חכם יחיא צאלח

תע"ד - כ"ח ניסן תקס"ה      

1 8 0 5 - 1 7 1 3      

חכם יחיא צאלח

מקצת שבחו

מארי יחיא צאלח, הידוע בכינויו המהרי"ץ, נולד לאימו ולאביו מארי יוסף צאלח, בשנת תע"ד (1713) בעיר צנעא, שבתימן. מארי יחיא צאלח למד אצל סבו מארי צאלח ואצל זקני הדור מארי יחיא קרואני ומארי סעדיה קטיעי. לאחר שנפטר סבו, שימש את שני גדולי הדור מארי דוד משרקי ומארי יחיא הכהן עראקי.
לפרנסתו עסק במלאכת הצורפות, כמנהג חכמי תימן, שהתפרנסו מאומנותם כדי לא להטיל עצמם על הציבור. לאחר מכן עסק בכתיבת ספרי תורה ומגילות.
בשנת תק"ח (1748) מונה לראש אבות בתי הדין לקהילות היהודים בתימן, וסמכותו הוכרה בכל תימן ללא עוררין. מעט מאלפי תשובותיו בהלכה קובצו בספרו 'פעולת צדיק'. בספר זה ביסס וחיזק מנהג יהדות תימן.
מארי יחיא צאלח עמד גם בראש הישיבה בצנעא, שהועתקה אל בית הכנסת שלו. הוא העמיד תלמידים רבים ובראשם בנו מארי אברהם ותלמידו מארי יוסף אלקארה, שכיהן כראש אבות בתי הדין אחריו.
מארי יחיא צאלח עמד בפרץ כנגד הרוצים לשנות את נוסח התפילה התימני לנוסח השאמי, וחיבר את הסידור עם פירושיו 'עץ החיים'. בסידורו שמר על מנהגי יהודי תימן, אך שילב מנהגים יפים מיהדות ספרד, שנקלטו בתימן, ושלא היה בהם סתירה למנהגי תימן. בספרו 'חלק הדקדוק' עמד על דיוק מסורת המקרא, מתוך המסורת שהחזיק בידיו, ומספרי התיגאן העתיקים. מסורות אלו נשתמרו עד היום כמסורת מהרי"ץ.
בשנת תקכ"ב (1762) גזר המלך אלמהדי עבאס להרוס את בתי הכנסת בצנעא. גזירה זו זעזע את מארי יחיא צאלח, שחיבר ארבע קינות לחורבן בתי הכנסת. לאחר מות המלך, אלמנצור בנו התיר בניית בתי הכנסת מחדש, ומארי יחיא צאלח, הזדרז והוציא הוצאות מרובות לבניית בית הכנסת 'בית צאלח', וזכה לראותו בבניינו.
מארי יחיא צאלח זכה ונולדו לו שלושה בנים - אברהם, יהודה ויוסף. הוא נפטר ביום כ"ח בניסן תקס"ה (1805)
בין חיבוריו: 'פעולת צדיק' - שו"ת; 'זבח תודה' - על הלכות שחיטה; 'חלק הדקדוק' - על ענייני המסורה, מודפס בכתר תורה (תאג); 'עץ חיים' - פירוש לסידור התפילה התימני (תכלאל); 'מעיל קטן' - הלכות תפילת השחר, ציצית ותפילין, 'שערי קדושה' - שולחן ערוך יורה דעה, 'שערי טהרה' - נידה (בשפה הערבית); 'אורח לחיים' - פירוש לחמש מגילות.
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מורה לומר הלל בשירה ובניגון, ואין לחוש אחר הממהרים.
אחי, בינה זאת ואל ירע בעיניך, להתעכב שעה אחת, לתקן תכשיטי הכלה, אשר זה לה כמה חודשים ושבועות, מחכה לחסדי אב - 'מהור ימהרנה לו' ...'ברוב עם הדרת מלך', ואל תהי בסוד נמהרי לב, הממהרים בהשלמת קריאתו, בלתי ענות 'הללויה'. ...
ואם מפני קצת המוניים אשר השליכו הוד ותפארת רינת ההלל, אחרי גוום ויפנו עורף לצאת החוצה.
...ולא יתכן לסמות עיני בשר - שרים נוגנים, השוקדים בבית תפילתם, בעבור אלו. כי אדרבה לתקנת הפיקחים ראוי לנו לחוש, ולתקן גם את שאינם בני דעת. קל הוא לדבר על ליבם, בשפל קול התחינה לאמור - בואו אחי, בואו רעי, 'ונרוממה שמו יחדיו' - יחד כל איש ישראל חברים.
שו"ת פעולת צדיק חלק א סימן מט, הודו, תקל"ט ( 1789), מהדורה חדשה - מכון פעולת צדיק, בני ברק תשס"ג (2003) .
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' לומד מידת העניות ממצת הפסח.
