חכם יוסף בן יוסף

תקס"ח - ז' אדר תרמ"ח      

1 8 8 8 - 1 8 0 8      

חכם יוסף בן יוסף

מקצת שבחו

חכם יוסף בן יוסף נולד לאמו ולאביו חכם יוסף בן יהודה, כנראה, בשנת תקס"ח (1808) בירושלים. 
ראשית תורתו למד מפי אביו, חכם יוסף בן יהודה, שעלה לארץ משאלוניקי. גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי ירושלים. סבו, אבא של אביו, הוא חכם יהודה בן שמואל, רב העיר וראש הישיבה בעיר חברון. דודו מצד אביו, הוא חכם שמואל בן יהודה משאלוניקי, ודוד נוסף מצד אביו הוא חכם משה בן יהודה מדמשק. דודו מצד אמו הוא חכם משה זכות, שנפטר בעיר טבריה. בת דודו נשואה לחכם ישראל שיריזלי, רבה של קהיר.
בשנת תקצ"ט (1839), לאחר פטירת אביו, עזב את ירושלים, ועבר בין קהילות היהודים ברחבי האימפריה העות'מאנית. שהה בדמשק, נדד בין ערי יוון וטורקיה, סבב בין ערי עיראק, כורדיסטן ופרס.
בשנת תרי"ח (1858) השתקע בעיר בגדאד, ושקד על חיבוריו הרבים. הוא ראה מלאכתו מלאכת 'מאסף', ועמד על חשיבות העתקת חידושי תורה מכתבי יד וספרים נדירים, שימורם והפצתם. את חידושיו, שהוסיף על דברי התורה שליקט, הביא בספרו בתוך סוגריים. בספריו ליקט מתורתם של גדולי הדורות, האשכנזים והספרדים כאחד. 
בשנת תרכ"ז (1867) סיים לערוך ספר אחד על סדר פרשות השבוע, וקרא לו 'כסף צרוף'. חכם יוסף בן יוסף מעיד שהספר מהווה רק כעשירית מהחומרים שאסף, אך הם אבדו לנו במהלך השנים.
חכם יוסף בן יוסף נפטר בשנת תרמ"ח (1888) בעיר בגדאד. יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום ז' באדר, שכל נשמות חכמי ישראל כלולות במשה רבינו.
בשנת תרפ"ו (1926) לאחר פטירתו, יצא לאור ספרו 'כסף צרוף' בירושלים, בידי בנו, חכם מאיר בן יוסף, ובהוצאת נכדו, מר משה בן מאיר. ספר נוסף בשם 'תועי רוח' - בעניין משיחי השקר, יוחס אליו ע"י החכם פרופ' מאיר בניהו, במאמרו 'פנקסים בכתב-יד לחכם מדמשק', בתוך 'קרית ספר', כרך לד, תש"ך (1960).
 
