חכם בן ציון אבא שאול

כ"ט תמוז תרפ"ד - י"ט תמוז תשנ"ח      

1 9 9 8 - 1 9 2 4      

חכם בן ציון אבא שאול

מקצת שבחו

חכם בן ציון אבא שאול נולד בירושלים בכ"ט בתמוז תרפ"ד (1924), בן בכור מחמישה עשר ילדים - עשר בנות וחמישה בנים, לרבנית בניה ולרב אליהו אבא שאול שעלה מפרס. בילדותו, גדל בשכונת שמואל הנביא והתחנך בתלמוד התורה 'בני ציון'. בגיל 11 עבר ללמוד בישיבת 'פורת יוסף', ולמד מפי הרבנים הגדולים חכם יעקב עדס, חכם צדקה חוצין וראש הישיבה חכם עזרא עטיה. החברותא שלו בלימודיו היה חכם עובדיה יוסף.
כשהגיע לפרקו, נישא להדסה מסעודה שרהבני, בתם של סול וחכם יוסף שהרבני, שהיה ראש ישיבת המקובלים 'אמת ושלום' והתגורר בשכונת בית ישראל שבירושלים. לזוג נולד בת, שנפטרה בילדותה, ובן בשם אליהו אבא שאול, שמכהן כיום כראש ישיבת 'אור לציון'.
חכם בן ציון אבא שאול, מסר שיעורים במקומות רבים, לתלמידי חכמים, לאברכים, לבחורי ישיבה, ולפשוטי העם- כל ציבור כפי כוחו. בשבתות, היה מוסר לפני תפילת מנחה שיעורים בהלכה שנים רבות בבית הכנסת 'אהל רחל' בירושלים, עד לימי חוליו. לימים התמנה, יחד עם הרב יהודה צדקה, לראש ישיבת 'פורת יוסף' והעמיד תלמידים הרבה, ומהם תלמידי חכמים בדורנו ומעיינים גדולים בעיון התלמוד. כמוהל, זכה להכניס אלפי ילדים בבריתו של אברהם אבינו, עד לשיתוק בידו שבו לקה בחמש עשרה שנותיו האחרונות. 
חיבוריו כוללים סדרת ספרים שונים בשם זהה: 'אור לציון', והם כוללים: שו"ת ופסקים- ג' חלקים, חידושים על מסכתות יבמות, כתובות ושביעית, וכן ספר דברי מוסר והשקפה, 'זיכרון הדסה', שקרא רבינו על שם אשתו, מרת מסעודה הדסה אבא שאול ע"ה לזיכרון עולם. 
בשנת תשמ"ג (1983) חלה ומאז סבל ייסורים קשים, ואף איבד מאור עיניו. בי"ט תמוז תשנ"ח (1998), נלקח לבית עולמו, ומנוחתו כבוד בבית החיים סנהדריה בירושלים.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מזהיר שתלמוד תורה ללא דרך ארץ גורם לחילול ה' ואף בביתו.
ולדאבון לב, ישנם שלומדים תורה כראוי, אולם בדרך ארץ אינם נזהרים. ומלבד חסרון הדרך ארץ גופא, לפעמים נגרם מכך חילול שם שמים.
אפשר לראות זאת לעתים אף בדברים קטנים, איך יכול אדם לצעוד במקום שזה עתה עמלים בניקיונו וכיוצא בזה? ואף בתוך ביתו. אם יתפוס חלילה כמנהג הזה, יגרום לחילול ה' בתוך ביתו. וזאת מלבד אשר לדעתי אדם כזה חשוד הוא על ממונות. תכלית העניין הוא מאמרם ז"ל באבות: 'יפה תורה עם דרך ארץ', וצריך להיזהר בזה.
אור לציון- חכמה ומוסר, שער בין אדם לחברו, מאמר ב'- כבוד הזולת, דרך ארץ קדמה לתורה, עמוד ק"ע. ירושלים, מכון אור לציון, תשנ"ה
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מורה שמנהג אבותיו קודם למנהג רבותיו
הרי זה פשוט שלגבי מנהגים, כגון מה שנמנעים בכמה מקומות שלא לאכול אורז בפסח וכדומה, שנהגו כך מכוח שאבותיהם קיבלו על עצמם לנהוג כך, ודאי שאין תלמידיהם צריכים לנהוג גם כן כך. ואם כן, הוא הדין לכל ההלכות שנוהגים רבותיהם מכוח מנהג אבותיהם...
לכן נראה שכל בעל תשובה שחזר בחשובה ע"י רבנים או ראשי ישיבה, שאין מנהג אבותיהם כמנהג אבותיו, אף על פי שלמד אצלם כפי מנהג אבותיהם, יש עליו לנהוג כמנהג אבותיו.
ובמקום שאין אביו שומר תורה ומצווה, ינהג כמנהג אבות אבותיו, ומשום אל תיטוש תורת אמך, ומשום שכך קיבלו אבותינו על זרעם ועל זרע זרעם לנהוג כן
