חכם עזרא ציון מלמד

כסלו תרס"ד - כ"ו אדר תשנ"ד      

1 9 9 4 - 1 9 0 4      

חכם עזרא ציון מלמד

מקצת שבחו

חכם עזרא ציון מלמד נולד לאימו ולאביו חכם רחמים מלמד הכהן בכסלו שנת תרס"ד (1904) בשיראז שבפרס. 
ראשית תורתו ואהבתו לתורה ינק מפי אביו חכם רחמים מלמד. אביו, שחיבר ספר 'כסא רחמים' היה דרשן דגול ועלה לארץ ישראל בשנת תרס"ו (1906) והפך למנהיג עדת יהודי פרס בארץ ישראל. כשנה לאחר מכן עלה אחריו חכם עזרא ציון מלמד לארץ יחד עם אמו. 
חכם עזרא ציון מלמד למד בתלמוד תורה 'דורש ציון' ואחר כך בישיבות 'ציון' ו'אפריון'. לאחר לימודיו בישיבה פנה להשתלם בלימודי היהדות במוסדות האקדמיה, והיה אחד מהתלמידים הראשונים במכון ללימודי יהדות של האוניברסיטה העברית. בשנת תשי"א (1941) קיבל תואר ד"ר ובשנת תשכ"ד (1964) קיבל את תואר פרופסור שניהם מהאוניברסיטה העברית. 
כל חייו עסק בהוראה החל מהכיתות הנמוכות בתלמוד תורה 'דורש ציון' בו הוא עצמו למד בילדותו, במכללות שונות ובאוניברסיטאות. הוא כיהן כחבר בחוגים שונים: החוג לתלמוד באוניברסיטת תל אביב, החוג למקרא באוניברסיטה העברית, ובעקבות ידיעותיו המופלגות בלשון כיהן כחבר וחוקר באקדמיה ללשון העברית.
לצד עבודתו בהוראה במקומות השונים, עסק גם בפעילות ציבורית ענפה של הנהגת יהודי פרס בארץ, גמילות חסדים ודרש לבני קהילתו בבתי הכנסת בקריית משה בירושלים, ובישיבת 'שערי רחמים' אותה ייסד אביו. 
חכם עזרא ציון מלמד קיבל פרסים שונים על פועלו, בין הפרסים: פרס יקיר ירושלים, פרס טשרניחובסקי, פרס מכללת דוד ילין ופרס ישראל על פרשנות המקרא וספרות תורנית.
חכם עזרא ציון מלמד נפטר ביום כ"ו אדר תשנ"ד (1994) זקן ושבע ימים בגיל 91, ונקבר בירושלים. 
חכם עזרא ציון מלמד חיבר עשרות רבות של מאמרים וספרים ובתוכם: 'פרקי הלכה ומנהג', 'מפרשי המקרא', 'פרקי מבוא לספרות התלמוד', 'מדרשי התנאים' ועוד. הוא הוציא לאור ספרי מחקר של חבריו ושל ומורו פרופסור ר' יעקב נחום הלוי אפשטיין, וחיבר מילונים כמו המילון ארמי-עברי, שמשתמשים בו לומדי הגמרא.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שאינם יושבים לסעוד בשבת בטרם ישלחו לעני שבשכנותם.
בקהילות המזרח החזיקו עד לפני כמה שנים במגבית התמחוי.
הכרתי בילדותי שמש זקן (שמו אגבאבא בן יצחק שמש), שבערב שבת אחר הצהרים, הלך מבית לבית, בשכונות העוני שבירושלים, ואסף לחם ותבשילים. וחילק את אשר אסף בין העניים שבהכנסת אורחים או בין המשפחות העניות ביותר ומטופלות בילדים רבים. עם פרוץ המלחמה העולמית (בשנת תרע"ד) בטל המנהג, ומשום מה לא נתחדש אחר כך. אני מכיר כמה משפחות בעדות המזרח, שגם כיום אינן יושבות לאכול סעודת שבת, בטרם תשלח האם מעט תבשיל ולחם לעני שבשכונתן.
חכם עזרא ציון מלמד, פרקי מנהג והלכה, עמוד 68, הוצאת קריית ספר, ירושלים, תש"כ (1960) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לאב הטרוד בפרנסתו, שיקבע עיתים ללמוד עם בנו בשבת.
'ושיננתם לבניך ודברת בם' - האב הישראלי, הטרוד כל ימות השבוע, בהבאת טרף לביתו, ואינו מוצא פנאי לקיים מצוות: 'ושיננתם לבניך' - קובע לו עיתים בלילי שבת ויומו, ללמד את בנו או לתהות על קנקנו, ולבדוק את ידיעותיו בתורה, שרכש בימות השבוע.
