'אמר רבי אלעזר: גדול המעשה יותר מן העושה, שנאמר: 'והיה מעשה הצדקה שלום, ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם'. והמפרשים זיכרונם לברכה, המה ראו כן תמהו, שהרי בפרק 'חלק' אומרים: 'אמר רבי אבהו: כל המעשה את חברו לדבר מצווה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשהו, שנאמר: 'ומטך אשר הכית את היאור'. וכי משה הכה את היאור?! - והלא אהרן הכהן, אלא לומר לך, כל המעשה את חברו לדבר מצווה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשהו'. ופרש רש"י: כאילו עשהו לאותו דבר מצווה. עד כאן. - הרי משמע מכאן ששכר המעשה הוא כשכר העושה. ... ולעניות דעתי לחלק, שההיא של פרק 'חלק' מדובר במעשה לאדם אחד דווקא, וכן משמע גם מהראיה שהביא ממשה שאמר לאהרן, עיין שם. וכמו שמשמע גם מלשונו שאמר: 'המעשה את חברו', בזה הוא שאמרו - ששכר המעשה שווה לשכר העושה. אבל רבי אלעזר מדבר במעשה את הרבים, שבכל אחד שהוא מעשה שייתן צדקה, הוא נוטל שכר כנגד הנותן ובהצמידם יחד, השכר שהוא מקבל בשביל מה שטרח לעשות לרבים בין כולם, נמצא שעולה שכר המעשה יותר מן העושה. אבל לעולם אותה של רבי אבהו עיקר.