'ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו' - אפשר לרמוז בזה מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'אם תעזבני יום, יומיים אעזבך' - שאם אדם לא מוסיף בכל יום ללמוד, אז גם מה שלמד הולך ונשכח ממנו. וזהו: 'ולא זכר שר המשקים' - התלמיד חכם, בעל תורה הנמשלת להרבה משקים, 'את יוסף' - להוסיף ללמוד עוד, אז 'וישכחהו' - ישכח גם מה שהיה יודע. ולזה סמוך לו: 'ויהי מקץ שנתיים ימים' - אין 'ויהי' אלא לשון צער. 'שנתיים ימים' - במקום ימים שהיא שנה אחת, כמו 'ימים תהיה גאולתו', יהיו 'שנתיים' - שתעזבהו התורה שנתיים, על שעזב אותה שנה אחת.