חכם פרץ מימון

כ"א תשרי תרע"ח - י"ב תשרי תשס"ג      

2 0 0 2 - 1 9 1 7      

חכם פרץ מימון

מקצת שבחו

חכם פרץ מימון נולד לאמו ולאביו ביום כ"א תשרי תרע"ח (1917) בגאבס שבתוניסיה.
עיקר תורתו מפי החכם חיים חורי, שסמכו לרבנות, ואף נשא לאישה את בת רבו, נינה. חכם פרץ מימון שימש שוחט ובודק וכן כסופר בית דין וכותב כתובות, ובשנת תרצ"ב (1932), החל לכתוב מחברת פיוטים, בכתב ידו. 
בשנת תשי"ד (1954) עלה ארצה והתיישב במושב גילת, ליד אופקים. הוא שימש רב המושב ורב המועצה האזורית מרחבים כחמישים שנה. ולאחר פטירת החכם יעקב כהן שימש גם רבה של אופקים, במשך שבע שנים. 
חכם פרץ מימון שימש בכל מקצועות הקודש: מלמד ופוסק, שוחט ומוהל, חזן ובעל קורא. כרב מושב הרבה לעסוק בשאלות הנוגעות לחקלאות, ופעל להפצת דיני השמיטה בקרב החקלאים. 
חכם פרץ מימון נפטר ביום י"א תשרי תשס"ג (2002) ונקבר במושבו גילת.
כתביו של חכם מימון פרץ נדפסו בספר בן שלושה כרכים, ששמו 'תולדות פרץ'. בכרך אחד תשובות הלכתיות, בשני דרשות לפרשת השבוע ובשלישי – חידושים על התלמוד. 
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שלא נפסלה כהונת חובש שנטמא למת, שאינו מזיד.
שאלה: נשאלתי בחובש שהוא כהן ועובד בבית חולים, ולפעמים מקבל הוראה מהרופא לשבת ליד המת ולשמור עליו, האם נפסל בכך מכהונתו, ולא ישא כפיו ולא עולה לתורה. כי הוא איש דתי ושומר שבת וזהיר בכל התורה ומצוותיה ככל ישראל הכשרים, ובשנת יא"ר צי"ט של הוריו רוצה לעלות לתורה. ...
כתב מרן, זיכרונו ברכה, באורח חיים סימן קכ"ח סעיף מ"א: 'כהן שטמא למת שאינו משבעה מתי מצווה, פסול מן הדוכן ושאר מעלות הכהונה'. אלא שמקור דין זה הובא ב'בית יוסף', ושם כתוב מילת 'במזיד'. משמע, שבשוגג כשר, ואם כן, כאן, שהוא אנוס מטעם הוראת הרופא, ואין לו רצון כלל ליטמא, נקרא כמו שוגג ולא נפסל. וכן כתב המשב"ר זיכרונו לברכה בסעיף קטן ק"ן ובביאור הלכה. שדווקא במזיד הוא שנפסל. ופלא שלא העירו על מרן שלא תפס בלשונו מלת במזיד. ואין לומר, ששוגג לחוד, ואנוס לחוד, ונדון שלנו לא נקרא שוגג. שאדרבא, אנוס עדיף יותר משוגג להתיר ... אלא שלכאורה בנדון שלנו לא נקרא אנוס כלל, שיכול להשתחרר מעבודתו, ולא יהיה נטמא למתים. ...
אבל זה החובש, אילולא פקודת הרופא שישב וישמור על המת, אין לו שום הנאה ושום תקיפת יצר לכך. ולהשתחרר מעבודתו, בגלל זה לא אמרנו, שאולי יבוא רופא אחר במקום זה, ולא יתן לו פקודות כאלו, שהם אינם במסגרת תפקידו המוגדר שהוא לעזור לחולים.
תולדות פרץ, חלק ראשון, שו"ת מאורח חיים, סימן יג, עמ' מז-מח, הוצאת משפחת המחבר, גילת, תשמ"א (1981)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד להתיר להשתתף בקניית מניות, כשעוסק ביישובו של עולם.
שאלה: נשאלתי על ידי בני חיים שיחיה, האם מותר להשתתף בקניית מניות. מאחר שלפעמים מרוויחים ופעמים מפסידים, אולי זה נקרא כמשחק בקוביא, שפסול לעדות. ...
ויש שני טעמים: אחד שזה גזל, שאסמכתא לא קנויה. ושני, שלא מתעסק ביישובו של עולם. וכזה הנימוק השני פסק מרן זכרונו לברכה ... שאם יש לו עבודה אחרת - מותר. יעויין שם. ואם כן, בני שיחיה שיש לו עבודה אחרת - מותר. וגם, שזה לא אסמכתא. שזה מכירה גמורה. ומה גם, שזה נקרא עוסק ביישובו של עולם, שהמניות של חברות המתעסקים בדברים העומדים ברומו של עולם, למשל, חיפושי נפט, או מפעלי סדום, וכיוצא, ואלו מניות שלהם, שאז כאילו הוא שותף עמהם באחוזים, לפי קנייתו. ואם כן, מותר. וגם ריבית אין בזה, כי זה מקח וממכר ממש, פעם מרוויח ופעם מפסיד, חס ושלום.
תולדות פרץ, חלק ראשון, שו"ת חושן משפט, סימן ב, עמ' קעד, הוצאת משפחת המחבר, גילת, תשמ"א (1981)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד קביעות, שקבע לחדש כל שבת, בסוגיה של אותו יום.
