חכם מכלוף עידאן

תר"ם - י"ח כסלו תש"ז      

1 9 4 7 - 1 8 8 0      

חכם מכלוף עידאן

מקצת שבחו

חכם מכלוף עידאן נולד לאמו מרת ע'זאלה ולאביו החכם משה עידאן בשנת תר"ם (1880) בגאבס בתוניס.
ראשית תורתו מפי אביו המקובל החכם משה עידאן, לאחר מות אביו בשנת תרנ"ד (1894), גדל אצל אחיו החכם דוד עידאן, שהקים את בית הדפוס הראשון בג'רבה, ונשא בעול פרנסת המשפחה. עוד למד מפי החכם יוסף ברבי עד שהיה מעיין יפה בסוגיה.  
חכם מכלוף עידאן נשא לאשה את מרת פלילה בתו של הגביר אברהם בוכריץ מהשכונה הקטנה בג'רבה, ומאז קבע שם את דירתו. שם יצק מים על ידי ראש אב בית הדין ג'רבה חכם משה זקן מאזוז, שבחר בו ללמד תינוקות של בית רבן, וזכה להעמיד תלמידים הרבה ששימשו שוחטים, סופרים, מלמדים ודיינים בערי תוניסיה, אלג'יר ומרוקו. בהמשך שימש בקודש כרב ומורה צדק ברובע דיג'ת בשכונה הקטנה בג'רבה
בשנת תרע"ה (1915), לאחר פטירת רבו החכם משה מאזוז, נתמנה לדיין בבית הדין יחד עם החכם יוסף בוכריץ, שלימים שימש רבה של העיר זרזיס, והחכם חיים חורי, שלימים שימש רבה של העיר גאבס. לימים עמד בראש בית הדין, אליו צירף את תלמידו החכם משה כהן דריהם.
חכם מכלוף עידאן עם כל גדולתו בתורה, לא החשיב עצמו לכלום, והיה שונה בכל יום ח"י פרקי משנה. כאביו הקדוש אף הוא שבע תעניות וסיגופים, טבילות מקווה הטהרה, והתחסד עם קונו בכל הליכותיו בקודש.
חכם מכלוף עידאן נתבקש בישיבה של מעלה ביום ח"י כסלו תש"ז (1947). 
בין חיבוריו שיצאו לאור: 'עמר נקא' - דרושים; 'מנחת ערב' - הלכות תערובת; 'מלא העומר' - הש"ס, 'חסד ואמת' - שו"ת, שיצא לאור בידי בנו החכם צמח עידאן.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד ברית צדקה זה עם זה - שעני עושה עם עשיר ויותר ממנו.
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'כשיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות צדקה זה עם זה' - ולכאורה לכתוב: 'זה עם זה' - אינו מובן, שהיה להם לאמור: לעשות צדקה עם העניים.
ואפשר לפרש, בעזרת השם, על פי מה שאמרו זכרונם לברכה על פי 'שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז' - שיותר ממה שעושה העשיר עם העני, העני עושה עם העשיר. ולכן יפה שייך לומר: 'זה עם זה' - שגם העני עושה עם העשיר ויותר ממנו,
או אפשר לפרש, בעזרת השם, שלפעמים גם העשירים יהיו נצרכים לאיזה כלים וחפצים, וביותר בחג הקדוש הזה, שחוגגים ברוב עם בבית אחד, ועל הרוב נחסר גם לעשיר, ונחוץ לו איזה כלי בית: קערות וכוסות ושולחנות וכיוצא, ושואל משכנו, הנמצא אתו, אותם כלים, גם שהוא עני, וזה ודאי לצדקה וחסד תחשב, ולזה אמר: 'זה עם זה' - שגם העני עושה עם העשיר.
חכם מכלוף עידאן , ספר עמר נקא, דרושים וחידושי תורה, דף ג ע"ב – דף ד'. דרוש א' לשבת הגדול. דפוס עידאן, כהן, צבאן, חדאד, ג'רבה, תש"ט (1949). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד לאזור חיל כנגד יצרו, וילמד מתוך דוחק, ויערב ויבוסם לו.
יצר הרע, ביודעו ומכירו כי על ידי עסק התורה, כלתה אליו הרעה להיותו כפוף וכבוש תחת ידי האדם, ולא תעשינה ידיו תושייה, לפתותו לדבר עבירה. לכן הוא משתדל בכל כוחו שיטריד את האדם, ומפנה את לבו לבטלה שלא לעסוק בתורה, ומראה לו פנים שאין ביכולתו לעסוק בתורה - כי ביום הוא עסוק במלאכתו להביא טרף לביתו, ובלילה הוא עייף ויגע ואיך יוכל לעסוק בתורה?!
ומרעה אל רעה יצא, מרעת עון ביטול תורה יצא לרעת היצר הרע, המחטיאו בכמה עבירות ואינו מרגיש, והאיש הישראלי כאריה יתגבר ויאזור חיל כנגד יצרו, וישתדל לעסוק בתורה מתוך דוחק, ושוב יערב ויבוסם לו, ומתוך צרה רווחה.
חכם מכלוף עידאן , ספר עמר נקא, דרושים וחידושי תורה, דף א' ע"א. דרוש א' לשבת הגדול. דפוס עידאן, כהן, צבאן, חדאד, ג'רבה, תש"ט (1949). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד על ידי תפילת פושעי ישראל, מתעלת תפילת הצדיקים.