שו"ת אור לציון- תשובות ב', הקדמת המחבר, עמוד י"ז. ירושלים, מכון אור לציון, תשנ"ג.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מורה מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', בכל העדות, ואין הבדל מוצא.
ירחיק האדם את עצמו, מלדבר בנושאים של חוגים שונים. והגרוע ביותר בעניין זה, אם מדבר על קבוצה של אנשים, ממי יבקש מחילה?! שהרי עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו (יומא דף פה עמוד ב').
זאת ועוד, מצוה עלינו 'ואהבת לרעך כמוך', לאהוב כל יהודי באותה מידה בדיוק, אין הבדל מאיזה מוצא הוא. על כן יש להיבדל מכל סוגי הדיבורים האלו, ולעסוק בתורה ולקדש את עצמנו, וה' יזכנו לשמור פינו ולשוננו ומחשבתנו מכל דבר רע אמן.
אור לציון- זיכרון הדסה, חכמה ומוסר, שער העבודה, מאמר ז- שמירת הלשון והמחשבה. עמוד קל"ד. ירושלים, מכון אור לציון, תשנ"ה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' שהגדלות בתורה היא הסתכלות על צלם האדם
הגדלות בתורה לא מתבטאת בזה שהוא מלהיב את הציבור, אפילו שאנשים מתפעלים מזה, אין זו עיקר התכלית, אלא הגדלות של הרבנים היא 'אשר מחזה שדי יחזה' - ההסתכלות על צלם האדם.
"אור לציון – זכרון הדסה", שער התורה, מאמר י'- רבנות ודיינות, עמודים ע"ט- פ'. ירושלים, מכון אור לציון, תשנ"ה
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מדבר שעניין הצדקה הוא אהבה, ושבאהבה אפשר להשיג הכל.
יש לי צער גדול, למה לא מגלים לנו על משפחות או אפילו על בחורים שמצבם קשה, אולי מוטל עלינו לעזור להם. ואין אחד שיוכל לפטור את עצמו, בטענה שאין לו דרך לעזור.
כי דברים אלו נובעים מחוסר אהבה לזולת. שאם יש אהבה אפשר להשיג הכל. וגם טענה שמתבייש לגבות כסף מאחרים - אין זו טענה. כי כשאין הדבר נוגע לו, אלא לאחרים, אין מקום להתבייש כלל, ובושה כגון זו היא בושה פסולה. ואי אפשר לקבוע את מצבו הכלכלי של האדם לפי גובה הכנסתו, כי יתכן שמרוויח יותר מחברו, אבל יש לו הוצאות גדולות, שאינן לחברו.
ספר "אור לציון- זכרון הדסה", שער בין אדם לחברו, מאמר א'- אהבת הזולת. עמוד קס"ח- קס"ט. ירושלים, מכון אור לציון, תשנ"ה
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מורה שישראל כל אחד נוהג כמנהגו, וכל בני ספרד מנהג אחד.
בני אשכנז שבאו לעיר של בני ספרד, יש להם לנהוג כמותם - אף להקל, ואין להם להחמיר. ומכל מקום, דווקא בני ספרד יש להם לעשות כמו שכתב מרן, כיון שקיבלו הוראותיו.
...אבל בני אשכנז, שלא קיבלו הוראותיו, אף בזה אינם חייבים לעשות כדבריו, ויש להם לסמוך על מה שכתב הרמב"ן ביבמות י"ד ע"א, שבמקום שיש סברא של 'חזותם מוכחת עליהם' אין בזה משום לא תתגודדו ...והרי בני אשכנז ובני ספרד 'חזותם מוכחת עליהם'.
וכל זה כשבאו יחידים, אבל אם באו בקהילות שלימות ויש להם בית דין משלהם, הם כשני בתי דין בעיר אחת, וכל אחד נוהג כמנהגו , שקיים לנו כדברי הרא"ש, ועוד ראשונים, שבשני בתי דינים בעיר אחת - אין איסור לא תתגודדו
...ולכן בזמננו, בארץ ישראל, שיש קהילות נפרדות לבני אשכנז ולבני ספרד ולבני תימן, כל אחד נוהג כמנהגו. וכל בני ספרד צריכים לנהוג מנהג אחד, וכן בני אשכנז ובני תימן.
שו"ת אור לציון, תשובות- חלק ב'. פרק ה', שאלה י"א עמודים מ"ז- מ"ח. ירושלים, מכון אור לציון, תשנ"ג.