חכם אהרן פרץ

- ה' אדר תקכ"ו      

1 7 6 6 - 0      

חכם אהרן פרץ

מקצת שבחו

חכם אהרן פרץ, נולד לאמו לאביו חכם אברהם פרץ בג'רבה.
משפחתו הגיע לתוניס ממרוקו בדרכה לארץ ישראל, ובשל מלחמה שהתעוררה, וסכנות הדרכים התיישבו בתוניס. ראשית תורתו למד מפי אביו, החכם אברהם פרץ. גדל בתורה וביראה על ברכי רבו החכם ניסים כייאט. היה חברו של חכם יצחק חדאד, מחבר הספר 'תולדות יצחק'. נודע כתלמיד חכם מובהק ומעמיק בנגלה ובנסתר, והיה בעל מופתים. שימש אב בית הדין, וראש רבני ג'רבה. חיבר ספרים רבים, אך זכה להדפיסם בחייו, ובתוכם 'בגדי אהרון' - חידושים; 'משחת אהרון' - ש"ס ודרש משניות בדרך ה'לבושים'. הוא נשא ונתן בהלכה עם חכם מסעוד אלפאסי, ראש רבני תוניס ובנו, חלק מהתכתובות הודפסו בסוף ספר 'מעשה בית דין'. הוא ייסד ישיבה והעמיד תלמידים הרבה, ובתוכם בנו החכם חזקיה פרץ, חכם שאול הכהן, וחכם צמח הכהן אברי"ש, מחבר הספר 'חולת אהבה'.
חכם אהרן פרץ היה בקי בחכמת השירה והדקדוק. הוא חיבר פיוטים רבים, חלקם הובאו בספריו והועתקו לספרים נוספים. את הפיוט 'אוותה נפשי לראות', שמפגעה ראייתו, נוהגים לשיר בסעודת מצווה וסיום מסכת. 
חכם אהרן פרץ נפטר ביום ה' באדר בשנת תקכ"ו (1766).
לאחר מותו, הודפסו שניים מספריו בידי נכדו, חכם מימון בן מיכאל פרץ. הספר 'בגדע אהרון' הודפס בליוורנו בשנת תקפ"ו (1796), והספר 'משחת אהרון' הודפס בשנת תקצ"ט (1809).

מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שלפי רוב העוסקים בתורה, יגדל נא כח זכותם על המועטים.
'יקרה היא מפנינים' - יש לדקדק הרי פשוט הדבר שאין להעריך חיי עולם לחיי שעה, וכבר הרגישו רבותינו זיכרונם לברכה בזה, ודרשו: 'מפנינים' - מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים'.
ונראה לעניות דעתי שמודעת זאת, כי האבנים טובות אינן כשאר חפצים. כי הבגד או החגורה בעלי עשר אמות אורך והוא שווה עשרה זהובים, כאשר יהיה ארכו עשרים הוא שווה עשרים זהובים. וההיקש בשאר. אבל באבנים הטובות, אם תהיה שווה אבן ששיעורה כעדשה - עשרה זהובים, כאשר תהיה שיעורה כב' עדשות - אינה במידת תשלומי כפל, עשרים זהובים, אלא שווה ארבעים או חמישים זהובים.
והנה אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'ורדפו מכם חמישה מאה' - אינו דומה מרובים העוסקים בתורה, למועטים העוסקים בתורה', והביאו רש"י בחומש ראש פרשת 'בחוקותי', לפי שלפי רוב העוסקים, יגדל נא כח זכותם, חמש ידות על המועטים, העוסקים בתורה. ולפי זה יש מקום לטעות שהעדיפות אשר בין המרובים למועטים בעסק התורה הוא בערך האבנים טובות, לזה אמר שלמה כי לא כן הוא, אלא 'יקרה היא מפנינים', וריבוי יתר נמצא לה יותר מפנינים.
בגדי אהרן, דף מו ע"א-ע"ב, דפוס דניאל ושמואל סעדון, ליוורנו, תקס"ו (1806)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד דרשת בית הכנסת כמדליק שמן שריפה במבואות אפלים.
'מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות, ובבתי מדרשות, ובמבואות האפלים, ועל גבי החולין ברשות כהן'. - וזה מה שאמר התנא: 'מדליקין' - רצונו לומר דורשים לרבים ומלמדים אותם, וזהי כעין הדלקה שמדליק מנר לנר, כן הוא מלמד לרבים, ומאיר ומדליק לשכלם ונשמתם. ואמר: 'שמן' - שהתורה נמשלה לשמן, כמאמרם זיכרונם לברכה על פסוק: 'וחובל עול מפני שמן' ועל פסוק 'לריח שמניך טובים'. ואמר: 'שריפה' - רצונו לומר: ובתוך הדרשה, יהיו דברי תוכחה השורפים את הלב, וזה יהיה: 'בבתי כנסיות ובתי מדרשות' - ששם הוא מקום הוועד לכללות העם, ובפרט: 'במבואות האפלים' - רצונו לומר: במקום שיושבים אפלי השכל, ואינם מכירים בין טוב לרע, צריך לדרוש להם וללמדם ולהוכיחם. וכן 'על גבי החולים' - רצונו לומר שאינם אפלי השכל, אלא הם קולי האמונה, שאינם חזקים באמונתם, שלא מצאו מי שיבינם בראיות מופתיות עיקרי האמונה. ... ועל זה אמר שצריך לדרוש להם ולהודיעם ולהוכיחם.
משחת אהרן, דף ה עמ' א, דפוס דניאל ושמואל סעדון, ליוורנו, תקס"ו (1806)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד רמז שבזכות עסק המשנה בא דוד בן ישי.
נהגו לקרות בחתימת המסכת אלו השלושה פסוקים: 'מאויבי תחכמני מצותיך, כי לעולם היא לי'; 'יהי לבי תמים בחוקיך, למען לא אבוש'; 'מכל מלמדי השכלתי, כי עדותיך שיחה לי'. ושמעתי הרמז בזה, לפי שראשי תיבות של השלושה פסוקים הנזכרים הם 'מים', שהיא אות 'מם' במילוי, שלפעמים היא במילואה: 'מים', וסופי תיבות: 'ישי' - לרמוז שהעוסק במשנה שמתחלת באות 'מם' - 'מאימתי קורין' ומסיימת ב'מם' - 'בשלום', גורם לדוד בן ישי שיבוא, על דרך: 'גם כי יתנו בגוים, עתה אקבצם' - שעסק המשנה מקרב הגאולה. וקשה? - 'דוד' מי זכר שמו. ונראה לי להוסיף נופך, כי סופי הפסוקים הנזכרים הלא המה 'לי', 'אבוש', 'לי' - אותיות אחרונות 'ישי', ואותיות הקודמות להם 'לול', גימטרייה ס"ו - 'דוד בן' גימטרייה ס"ו. נשארו שתי אותיות 'בא'. ועתה בא על נכון, שבזכות המשנה, בא דוד בן ישי.
משחת אהרן, דף א ע" א, דפוס דניאל ושמואל סעדון, ליוורנו, תקס"ו (1806)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שמה שמחסר ממונו, הקב"ה מרוויח לו ממקום אחר.
'וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב' - במוסרה 'הלוך' - ארבעה מלא בתורה: 'הלוך ושוב', 'הלוך וגדל', 'הלוך וחסור', 'הלוך ונוע'. ... כתבו המפרשים זיכרונם לברכה גבי 'ונתנו איש כופר נפשו', ש'ונתנו', כשתקראנה למפרע היא 'ונתנו'. גם 'צדקה' בא"ת ב"ש היא 'צדקה', ואינה מתחלפת בשום אות אחר, לרמוז כי מה שמחסר האדם מממונו הקדוש ברוך הוא מרוויח לו ממקום אחר. וזהו שאמר במוסרה: 'הלוך ושוב' - כי המאמין שהמחסר מממונו לצדקה שישוב לו ממקום אחר, הנה שכרו 'הלוך וגדל', כי לא די לו שתשוב אליו אותה צדקה שנתן, אלא שמתברך וממונו הלוך וגדל. אך החושב כי מה שנותן לצדקה הוא מחסר את ממונו, וזהו 'הלוך וחסר', אז 'הלוך ונסוע' כל ממונו, ויצא נקי מנכסיו.
בגדי אהרן, דף ג עמ' א, דפוס דניאל ושמואל סעדון, ליוורנו, תקס"ו (1806)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שאין לקליפה שום אחיזה בפנימיותם של ישראל.
'שחורה אבי ונאווה בנות ירושלים' - ובכן נבוא לביאור הכתוב: 'שחורה אני' - בבחינת החיצוניות, 'ונאוה' - בבחינת הפנימיות, 'בנות ירושלם' - אני מנחם אתכם בזה העניין, שאין לקליפה בפנימיות שום אחיזה. ...
ואמשול לכם משל ... וזה לשונם: 'מה אהלי קדר, אף על פי שנראים מבחוץ כעורים ושחורים וסמרטוטים, והם מבפנים אבנים טובות ומרגליות, כך תלמידי חכמים, אף על פי שנראים כעורים ושחורים בעולם הזה, אבל בפנים יש בהם מקרא משנה'. עיין שם. ... עוד אומרת השכינה, שאין כל זה אלא בימי הגלות, אך לעתיד לבוא, אפילו החיצוניות יהיה זך ונקי. וזהו 'כיריעות שלמה' - כלומר כיריעות המלכים.
בגדי אהרן, דף מח עמ' א, דפוס דניאל ושמואל סעדון, ליוורנו, תקס"ו (1806)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד לאומות נמצאו מוסרים, ויש להאמין שהם מדברי תורה.
'חדל בני לשמוע מוסר, לשגות מאמרי דעת' - לכאורה הוא קשה ההבנה, ואפשר כי גם לאומות נמצאו מוסרים ודברי צחות, ואוזן שומעת אותן. ולפי מיעוט ועניות דעתו, יראה שאינם נמצאים בתורתנו. ואין האמת כן. כי כל המוסרים וכל מידות הטובות הנה הנם בתנ"ך. אך יש מהם באו מפורשים, ויש מהם דרך דרש, ודרך רמז. וכן מצאנו בגמרא אומרים: 'מנין דבר זה שאומרים האנשים'. וזהו שאמר: 'חדל בני לשמוע מוסר' - שאינו ממוסרי תורתנו, ומה שאני מזהירך על זה, דווקא כשתהיה השמיעה, שיעלה בדעתך שגגה 'מאמרי דעת' - שתשגה ותאמר שאין זה ב'אמרי דעת' - שהם דברי תורה. אך אם תשמעם ותאמין שהמוסר ההוא כתוב בתורה ובנביאים, אלא שאינך יודע איה מקום כבודו, אין כאן בית מיחוש.
בגדי אהרן, דף מז עמ' א, דפוס דניאל ושמואל סעדון, ליוורנו, תקס"ו (1806)