כתב הגאון החכם רבי יוסף חיים, זכר צדיק לברכה, בספר 'חסדי אבות' על משנת 'אל תהי בז לכל אדם' על פי מה שכתב זיכרונו לברכה: שתפילה שאין בה מפושעי ישראל אינה תפילה כי ידוע שאותיות מספר החשבון הם תשעה והעשירית היא "זירו", שאינה מלת חשבון כלל, ורק בצירוף "הזירו" עם החשבון שאחריו, הוא מתעלה למעלה למדרגה אחרת, שמאחד נעשה עשרה, ועם שני זירו נעשה מאה, ועם שלושה זירו נעשה אלף, וכן על זאת הדרך, כל מה שתוסיף זירוואת מתעלה החשבון יותר, גם שהזירו לעצמו אינו נחשב לכלום. והוא הענין בתפילת פושעי ישראל, שגם היא לבדה אינה נחשבת לכלום, עם כל זה על ידי מה שמתערבים ומתפללים עם תפילת הצדיקים, מתעלת על ידם תפילת הצדיקים כמו שמתעלה מספר האחד על ידי הזירו שיצטרף עמו. עיין שם.
ומזה הטעם נאמר גם כן שתפילת הצבור מעולה יותר מתפילת היחיד, כי בצירוף כולם מתעלה החשבון יותר. ומזה הטעם גם כן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה שהנמצא ראשון בבית הכנסת, נוטל שכר כנגד כולם, מטעם הנזכר שעל ידי שהוא בא ראשון, כל הבא אחריו נעשה לו כזירו, המצטרף עם החשבון, ומעלהו למדרגה יותר גבוהה, כך אותו הבא ראשון מתעלה יותר לידי כל הבאים אחריו.
חכם מכלוף עידאן , ספר עמר נקא, דרושים וחידושי תורה, דף ז ע"ב ח'. דרוש ג' לשבת כלה. דפוס עידאן, כהן, צבאן, חדאד, ג'רבה, תש"ט (1949). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שאינם נותנים יד לפושעים בחופש איש הישר בעיניו.
פירש החכם החסיד בעל 'פלא יועץ', זיכרונו לברכה, כוונת אמרתם זיכרונם לברכה: 'תחת ישמעאל ולא תחת אדום' - היינו שישמעאל גוזרים גזירות משונות על ישראל אבל המה רק תחלואי הגוף ואינם נוגעים בדת ישראל כלל, ואדרבא מחזיקים ידי שופטיהם ודייניהם לרדות במי שנוטה מדרך השכל לא כן 'אדום' - ראשי תיבות: 'אין דורש ואין מבקש' להטות אשורי הסרים מני דרך השכל אפילו כמלוא נימה, אדרבא המה נותנים יד לפושעים בהחופש, שנותנים לעשות איש כל הישר בעיניו, ובזה יד שופטיהם ודייניהם של ישראל מטה, ואיש לדרכו פנו וכשל עוזר ונפל עזור. זה תורף דבריו
אבל באמת כל זה על מדינותיהם יאמר, שנותנים יד לפושעים כאמור אבל במדינותינו, אדרבא הממשלה רודה ומרדה כל העובר חוק ונוטה מדרך השכל, והדיין יורה ומורה בדבר איסור והיתר, וכן בין איש לרעהו מטוב רצון שניהם, ויפשר ביניהם כאשר יאות ביניהם, ואין מוחה בידו, ואם הוא פקח יוכל להציל עשוק מיד עושקו בחכמה.
חכם מכלוף עידאן , ספר עמר נקא, דרושים וחידושי תורה, דף טו ע"ב. דרוש ז' לשבת תשובה. דפוס עידאן, כהן, צבאן, חדאד, ג'רבה, תש"ט (1949). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד סגולה לזכות להשראת שכינתו עלינו על ידי צדיקי הדור.
עוד סגולה אחרת לזכות להשראת שכינתו עלינו והוא על ידי צדיקי הדור, כי לא אלמן ישראל ותהילה לא-ל, שיש לנו בכל דור ודור כמה וכמה צדיקים וחסידים, ולכן צריכים אנו להיזהר בכבודם, ואת רצונם נעשה, ולא נסור מכל דבר אשר יגידו לנו ימין ושמאל. כי מלבד שמצוות ה', עלינו להיזהר בכבודם וכמו שאמר הכתוב: 'את ה' א-להיך תירא' - ודרשו רבותינו זיכרונם לברכה: 'את' - לרבות תלמידי חכמים, עוד בה שכיון ששכינה שורה עלינו באמצעותם, כמו שאמר הכתוב: 'ושכנתי בתוכם' - בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, מלמד שבתוך כל אחד ואחד השכינה שורה, אם כן כל המכבדם כאילו כיבד לשכינתו יתברך, ובפרט כי על ידם יהיה לנו סיוע ועזר, לעבוד את בוראנו עבודה תמה, באמצעות השכינה השורה בקרבם ... ובפרט בזכרנו מה שכתבו זיכרונם לברכה: כל המסתכל בדמות אדם כשר קונה הארה ושפע קדושה בנפשו וקולט מאותה הארה החופפת על פניו.
חכם מכלוף עידאן , ספר עמר נקא, דרושים וחידושי תורה, דף ח'. דרוש ג' לשבת כלה. דפוס עידאן, כהן, צבאן, חדאד, ג'רבה, תש"ט (1949). מתוך 'החכם היומי'