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד לא להעלים עין מאבדת חידושי תורת אחיו, העומדים להבלות.
טוב מעתיק דברים מועילים, ממחבר דברים בטלים והבלים. הן הראשון דמה ביופיו לדבורה נותנת צוף דבש לאוכל, וחך יטעם לו, והיא אך מעסיס פרחים תינק, ומיץ טרפי שושנים תוציא, למתוק ונועם. והאחרון דמה לשממית, אשר ממנה תוציא מטווה מעשה אורג, ואין לאחר חלק בחומרו ומלאכתו, וקוריה לא יהיו לבגד, לא לעזר, ולא להועיל לכל מלאכה ... 'וכן תעשה לכל אבדת אחיך, אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם'. - כיצד נעלים עין מפריו, קודש הילולים, חידושי תורה, העומדים כמעט להבלות ולעבור מן העולם, כאשר בעוונותינו הרבים, קרה לכמה חיבורים יקרים, שבלו והלכו מן העולם, ולא נחוס עליהם לעשות נחת רוח לבעליהם, להעתיקם ולהצילם מרעתם, ולטפלם עם הספר, ודאי זו השבת אבדת נפשו
חכם יוסף בן יוסף , כסף צרוף, דף ב עמ' א-ב, הוצאת מאיר בן יוסף ובנו משה, דפוס ציון, ירושלים, תרפ"ו (1926) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שבמות אחד מישראל, מסתלקת אות אחת מהתורה.
חייבה תורה מיתה לרוצח - יש לתת טעם רוחני למצווה זו, כי התורה היא שישים ריבוא אותיות כנגד שישים ריבוא נשמות ישראל, שכל נשמה אחוזה באות אחת, ובמות אחד מישראל אז מסתלקת אות אחת מהתורה, אשר שם היה אחוז, כדרך הנשמה המסתלקת בסילוק הגוף. רק כדי שלא יתבטל אות אחת מהתורה אפילו רגע, לזה עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה, זרחה שמשו של צדיק אחר במקומו, ובשורשו 'דור הולך ודור בא'. והתורה כולה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא, ובחסרון אות אחת הרי זה מוחק את השם. אך ההורג את הנפש קודם זמנו, ונפש זה אין לו תמורה, כי התחילה העמיד הוא, יתברך שמו, סדר הדורות כהווייתם, וככלות שנותיו של זה יתחילו שנותיו של הבא אחריו, ואדם בעל בחירה, ובידו להרוג את חברו, אף שעדיין לא כלו שנותיו, ומפסיק רוצח זה בין הדברים, משך זמן שלא בא אדם אחר לעולם, במקום זה הנרצח, והרי הוא מוחק את השם.
חכם יוסף בן יוסף , כסף צרוף, דף יח עמ' א-ב, הוצאת מאיר בן יוסף ובנו משה, דפוס ציון, ירושלים, תרפ"ו (1926) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד ליישב פתח האוהל לפרנס העוברים והשבים.
'והוא יושב פתח האהל כחום היום' - פי שנמצא בפרק ראשון במסכת גיטין: 'כל הגוזז נכסיו ועושה מהם צדקה, ניצול מדינה של גיהנם. משל לשתי רחלות שהיו עוברות במים, אחת גזוזה ואחת שאינה גזוזה, גזוזה עברה, שאינה גזוזה לא עברה'. עד כאן. וזהו שאמר: 'והוא יושב פתח האהל' - לפרנס העוברים ושבים, כי על ידי כך ינצל מ'חום היום' של גהינם.
חכם יוסף בן יוסף , כסף צרוף, דף מ עמ' א, הוצאת מאיר בן יוסף ובנו משה, דפוס ציון, ירושלים, תרפ"ו (1926) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד עונג שבת בפשטים מתוקים, ובהם איזה משלים ומעשיות.
נראה לי לבאר המדרש: 'ברכת ה' היא תעשיר' - זה יום השבת, שנאמר 'ויברך א-לוהים את יום השביעי', 'ולא יוסיף עצב עמה' - אין אבלות בשבת, כמו שנאמר 'נעצב המלך על בנו'. עד כאן.
הכוונה כי על ידי שמירת יום השבת, לא יחול קללה עליהם, כי אם הברכה, ועל ידי כך יבוטל מהם המוות והאבל, כי כן בהיות יום השבת, יום מיועד לקביעות התורה, ורבים נכספה נפש להתענג בפשטים מתוקים, ובקיצור, כי כמה ספרים המדברים בארוכה, ילאה הקורא בהם, ויניחם וילך לו, על כן אמרתי ללקט באמרים, איזה דרכים מתוקים, ורובם מספרים כתבי יד אשר לא שזפתם עין הדפוס, ואינם בנמצא, ולערב בהם איזה משלים ואיזה מעשיות, לענג בהם הקורא, וברכתם גם אותי.
חכם יוסף בן יוסף , כסף צרוף, דף ג עמ' א, הוצאת מאיר בן יוסף ובנו משה, דפוס ציון, ירושלים, תרפ"ו (1926) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שאינם תמימים בדרכיהם סופם ליפול בקצה המדבר.
'ויסעו מסוכות ויחנו באיתם בקצה המדבר' - כשהיו נוסעים, מהסתופף בצל כנפו יתברך, המגן עליהם כסוכה, אז 'ויחנו באיתם' - באי תם, שתי מלים - בל יהיו תמימים בדרכיהם, וסופם ליפול בגיהנם, אשר אחד משעריו 'בקצה המדבר'.
חכם יוסף בן יוסף , כסף צרוף, דף קכג עמ' ב, הוצאת מאיר בן יוסף ובנו משה, דפוס ציון, ירושלים, תרפ"ו (1926) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד להביא מעשה בדרך שיחה ולא בדרך תוכחה.
בהיותי משוטט בערי עג'אם בבואי לבאשקאלאן, והיה אתי עמי ספרים למכור, ומהם ספר המוסר לרבינו יונה, ולקחו אחד מהבעלי בתים לקנותו ממני, ואחרי שניים ושלושה ימים החזירו לי. ואומר לו: מדוע לא מצא חן בעיניך הספר היקר הלז. ויען ויאמר: כי בקוראו בו, יצטער על מעלו ויעוררנו לבכות על עוונותיו, והוא אינו רוצה לבכות. ראה נא עד כמה הגיע פתיות, איזה אנשים, להתרחק מספרי מוסר הרחק כמטחווי קשת, על כן בכל פרשה ופרשה, בדרך אגב, אביא מעשה או משל בדרך שיחה ולא בדרך תוכחה.
חכם יוסף בן יוסף , כסף צרוף, דף ג עמ' א-ב, הוצאת מאיר בן יוסף ובנו משה, דפוס ציון, ירושלים, תרפ"ו (1926) מתוך 'החכם היומי'