'וגם מקננו ילך עמנו, לא תשאר פרסה, כי ממנו ניקח לעבוד את ה'' - האדם בעולם הזה, גם הצדיק והחסיד, צריך הוא לבטל לימוד תורה בשעת עבודתו ועסקיו כי 'אם אין דרך ארץ אין תורה'. והרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי, ולא עלתה בידם. וכתבו ספרי המוסר, שהאדם העוסק בששת ימי השבוע בעבודתו, ובשבתות וימים טובים הוא עוסק בלימוד התורה, מעלה עליו הכתוב כאילו הוא עוסק בתורה תמיד, כי גילה על עצמו, שאילו היה סיפק בידו להתפרנס, היה שוקד תמיד על התורה, ואם כן גם אותו הזמן של העבודה, נחשב לו כאילו עסק בתורה, שאי אפשר להתקיים זה בלא זה.
וזהו שאומר הכתוב: 'וגם מקננו' - המשא והמתן וקנייננו, גם הוא 'ילך עמנו' - לעולם הבא, שניקח עליו שכר מאת ה', אפילו שהוא חול, ולא יישאר ממנו כלום. והטעם לזה: 'כי ממנו ניקח לעבוד את ה' - כי בלא זה אי אפשר לנו להתקיים.