חיפוש: פורים

כתב מור"ם סימן תרצ"ה: יש שנהגו ללבוש בגדי שבת ויום טוב בפורים, וכן נכון. וכתב הכלי מחזיק ברכה בקונטרוס האחרון בסימן תרפ"ז: והוא מנהג טוב, ומה גם לשמחת התורה שחזרו וקבלוה בימי אחשוורוש ברצון, וכן נהגו בעיר הקודש שלמים וכן רבים, וכן ראיתי בספרי המוסר שכתבו: שיאות לנו לעשות זכר לנס שנאמר: 'ותלבש אסתר' וגם במרדכי שנאמר: 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות' - ונראה שזה לכבוד האורות המתגלים בשמיים ממעל.
על כן כל ירא ה' יזרז ללבוש בגדים נאים ויפים לכבוד והדר, היום הקדוש הזה, שידוע כמה מעלות היום הקדוש הזה, שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה, כל המועדים בטלים חוץ מפורים. ולכבוד קריאת המגילה שלא יקרא אותה בבגדים הצואים שעליו, אלא בבגדים של שבת ויום טוב לכבוד ולתפארת,
ולבד מן הדין בהתלבש האדם בבגדיו החמודות מתפעל יותר אל התעוררות השמחה, ונשמה טהורה וחדשה נתווסף בו, וכבר ידוע מה שאמר חז"ל כמה מהצורך והחיוב יש להכין לקראת אלוהיו בבגדים נאים, ולכן טוב לנהוג ללבוש בגדים נאים וחמודים לכבוד יום טוב הקדוש הזה.

'ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך, להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד בשלושה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ושללם לבוז' - אחינו בני ישראל, שמעו אהבת ה' אותנו גם בעת חרון אפו עלינו, כי בפסוק המר הזה נכתבו כל אותיות האלף בית הפשוטות והכפולות. והוא אחד מעשרים ושניים פסוקים אשר נרמזו בו כל האותיות כמובא במסורה. (ובספר יחזקאל תמצאנו סימן ל"ח). וכל זה להורות כי אותיות התורה עומדות להגן בעדינו.

'ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר: אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים' - שבאותו הדור נתחייב כליה בסיבת העוון ... ואינם ראויים לעשות להם ניסים כנגד הטבע והמערכה, אלא אפילו לעשות להם הצלה על דרך הטבע, וכל שהטבע והמערכה הם כנגדם - אין ראוי להצילם.
ומשום כך השיבה אסתר למרדכי ששלח לה, לבוא אל המלך להתחנן לו, ולבקש מלפניו על עמה, פיה פתחה בחוכמה ותאמר אליו: כל עבדי המלך, ועם מדינות המלך יודעים - אחת דתו להמיתו, אם כן דרך הטבע ומערכות מלכות הארץ: 'כל אשר יבוא אל המלך, אשר לא יקרא - מות יומת', ולא צריך עפ"י המלך, אלא אפילו עבדי המלך ועם מדינות ממיתים אותו, בלתי רשות המלך, ואם כן, צריך שיעשה לה נס חוץ מן הטבע, ואין דורו דומה יפה לנס בזה. וכתשובתו, שבוודאי יעשו לה, בשביל זכותה וצדקתה, נס פרטי להצילה, ואחר אשר היא באה אל המלך, ממילא ישראל יתנצלו בדרך הטבע כי כן הוא דרך העולם, כל אשר תאמר יינתן לה, מאחר והיא מלכה, ודבריה אחור לא ישוב ריקם. ...
וזה שאמר מרדכי: 'אל תדמי בנפשך' - לומר שאת צדקת, 'להימלט בית המלך' - בשב ואל תעשה, מפני שאת צדקת וחסידה מכל היהודים, שיש בהם כמה צדיקים וחסידים, 'כי אם החרש תחרישי בעת הזאת' - שאין הדור דומה יפה, ואין הקדוש ברוך הוא עושה להם נס, חוץ מן הטבע, לזאת אמר: 'ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות' - כדי שתהיה ההצלה על דרך הטבע, שדרך העולם הוא כשהמלכה מתחננת לפני המלך, אחור לא תושב ריקם.

אדם שנעשה לו איזה נס, צריך לספר אותו הנס לאנשים, כי אמרו חכמים שמי שהקדוש ברוך הוא עשה עמו נס, ושמח ומספר אותו לאנשים, נעשה לו נס אחר. לכן ישתדל אדם, שנעשה לו איזה נס, צריך לשמוח ולשבח ולפאר להקדוש ברוך הוא, ויספרו לאנשים.

