'קרנא היה נוטל פרוטה מהזכאי ופרוטה מהחייב, והיה דן להם דין. ואיך עושה כך? והרי כתוב: 'ושוחד לא תיקח'. ואם תאמר: דברים אלה, היכן שלא נוטל משניהם, שמא יבוא להטות את הדין, וכי לא בא להטות את הדין - מותר. ושנינו: 'ושוחד לא תיקח' - מה תלמוד לומר? - אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי, הרי כבר נאמר: 'לא תטה משפט' - אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, אמרה תורה: 'ושוחד לא תיקח'. דברים אלה, היכן שלוקח בתורת שוחד. קרנא - בתורת שכר היה לוקח. ובתורת שכר, האם מותר? והרי שנינו: הנוטל שכר לדון - דיניו בטלים. דברים אלה - שכר הדין אבל קרנא שכר בטלה היה לוקח'. ...
שכיוון שבא לקבל שוחד ממנו, מתקרבת דעתו לגביו - היינו לפי מה שעולה, שהברייתא דנה, שנוטל בתורת שוחד, ואין חילוק בין היכן שנוטל בתורת שוחד לתורת שכר, לכך אמרנו: וודאי, שמתקרבת דעתו לגביו, אבל לשום סילוק דעת, סבור לו, שאפילו לא בא להטות את הדין - אסור. וכן פירוש המקרא: 'לא תיקח שוחד' - אפילו לשפוט צדק. שמי שלוקח שוחד להטות משפט, אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב והעיניים, ... לכך אני גוזר, שלא ייקח אפילו לשפוט צדק.