חכם אליעזר די אבילה

תע"א - ג' אדר א' תקכ"א      

0 - 1 7 1 1      

חכם אליעזר די אבילה

מקצת שבחו

חכם אליעזר די אבילה נולד לאמו ולאביו חכם שמואל בשנת תע"א (1711) ברבאט שבמרוקו.  
אמו היא אחותו של 'אור החיים', החכם חיים בן עטר. ראשית תורתו מפי אביו החכם שמואל די אבילה, ולימים שימש כרבה של העיר רבאט.
חכם אליעזר די אבילה נשא לאישה את בתו של חכם אליהו הלוי בן שושן, מנכבדי העיר רבאט. 
חכם אליעזר די אבילה נפטר ביום ג' אדר א' תקכ"א (1761), בגיל צעיר, 47, ונקבר ברבאט. 
חכם אליעזר די אבילה כתב כמה חיבורים: 'מגן גיבורים' על מסכתות התלמוד והשולחן ערוך; 'מלחמת מצווה' ו'מעיין גנים' - הלכה, 'באר מים חיים' - שו"ת; ו'חסד ואמת - דרשות. 
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שנרפאו כל בעלי מומים במעמד הר סיני.
מדרש: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע מיד אמר: 'ויקחו לי תרומה'. וקשה, מה עניין זה לזה?
ונראה שמובא במדרש: 'בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו: 'כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע', באותה שעה לא היה בהן זב ומצורע ולא חיגרים ולא סומים ולא אילמים ולא חרשים ולא שוטים'. ושנינו: 'חמישה לא יתרומו: חרש ושוטה'.
כעת, נוח: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע מיד אמר להם הקדוש ברוך הוא: 'ויקחו לי תרומה מאת כל איש'. ובלי זה לא אפשר להם ליקח תרומה 'מאת כל איש', שהרי יש ביניהם חרשים ואילמים שאינם יכולים לתרום אבל עכשיו שנתרפאו מיד: 'ויקחו לי תרומה מאת כל איש'.
חסד ואמת, פרק שלושים וששה, רפואת בעלי מומין בזמן מתן תורה, עמ' תכה-תכו, הוצאת מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ז (2007)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שבחה של הארץ שעל ידי שישמרו המצוות תתן פירותיה.
'ושמרתם את כל המצווה, אשר אנוכי מצווך היום למען תחזקו, ובאתם וירשתם את-הארץ, אשר אתם עוברים שמה, לרשתה. ולמען תאריכו ימים על האדמה, אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם ולזרעם ארץ זבת חלב, ודבש. כי הארץ, אשר אתה בא שמה לרשתה, לא כארץ מצריים היא, אשר יצאתם משם'. - בא משה לישראל ואמר להם: תדעו למה הוצרכתי להבטיחכם 'ולמען תאריכו ימים' - כי הארץ גרועה היא ואין אתם יכולים לעמוד בה, שמתוך שפירותיה אינם יפים כארץ מצרים, בקל אתם יוצאים ממנה, לכך אני מבטיח אתכם, שעל ידי שתשמרו המצוות, הארץ נותנת פירותיה בשופע או שתאכלו לחמכם לשובע אוכל מעט.
ונמצאו כאן שתי הבטחות: הבטחת האחת - שבמקום שהיו משועבדים בארץ מצרים, וגם במדבר שהיו יושבים בו ארץ מלחה ולא תשב, יתן לכם ארץ זו; ולא עוד אלא שתהיה מוצלחת על ידי שמירת המצוות אף שמצד עצמה אינה אפילו כארץ מצרים שרעה היא ממנה.
חסד ואמת, פרק שמונה עשר, שבחה של ארץ ישראל ויבולה, עמ' רב-רד, הוצאת מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ז (2007)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד הטעם להדליק הנרות בשבת לקיים העונג בראיית האוכל.
מדרש: 'מי יאכילנו בשר?' - מכאן שמדליקים נרות בשבת. עד כאן. ונראה על דרך מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: שכל מה שהיו רוצים לטעום במן היו טועמים, ואם כן קשה: למה היו מתאווים לבשר, כיוון שהיו טועמים אותו? אם כן, על כורחך שהיינו הטעם שאינו דומה אוכל ורואה, לאוכל ואינו רואה. וכמובא בש"ס: זה מי שיש לו סעודה, לא יאכלנה אלא ביום או באור כעין יום, אם כן ממילא שצריך להדליק נרות, שהרי צריך לסעוד כפי הכתוב שלוש סעודות היום, ואם אינו מדליק הווה לו כמי שאינו אוכל, ולא קיים עונג שבת שהיא סעודת שבת.
חסד ואמת, פרק ששה עשר, טעם הדלקת נרות שבת, עמ' קפט-קצ, הוצאת מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ז (2007)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד המחלוקת ביראת השמיים של עושקי שכר שכיר.
'אמר רבי חנינא בר פפי: כל העושה דבר עבירה ומתחרט בו, מוחלים לו מיד על כל עוונותיו. שנאמר: 'וקרבתי אליכם למשפט, והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר, ובעושקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני, אמר ה' צבאות'. - הרי אם 'יראוני' - מוחלים להם'.
וכתבו התוספות זיכרונם לברכה: אם יראוני - לגבי עושקי שכר שכיר, שהווה לו 'לא תעשה', וחולקים על של רבי ישמעאל בפרק האחרון של מסכת יומא: שתשובה תולה ויום הכיפורים מכפר. ...
פירוש דבריהם הוא שמשמע ש'הרי אם יראוני - מוחלים לו', אבל מה שכתוב בפסוק: 'במכשפים ובמנאפים' הם מיתת בית דין, ואין מי שסובר בחטאים אלה שתשובה מכפרת.
חסד ואמת, פרק שלושים ושלושה, לא תעשוק שכר שכיר, עמ' שסה-שסט, הוצאת מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ז (2007)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד מידת השתיקה, שלשון הרע היא לשון מדברת גדולות.
'שמעון בנו אומר: כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה'.- דבר ידוע הוא מעלת מידת השתיקה, שבאמצעותה ינצל מלשון הרע שהיא עבירה שקולה כנגד עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. וכמה שאמרו בירושלמי במשנה פאה: 'אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה' ואמרו שם בגמרא: וכנגדן ארבע עבירות שנפרעים ממנו בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא', וכשהוא בא אצל לשון הרע אינו אומר: לא גדול, ולא גדולה, אלא גדולות שנאמר: יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות'.
מלחמת מצווה, חסד ואמת, דף קיח עמ' א, דפוס דניאל ושמואל סעדון, ליוורנו, תקס"ו (1806)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שאף שהן שווים בתורה, בני הארץ גם פקחים וגם חריפים.
'אמר אביי: אחד מהם עדיף על שניים משלנו'. פירש רש"י: אחד מהם - מבני ארץ ישראל עדיף, שהם פקחים וחריפים. עד כאן. אפשר שרש"י הוקשה לו, שהרי היו גם בבבל גדולים בתורה יותר מבני ארץ ישראל. ... אלא על כורחך ששווים בתורה דן, ואם כן איך אמר שעדיף על שניים משלנו. לכך פירש: פקחים וחריפים, שאף על פי ששווים הם בתורה, עדיפים מבני בבל, שהם פקחים וחריפים, שהם שני עניינים, שאחת מהן יש בבני בבל אף כשהם שווים בתורה.
חסד ואמת, פרק חמשה עשר, חכמת חכמי א"י ובבל, עמ' קפט-קצ, הוצאת מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ז (2007)