חכם סעדיה אלנדאף

'ואתה תצווה את בני ישראל' - הנה יש לדעת למה בכל הציוויים אומר: 'דבר אל בני ישראל', 'צו את בני ישראל', ובפרשה זו אומר: 'ואתה תצווה את בני ישראל'. מה חידוש יש כאן? אלא ידוע שנשמת משה רבינו, עליו השלום, היא כללות כל נשמותיהם של ישראל, וישראל כלולים בו, וזהו יכול האדם לעשות עצמו כמשה רבינו, עליו השלום, מחמת שכל אחד מישראל יש לו חלק ממשה רבינו, לכן בפרשה הזאת אמר: 'ואתה תצווה' - מלשון חיבור, שאם פגם האדם במעשיו, חזר הפגם למשה רבינו, עליו השלום, והראיה כשעשו את העגל והתנצלו עדיים, נסתלקו ממשה אלך אורות. לפיכך בא הציווי כאן במצוות הנר: 'ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן' - היינו השראת השכינה, כי שמן בגימטרייה שכינה, ואז יהיה החיבור - היינו יחוד הקדוש ברוך הוא כי הנר הדלוק לדבר מצווה נמשך בו קדושה. והאיש הירא את ה' יתברך, יאחז במצווה זו, הן להדליק בבית הכנסת, הן בשבתות וימים טובים, כמה הוא מאיר לעולם ומאיר לנשמתו לעולם הבא, ומעורר הרחמים אם כיוון לבו לשם שמיים, ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמים.

'ואהבת לרעך כמוך' - סופי תיבות: תם - לומר לך שמצוות עשה הוא שתאהב את חברך כנפשך. לפיו שאין האדם מתקבלת תפילתו אלא אם כן הוא אוהב לכל אדם, לכן ציווה הקדוש ברוך הוא באהבת איש לחברו כדי שתוכלל תפילתו מכל ישראל, ובאהבת אדם לחברו נודע אהבת השם ברוך הוא, כי מאהבת השם אהב את חברו. לכך כתוב: 'ואהבת את ה' א-לוהיך בכל לבבך', וכאן כתוב: 'ואהבת לרעך כמוך' - הרי שהמצווה הזאת היא ככל המצוות שבתורה, ולכך השלמת כל המצוות בה, שהיא ראש לכל קיום מצוות עשה. וממנה ניתן השלום. ... ואין השלום מצוי אלא במי שמקיים: 'ואהבת לרעך כמוך' - לכן ציוו רבותינו בדברים המסובבים אהבה ושלום, והזהירו בדברים המונעים את האהבה והשלום, ואמרו שצריך האדם לרדוף אחר השלום עם כל אדם, ואז הוא נעשה אהוב למעלה ונחמד למטה ומקובל עם הבריות, וכשם שהוא מקובל עם הבריות - תפילתו מקובלת ורצויה לפני הקדוש ברוך הוא.

'וכי ימוך אחיך ומטה ידך עמך' - זהו שאמר הכתוב: 'אל תגזל כי דל הוא, כי ה' יריב ריבם' - אמר הקדוש ברוך הוא: 'אל תגזול דל כי דל הוא' - אני עשיתי אותו דל, ואני הוא שעשיתי אותך עשיר. אני בידי היכולת להפוך אותך לדל, ולדל אהפוך אותו לעשיר. אלא רצוני לזכותם - אם החזקת בידו קודם שימוט, אתה זוכה להתברך בעושרך, ותקנה חיי עולם הבא. והעני כשיקבל עליו העניות, ואינו מתרעם עלי, הוא זוכה להיות עשיר בעולם הזה ולעולם הבא - כי הכול בידי. ואני הוא המנסה את העשיר ואת העני, האם תשמרו חוקותי משפטי ותורתי שצוויתי אתכם, ועשיתי אתכם אחים. האם תהיו אחים מרחמים זה את זה כמו שאני מרחם עליכם.

'האזינו השמיים ואדברה' - הם סוד תלמידי חכמים המעמידים העולם בעסק תורתם, 'ותשמע הארץ אמרי פי' - הם סוד העם המחזיקים ידי תלמידי חכמים שלא יתבטלו מעסק התורה. לזה אמר: 'יערוף כמטר לקחי' - ... והכוונה כמו שאני מוריד המטר בחינם כן אתם תורידו לקחי בחינם, רצה לומר: התורה - שלא תלמדו בשכר דבר קצוב בשביל לימוד התורה, אלא ליתן לו להחזיק בידו בלי קצבה, ותהיה הכוונה בשביל שלא יתבטל מתלמוד התורה ומללמד לאחרים. כי מי יוכל ללמוד תורה וללמד בלי מזון, ולא בא הקדוש ברוך הוא בטרוניה עם בריותיו, ולא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן, ואין דעתו של אדם מתיישבת אלא עם צורכו ערוך לפניו, ונרמז בפסוק: 'לכו לחמו בלחמי' - משמע שאין מתקיימת לחם התורה שהיא לנשמה, אלא עם לחם המזון שהוא לגוף.

נהגו קדמונינו ואנו אחריהם, שאין מוכרים המברכים וכל מצוות של בית הכנסת, אלא בשמן למאור ולא במעות והזכרת דמים. ... וכתב רבי משה קורדוברו, זיכרונו לברכה: ששמן למאור כאשר תקבל מתפארת שהוא המאור הגדול שממנו מאירה השכינה שהיא שם ב"ן, סוד בית כנסת, עד כאן לשונו. ולרמז זה נהגו שלא למכור אלא בשמן לבית כנסת. והאיש הירא והחרד במעשיו לשם שמיים, יאחוז דרך מנהג הקדמונים, ולא יקל במנהגותיהם, כי שיחתם תלמוד וכוונתם רצויה, ומקיימים מאמר הכתוב במשלי: 'בכל דרכיך דעהו'. לא כמו שפשתה המספחת ברבים משליחי ציבור, המתחכמים בעיניהם ובפני המון העם. שאם ימצא איזה ספר מדבר כפי מנהגם, איזה קולא או חומרא, שלא כפי מנהג אבותינו הקדמונים, תולה כדים ריקים באבותיו, שלא הבינו בדברי חכמינו זיכרונם לברכה וטועים היו. לכן הירא את דרכי ה' ואת דברי החכמים, היודעים בחוכמת התורה וסודותיה ורמזיה, יחוש לעצמו, ואל יקל בדבריהם, כי הם נכונים למשכילים ולשומרי המצוות. ואין להאריך בדברים אלו.