שאל מי ששאל, מדוע עושים אצלנו מנהג משותף בין ימי השמחה, או חס ושלום בימי אבל, לעשות פולים בימי השמחה כגון סוכה, פורים ופסח ומילה וכדומה, וכן, חס ושלום, בפקידות של הבר מינן עושים פולים. והשאלה היא ממה נפשך, אם הוא דבר של שמחה, אם כן למה עושים אותו בבר מינן, ואם הוא מאכל של צער, מה לתבן עם הבר לעשותו בימי השמחה?!
ויען שמעון ויאמר: הנה לדעת את מנהגי אבותינו הטהורים וטעמם, זה לא נקל, הגם שברור הדבר שכל מנהגיהם על אדני פז הוטבעו, ולבם פתוח כאולם, וכל דבר פשוט לפניהם ולא ראו צורך לכתוב את המנהגים וטעמם, וכעת לצערנו זקנים משער שבתו, ואין לנו את מי לשאול ובחיי חיותם היינו מתביישים לשאול על דברים כאלו, וכעת אין דורש, ואין מבקש, ויש לנו להשען רק על אבינו שבשמים שיאר עיניו במאור תורתו ולהתכוון לאמיתה של תורה. ...
אמור מעתה היא הנותנת, שהן אמת מאכל פולים אינו חשוב, שהרי אינו עולה על שולחן מלכים. ולכן אוכלים אותו בבר מינן. גם פול לשון נפילה, כמו שכתב רש"י מהמדרש: 'אמרפל הוא נמרוד, שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש' אבל מטעם זה עצמו עושים אותו גם בשמחה, כי 'אי אפשר לבר בלא תבן' - כלומר אי אפשר לבר - אלו ימי השמחה, שהם ברים וזכים, בלא תבן - בלי זכר כל שהוא של בר מינן, וכנזכר לעיל, ולכן עושים אותו גם בימי השמחה למתוק הדין לחסד ולרחמים.

כוונת רבי יהושע בן לוי היא להודיע למי שעוסק בתורה, שלא יתבטל מלימודו ושלא יסיח דעתו לדברים בטלים, שהתורה היא ארוסה לנו, והלימוד שאנו לומדים בה הוא כסף הקידושין.
וכשם שבכל יום הקדוש ברוך הוא מחזיר לנו נשמותינו, ומחדשנו לבקרים, כמו שכתוב: 'חדשים לבקרים רבה אמונתך', וכמו שכתבו הפוסקים, שהאדם נעשה כבריה חדשה, ומשום כך חייב לברך ברכות השחר. כך אנו חוזרים ומברכים על התורה, מפני שבכל יום הנשמה חדשה, אנו מחדשים לה הקידושין.

'משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים' - אמרו זכרונם לברכה: שתי מנות לאיש אחד, אבל לאביונים צריך ליתן שתי מתנות לשני עניים, דהיינו מתנה אחת לאביון אחד, לפי שהעשירים והבינוניים כל אחד מהם יש לו מזל טוב, שאיזהו עשיר השמח בחלקו, ויש לו גם ההשתדלות, וכיוון ששניים אלו הוצרכו בנס של פורים, לכן איש לרעהו ישלחו שתי מתנות, לזכר הנס שנעשה בשתי דברים אלו, אבל לאביון שאין לו מזל טוב ואין לו אלא ההשתדלות להרוויח מזונותיו בצמצום, אם היו שולחים לו שתי מתנות לזכר ההשתדלות והמזל יהיה לו לבושת פנים ולזכר דאגתו שאין לו מזל טוב, ולכן אין שולחים לו, רק מתנה אחת זכר להשתדלות, ולפי שמי ששולח יש לו לעשות זכר טוב אף לסימן המזל, משום כך שולח לשני אביונים, שלגביהם הם כנגד ההשתדלות לבד, ולגביו הם כנגד המזל טוב וההשתדלות.

הסברנו פעמים רבות שאסור לשארית ישראל להטעות שום אדם, לא נוצרי וגם לא מוסלמי. הרגשות שעולים מכתיבה כזאת, והאפשרות שבני המאה האחת-עשרה קיימו הוראות אלה, הן עדות נהדרת להוראות האתיות של היהדות, ולרף הגבוה שהציבה לאידיאל המוסרי, בשעה שיחסי היהודים עם הסובבים אותם כללו שנאה, רדיפות ותו לא. עם זאת, רש"י אסר חלוקת מתנות לאביונים בפורים לגויים. אך את זאת עשה לא מתוך שנאה לגויים, אלא על מנת שלא להזניח את היהודים העניים.

בפורים, לא נהגנו להתחפש כלל, לא קטנים ולא גדולים, לא נשים ולא גברים, למעט אולי מסכת פנים צבעונית ולפעמים מפחידה מקרטון קשיח, שהיו הנערים שמים מדי פעם, ומסלקים אותה לאחר זמן. לעומת זאת נהגנו בדמי פורים, כאשר המבוגרים נותנים דמי פורים לקטנים ולנערים, אם בצורת כסף ממש, ואם כצעצועים או מתנות אחרות. בליל פורים נהגה המשפחה המורחבת כולה להתכנס יחד, לחלק לקטנים צעצועים ודמי פורים, תוך שירה וחדווה, ולבסוף מתאספים כולם, גדולים וקטנים, למשחק קלפים.