ונח זכה לציון הזה: 'את הא-להים התהלך נח', בגלל שהוא אהוב למעלה ואהוב למטה, מהשם ומהבריות, שהשם אמר: 'אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה', והבריות אמרו: 'זה ינחמנו מעיצבוננו ומעשה ידינו ומן האדמה אשר אררה ה''. מזה ניקח קל וחומר, שבן אדם צריך להיות שלם עם ה' ועם אדם.
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: מי שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו, ולהיפך, מי שרוח הבריות לא נוחה הימנו, גם רוח ה' לא נוחה הימנו. לכן זכה נח לשבח בסיום הפרשה, שנאמר: 'ונח מצא חן בעיני ה''. ולכן אנחנו אומרים במוצאי שבת בהבדלה: 'ונח מצא חן בעיני ה'', וחוזרים ואומרים: 'ונמצא חן בעיני א-לוהים ואדם', וכן שלמה במשלי כתב: 'ונמצא חן ושכל טוב בעיני אם-להים ואדם'. וצריכים לשמור על כבוד הזולת, ולשמור על הכלל הגדול בתורה: 'ואהבת לרעך כמוך', ובזה נהיה אהובים למטה ואהובים למעלה, ונזכה לחסדי השם, ויזכנו ונמצא חן ושכל טוב בעיני א-לוהים ואדם.