חכם עזרא ציון מלמד, פרקי מנהג והלכה, עמוד 84, הוצאת קריית ספר, ירושלים, תש"כ (1960) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד אהבתו למדרשי האגדה, שבתלמוד, שהיה לומדם ושונה.
את האהבה לאגדה, טיפח בי אבא, מארי, זכרונו לברכה לחיי העולם הבא, בקסם שפתותיו הפיח בי רוח חיים בכל מדרש ובכל אגדה, שהשמיע והחזה לשומעיו.
והקהל, איש ואשה, נער וזקן, שתו בצמא את דבריו, ועיניהם היו רתוקות אליו כל שעת הדרשה, הקצרה או הארוכה, לפעמים יותר משעתיים. בכוח אהבה זו, הייתי לומד ושונה את קטעי האגדה, שבפרקי התלמוד, בשעה שחברי דלגו על אותם דפים.
חכם עזרא ציון מלמד, פרשיות מאגדות התנאים, הקדמה, הוצאת קריית ספר, ירושלים, תשל"ה (1975) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מזהיר על קיום סעודת דוד המלך לזכות בתחיית המתים.
מוסיפים 'סעודה רביעית' במוצאי שבת היא 'סעודת מלווה מלכה', הנקראת גם 'סעודת דוד המלך', ו'סעודת אליהו הנביא', וחכמינו הזהירו על קיום סעודה זו.
ולפי בעלי קבלה יש באדם איבר אחד ו'לוז' שמו (או 'ניסכוי'), וכשאדם מת מתפוררים כל האיברים ונרקבים, ורק העצם הזאת נשארת קיימת ושלמה. ובזמן תחיית המתים תתרטב בטל של תחייה, וממנה יתמתחו כל האברים והגידים. אבל מכל מה שאוכל אדם, אין האבר הזה נהנה מאומה, אלא מסעודה רביעית בלבד. ולפיכך הזהיר בסעודה זו זוכה לתחייה.
חכם עזרא ציון מלמד, פרקי מנהג והלכה, עמוד 76, הוצאת קריית ספר, ירושלים, תש"כ (1960) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' משורר על הניסים ליום העצמאות.
על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות ועל הנחמות, שעשית לאבותינו ולנו בימים ההם בזמן הזה. אתה האל עוררת את לב אבותינו, לשוב להר נחלתך, לשבת בה, ולקומם את הריסותיה, ולעבוד את אדמתה. ובעמוד עלינו שלטון רשע, ויסגור את שערי ארצנו בפני אחינו, הנמלטים מחרב אויב אכזרי, וישיבם באניות לאיי הים ולחופים נידחים, אתה בעזך, מיגרת את כסאו ותשחרר את הארץ מידו. ובקום עלינו אויבים מבית, ויתנכלו לנו להשמידנו, אתה בגבורתך הפלת עליהם אימתה ופחד, ויעזבו את כל אשר להם, וינוסו בבהלה ובחיפזון אל מחוץ לגבולות ארצנו. ובבוא עלינו שבעה גויים לכבוש את ארצנו ושומנו למס עובד, אתה ברחמיך, עמדת לימין צבא ההגנה לישראל, ומסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, ורשעים ביד צדיקים, ובזרועך הנטויה עזרת לבחורי ישראל, להרחיב את גבולות מושבותינו, ולהעלות את אחינו ממחנות ההסגר.
על הכל אנחנו מודים לך ה' א-לוהינו בכפיפת ראש. וביום זה, יום חגנו ושמחתנו, אנחנו פורשים את כפינו ומתחננים על אחינו הפזורים ואומרים: אנא, רוענו אבינו, קבצם במהרה לנווה קודשיך, והשכן אותם בו, בשלום ובשלווה, ובהשקט ובבטח. הרחב נא את גבולות ארצנו כאשר הבטחת לאבותינו, לתת לזרעם מנהר פרת ועד נחל מצרים. בנה נא את עיר קודשך ירושלים בירת ישראל, ובה תכונן את בית מקדשך כימי שלמה. וכאשר זיכיתנו לראות את ראשית גאולתנו ופדות נפשנו, כן תחיינו ותחזינה עיננו בגאולת ישראל השלמה וחדש ימינו כקדם. אמן.
חכם עזרא ציון מלמד, פרקי מנהג והלכה, עמוד 192, הוצאת קריית ספר, ירושלים, תש"כ (1960) מתוך 'החכם היומי'