'שומע תפילה, עדיך כל בשר יבואו' - ראש המקרא משמעו לשון יחיד, באומרו 'תפילה', ולא תפילות. 'עדיך כל בשר יבואו' - משמע לשון רבים. מה הטעם? מלמד שתפילת היחידים - מעיינים עליה, אם היא כשרה להיכנס לפניו יתברך, לכך נאמר: 'שומע תפילה'. אבל תפילה הציבור אמרו: 'עדיך כל בשר יבואו' - שהיא מתקבלת לפניו, בלי ספק. מנין? - שכתוב: 'ישמע האל ויענם' - רוצה לומר: ישמע את תפילתם של רבים, ואז יענה אותם.
וכותב על זה רבי דוד בן כבוד מורנו רבי יוסף, זכותו לחיי העולם הבא, וזו לשונו: תפילת הצבור אין כל ממונה וכל שוער יכול לעכב. אלא שהצבור מתפללים - תפילתם מתקבלת על כל פנים. ...
ומנין שאין מקטרג, ולא מערער, ולא שטן בצבור? שכתוב: 'ויקץ יעקב משנתו ויאמר - סופי תיבות צבור, ונתעלמו אותיות שטן. ומנין שתפילת הצבור נשמעת? – שנאמר: 'כה' א-להינו, בכל קראנו אליו', ואפילו היו בהם חטאים, שנאמר: "פנה אל תפילת הערער, ולא בזה את תפילתם' - ראוי לו לומר את תפילתו, אלא מאחר ששתף עצמו עם הצבור, נענו כולם החטאים והזכאים.