הא לחמא עניא - מה עני מסיק ואשתו אופה מיד, אפילו העשיר - שלא יבוא לידי חימוץ.
עץ חיים, אגדתא דפסחא - דף ו, עמ' ב', הוצ' רבי אברהם נדאף, ירושלים תרנ"ד (1894).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מתיר למכור ספר תורה כדי לקנות ספרים ללמוד בהם.
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה 'אין למכור ספר תורה, אלא כדי לישא אישה או ללמוד תורה' - שהוא הדין שמותר למכור הספר תורה כדי לקנות ספרים ללמוד בהן כגון משנה וגמרא ופוסקים, והוא הדין לקנות חומשם ונביאים ללמוד בהם - שבכלל 'כדי ללמוד תורה', שהתירו למכור - הוא זה.
שהרי אם אין לו ספרים ללמוד בהן, אינו יכול ללמוד מהספר תורה כלום, ואפילו אם יכול לשאול מאחרים, מכל מקום, לא כל שעה מושאלים אצלו, ויישאר בטל מהלימוד ודוק.
שו"ת פעולת צדיק חלק ג סימן מח סעיף א' הודו, תקל"ט ( 1789), מהדורה חדשה - מכון פעולת צדיק, בני ברק תשס"ג (2003) .
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שעבד לאנשים הרבה, קשה הדבר, שיסכימו לשחררו.
'עבדים היינו לפרעה במצרים' - קשה, היה לו להזכיר אחד מהם או פרעה או מצרים.
ואמנם בא להגיד גודל הנס, שנעשה לנו בגאולה הזאת, והוא - כמי שהוא עבד לאדון אחד, אפשר שירחם עליו ויוציאנו לחירות או שיגיע האדון לנקודת מוות או ימות, שדרך העולם לשחרר עבדיו. אבל מי שהוא עבד לאנשים הרבה, קשה הדבר, שיסכימו כולם לשחררו, ולכן לא יהיה לו בטחון בגאולה.
כך היו ישראל, שלא הייתה להם בטחון בגאולה, שמצד בחירת האדון יצאו לחירות.
עץ חיים, אגדתא דפסחא - דף ז, עמ' ב', הוצ' רבי אברהם נדאף, ירושלים תרנ"ד (1894).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' חוזר בו לברר הדינים וללבנם על פי המנהג שנהגו בו אבותיו.
הנה בימי בחרותי, זה לי כמו ח"י שנה, אשר כיננה וטפחה ידי סדר 'אגדתא דפסחא' בכל הפירושים והדינים, השייכים לסדר הלילה, כיד ה' הטובה עלי. וראיתי עתה, בקצת דינים הבאים שם כי לא זו הדרך, יען כי שם באו תוך הדינים, בקצתם לדעת השולחן ערוך והאחרונים, לא לפי המנהג שנהגו בו אבותינו, ראשוני הראשונים, על פי ספרים ועל פי סופרים - הרמב"ם והגאונים ועכשיו חזרתי בי, וחזרתי וביררתי וליבנתי הדינים על פי המנהג הקדום כל דין ודין בשם אומרו. ...
'אי זו דרך, שיבור לו האדם' - על פי מנהג אבותינו, ומי שרוצה להיות חסיד לקיים דברי האבות.
עץ חיים, אגדתא דפסחא - הקדמה, הוצ' רבי אברהם נדאף, ירושלים תרנ"ד (1894).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מורה לתת לכולם מזיגה יפה, וכל אחד ישתה כמידתו.
כולם חייבים בכוס רביעית ...וימזגנו מזיגה יפה, וישתו רובו של כל אחד. אבל ליתן להם כוס קטן, שאינו מחזיק רביעית - לא נכון הדבר. למה יגרעו הנשים במצווה זו מהאנשים, אין זה כי אם רוע לב.
עץ חיים, אגדתא דפסחא - דף ד', הוצ' רבי אברהם נדאף, ירושלים תרנ"ד (1894).
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שחסדי ה' במצרים, הגיע הטבתם לכל הגויים.
מה זאת אומרת כאן: 'הללו את ה' כל גויים', ומה תאמרו: 'כי גבר עלינו חסדו'? ...לפי שעל ידי ניסי מצרים, נודע אלוהותו יתברך, ובזה אנו ואתם שווין ...כי הנס היותר כללי, יגיע הטבה ממנו לרבים.
עץ חיים, אגדתא דפסחא - דף כ"ב, הוצ' רבי אברהם נדאף, ירושלים תרנ"ד (1894).