'מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי' - אפשר לומר במה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: שהמחדש חידושים בתורה, וכותבם בספר, יזכה שאפילו לאחר מיתתו, שפתותיו תהיינה דובבות בקבר כשיקראו בחיבורו.
וידוע שעל ידי החשק והאהבה בתורה הוא שיזכה האדם לחדש בה חידושים, וזהו: 'מה אהבתי תורתך' - וכיוון שיש לי אהבה גדולה בתורה אזכה: 'שכל היום היא שיחתי' - אפילו בעולם הבא הנקרא 'יום' - כאילו אני שח ומדבר בתורה: 'ששפתותיו דובבות'.