ואודה לאל עליון שלא עזב אותי ולא השבית לנו גואל, והלימוד הזה התמיד עד היום כחמישים שנה. באותה תקופה גם התוודענו למנהג הדף היומי האחיד לכל העולם, והתחלנו בלימוד הדף היומי ומשנה יומית והלכה יומית שמי שקרא בהם יום יום. מסיים בשבע שנים כל התלמוד. שמחתי בזה מאד לעצמי, וציוויתי בני ונכדי וחתני לקבוע בזה עתים לתורה. חלק מהם, תורתם אומנותם, בישיבות ברוך ה', ויש חלק שעובדים בחוץ ומשתתפים בשיעורי הדף היומי. ואני בלי נדר קבעתי שבכל שבת אשתדל לחדש משהו בסוגיה של אותו יום, ולכתוב אותו במוצאי שבת, כי ראיתי בספר 'שי למורא', זיכרונו לברכה, שכל המחדש בשבת חידוש תורה עושים לאביו ואמו בעולם הבא כתר תורה ועטרה. לכן אמרתי אולי אזכה להחזיר מצבת כבוד להורי, על מה שעשו לי וזיכו אותי עד היום, תודה לאל.
תולדות פרץ, חלק שלישי, הקדמת המחבר, עמ' 21, הוצאת משפחת המחבר, גילת, תשס"א (2001)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לאשכנזי, שבא להתיישב במושבם, לנהוג מנהגי הספרדים.
שאלה: אצלנו בגילת נתיישב לפני כעשרים שנה אשכנזי, שהתחתן עם בחורה ספרדית (טוניסאית), והיה מתנהג כמנהג אשתו הספרדית בכל דבר כי הוא לא היה יודע כלום ממנהג אבותיו, וגם לא רוצה לקיים מנהג אבותיו, וברוך ה' הוליד שני בנים ובת, והבנים זכו בכתרה של תורה, ועלו מעלה מעלה בקדושה ויראת שמים, ויש מי שאמר לבן שצריך לנהוג כאשכנזים, מאחר שאביו אשכנזי, ובא ושאל אותי מה עליו לעשות, מאחר ששני האחים הנ"ל תלמידים שלי מצעירותם, ואחר כך נכנסו לישיבות גדולות, והם מתקדשים בכל דברים טובים, ה' יהיה בעזרם אמן.
תשובה: עד שאתה שואלני על הבנים, תשאל על האב בעצמו האם ינהג כמנהג אשכנזים או יחזור למנהגו הראשון כמו שהיה נוהג. ... והגם שכתב 'הפנים מאירות' חלק ב' סימן ס' קכ"א, שאשכנזי המקל נגד הרמ"א צריך תשובה, כבר כתב מרן רבנו ראשון לציון ב'יביע אומר' שדווקא במקומותם בחצריהם ובטירותם, אבל בארץ ישראל וסביבותיה, שקיבלו עליהם הוראות מרן, בוודאי שרשאי לנהוג כמנהג מקומו שהוא משתקע שם. ... וכן כתב בשו"ת 'אבקת רוכל' סימן רי"ב, שאשכנזים צריכים להיות נגררים אחרי הספרדים, משום שבתחילה כשנעשה שם ישוב יהודי היו הספרדים מרובים, והגם שאחר כך נתווספו האשכנזים קמעא קמעא בטל. ... וכאן גילת אין לנו בית דין בפני עצמנו, והכל מתנהג על פי מנהג ספרדי. ... ומאחר שהאב בעצמו מותר לנהוג כספרדים, קל וחומר לילדיו שנהגו מיום שנולדו עד היום כמנהג ההוא, לא חוזרים למנהג הראשונים.
תולדות פרץ, חלק ראשון, שו"ת יורה דעה, סימן כו, עמ' קכח-קכט, הוצאת משפחת המחבר, גילת, תשמ"א (1981)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מספר על ימים ראשונים, שעלו בנגב ואין ספרים ואין חברים.
מיום עלותי ארצה, בשנת ה'תשי"ד, והסתדרתי במושבנו זה, גילת, שיבנה ויכונן לעבודתו יתברך, מצאתי שאין מניין, רק בשבת, ואין חברותא עם מי ללמוד, ואין ספרים וישיבות בכל אזור הנגב, ולכן היה בראש דאגתי יום וליל לעבור לאזור תורה ותלמוד תורה, וחברים לשאת ולתת עמם בתורה. ומלבד זה במקומנו אין לנו לא מים ולא חשמל ובלילה לפעמים באים מסתננים וגונבים ועושים שמות, על כן העולים החדשים פוחדים לצאת בלילה ובבוקר השכם לבית הכנסת, ומתפללים בבית והולכים לעבודה. ורק בשבת שאין עבודה מתפללים בבית הכנסת. וכששמעו אנשי המקום כוונתי, עודדוני שזו רק תחילת ההתיישבות באזור ולכן המצב כך, וכשיהיה חשמל ברחובות ובבתים, אז בלי נדר נתפלל יום יום.
תולדות פרץ, חלק שלישי, הקדמת המחבר, עמ' 20, הוצאת משפחת המחבר, גילת, תשמ"א (1981)