נתבייש הרוכל, להשיב לרבי ינאי, ששאל ממנו סם חיים, לומר לו כמו שהיה בדעתו להשיב לכל שואל: 'נצור לשונך מרע'. מה עשה? - הוציא לו ספר תהילים, והראה לו הפסוקים ככתבם: 'מי האיש', והפסוק שאחריו 'נצור לשונך', והפסוק שאחריו 'סור מרע', לפי שכוונת הפסוקים כפי דעת הרוכל כך הוא: לא אמר 'מי חפץ חיים' - שיובן שחפץ חיים לעצמו, אלא 'מי האיש החפץ חיים' - לבריות, 'אוהב ימים' - לעצמו, 'לראות טוב' - לבריות. ולכך לא אמר: 'לקנות טוב' - אלא 'לראות טוב' - כלומר לראות בטובתם של בריות.
האיש הזה, החפץ בחיים וטובת העולם, יעשה עצמו מוכיח לבני דורו, ויאמר לכל אחד: 'נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה' - שכיוון שלא יש לשון הרע בין הבריות, חיים וטובה בעולם. ... לכך אמר שמי שחפץ בחיי עולם, יוכיח וילמד דעת את העם, לומר לכל אחד: 'נצור לשונך מרע'.