנת תשנ"ה (1995) ע"י הוצאת חברת אהבת שלום.
חכם אברהם פנסו נפטר ביום י"ח בחשוון תק"פ (1820), ומנוחתו כבוד בהר הזיתים בירושלים.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד 'עשה תורתך' - שילמד על מנת לעשות.
'שמאי אומר: עשה תורתך קבע' - נראה, שדייק לומר בלשון עשייה, ולא אמר למוד תורתך. וגם אמר: 'תורתך', ולא אמר עשה התורה. וגם אמר: 'קבע', ולא אמר בקבע. לרמוז שילמד על מנת לעשות, שכשתבוא ללמוד תהא מכווין לעשות, מה שעולה לדין מתורתך. ואפשר עוד, 'עשה תורתך' שתהא מקיים 'ועשה תורתך' - שלא תלמד, ולא תקיים, ודייק לומר 'תורתך' כמו שאמרו זיכרונם לברכה, על פסוק 'כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה' - שבתחילה נקראת תורת ה', וכשנתגדל בתורה נקראת על שמו. ואמר: 'קבע' - שתהא מלאכתו עראי ותורתו קבע.
כתית למאור, מסכת אבות, עמ' ת"ו. הוצאת חברת אהבת שלום, ירושלים תשנ"ה (1995).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד 'על הארץ תישן' - שהכל דשים בו, לאחוז במידת הענווה.
'כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל' - לכאורה קשה, שאם הוא ציווי ועצה טובה, כך היה לו לשנות: פת במלח אכול ומים במשורה שתה, ועל הארץ תישן. ועוד קשה, שהרי רואים אנו, שמי שצריך לעשות כך בא לידי סכנה. ועוד, מהו זה שחזר ואמר: 'ובתורה אתה עמל' - שהרי כבר אמר תחילה: 'כך היא דרכה של תורה'. לכך נראה, שאין הכוונה לומר שכך יעשה, אלא כך אמר: 'כך היא דרכה של תורה' - שאם באת לעסוק בתורה, אל תאמר ומה נאכל, שאם אין קמח אין תורה, אלא תשים בדעתך שאפילו לא יהיה לך די סיפוקך, אלא 'פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה' וכולי, עם כל זה, אתה מקבל עליך עול תורה. וזהו שחזר ואמר: 'ובתורה אתה עמל' - שהוא פירוש לדבריו הראשונים, שרצה לומר שאפילו על מנת כן, גם כן, תקבל עליך עול תורה. ... ואפשר רמז עוד באומרו: 'ועל הארץ תישן' - שתשים בדעתך כאילו אתה ישן על הארץ, שהכל דשים בך, ותאחז במידת הענווה, שאם אין ענווה אין כלום.
כתית למאור, מסכת אבות, עמ' ת"י. הוצאת חברת אהבת שלום, ירושלים תשנ"ה (1995).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד למעט במה שעסק בתורה, שעדיין לא למד חיובו.
'רבי מאיר אומר: הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה' - שאף שלמדת בתורה ועסקת בה הרבה, הוי ממעט באותו עסק, שלא יהא חשוב בעיניך שעסקת בתורה הרבה אלא מועט, ובזה 'ועסוק בתורה' עוד הפעם, שתאמר שעדיין לא למדת חיובך.
כתית למאור, מסכת אבות, עמ' ת"ח. הוצאת חברת אהבת שלום, ירושלים תשנ"ה (1995).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לאסור לקחת מקופת עניים לתקן ספר תורה, שלא פורעים.
חברה שהיה להם מקדם ספר תורה, וברוב השנים נפסל בהרבה מקומות, וצריך מתן דמים הרבה לתקנו, ואין בקופת החברה אלא מעט מזעיר שגבו לעניים. עתה לשאול הגיעו, אם יכולים ליקח ממעות ההם כדי לתקן הספר תורה, ולא ייגנז עם כמה אזכרות שבו, או שמא אם פורעים מאותם מעות שגבו לעניים, הרי זה גוזל את העניים, ולגבות מחדש, אין לאל ידם, כי עניים המה? ...
מעיקרו של זה הדבר מיושב ב'בתרא': 'שנו חכמים: קופה של צדקה וכולי, ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה, ולשנותה לכל מה שירצו'. עד כאן. ובפירוש של זאת הסוגיה, נחלקו גדולים: ... שזה שאמר 'לכל מה שירצו' - דווקא למה שהוא צורך עניים, אבל לדברים שאין צורך לעניים אסור לשנותם, שהרי זה כגוזל מהם ... שכיוון שגבו העניים במעות אלו, שגבו לחלק להם, אין יכולים ליקח מעות ההם כדי לתקן הספר תורה, אחר שמפסידים עניים הפסד שלא חוזר, ובפרט שרבים האוסרים. ... והרשב"א בתשובה, והרדב"ז זיכרונם לברכה כתבו, שזה שמותרים הציבור לשנות 'לכל מה שירצו' - היכן שמספקים הציבור כל צרכיהם של עניים ... וכן נראה דעת הטור, שאפילו לדבר מצווה צריכים אנו על מנת לפרוע. והנה בנידון שלנו, אין בני חברה זו מספקים כל צרכיהם של עניים, וגם אינם פורעים עוד, אם כן אסור לשנות ...
ואף על גב שיש רבים וגדולים שסבור להם להיפך ... שלדבר מצווה מותר לשנות ... בנידון שלנו שלא חוזרים פורעים, וודאי שאסור לשנות. מעתה, קם דין בנידון שלנו שאסור לשנות, אף על גב שהוא לדבר מצווה לתקן הספר תורה.
שאלות ותשובות "עזרת מצר", סימן ל"ב, עמ' רי"ג-רכ"ד. הוצאת חברת אהבת שלום, ירושלים תשנ"ה (1995).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שהמספר עשר ביהדות מציין שלימות והשראת שכינה.
'בעשרה מאמרות נברא העולם' - ונראה, שכלפי עשרה מאמרות שנברא העולם, נאמרו עשרת הדברות שבהם מתקיים העולם, וכנגדן עשר ספירות ועשר קדושות שנתקדשה ארץ ישראל, ואפשר זהו הטעם שכל דבר שבקדושה הוא בעשרה, וכל בית עשרה קדמה שכינה ובאה, לפי שאז מתקיים העולם שנברא בעשרה מאמרות. ואפשר על פי זה לומר, טעם לעשר ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו, וכן זהו הטעם לעשרה תנאים שהתנה יהושע עם ישראל בכניסתם לארץ, כמו שאמרו זיכרונם לברכה, וכנגדן עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, ועשרה ניסים שנעשו לאבותינו במצריים ועשרה על הים, וכל אלה שמונה התנא והולך.
וזהו הטעם, שהיו עשרה דורות מאדם ועד נוח, וכן מנוח עד אברהם, לפי ש'בעשרה מאמרות נברא העולם', ובכל דור היו פוגמים במאמר אחד עד שפגמו בכולם, והביא עליהם את מי המבול, וזהו הטעם לעשרה מסעות שנסעה השכינה, כמו שאמרו זיכרונם לברכה, וזהו הטעם לעשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצריים, ועשר על הים.
כתית למאור, מסכת אבות, עמ' ת"ט. הוצאת חברת אהבת שלום, ירושלים תשנ"ה (1995).