חכם כליפה הכהן

תר"י - ה' תמוז תרצ"ב      

1 9 3 2 - 1 8 5 0      

חכם כליפה הכהן

מקצת שבחו

החכם המקובל כליפה הכהן נולד לאמו ולאביו חכם משה הכהן בשנת תר"י (1850) ברובע הקטן בג'רבה. 
גדל בתורה וביראה למשפחת כוהנים, המיוחסת לעזרא הסופר. העמיק בחכמת הקבלה ולמד בסתר ובענווה לשם שמים. הקים ישיבה, ובה ספרייה גדולה. היה חזן בבית הכנסת אלגריבה. סבל ייסורים קשים וקיבלם באהבה. 
בשנת תרפ"ד (1924), בנו חכם שמעון הכהן, ששימש בקודש בעיר זרזיס, נפטר בחייו. בשנת תרפ"ח (1928) יצא לאור הכרך הראשון של ספרו 'מדרש שלמה', ובו ארבעה דרושים שחיבר בנו, חכם שמעון הכהן.
חכם כליפה הכהן הוציא לאור את הספר 'תהלות ישראל', שנדפס יחד עם 'קן ציפור' של דודו החכם אברהם הכהן. 
חכם כליפה הכהן נפטר ביום ה' תמוז תרצ"ב (1932) ומנוחתו כבוד בג'רבה. 
חיבוריו הובאו לדפוס בידי בנו החכם יהודה מניני הכהן, ובתוכם: הספר 'ששון ושמחה'  - על ההגדה לפסח, שיצא לאור בג'רבה בשנת תרצ"ט (1939); החלק השני והשלישי של ספרו 'מדרש שלמה', שיצאו לאור בג'רבה בשנת תש"ח (1948), הכוללים ספר הדרשות 'מנוחת ישרים' וספר מוסר ומעשיות 'מנוחת שלום'. כן הוציא לאור את ספרו 'ככר זהב' - ובו שלשה חלקים: 'ככר זהב', 'ככר לאדן' ו'ככר לחם' בשנת תשי"ב (1952). 

מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד צורת האות למד, שיהיה נכון במחשבה, בדיבור ובמעשה.
טעם שבאה אות הלמ"ד, גבוהה מכל האותיות, ויש בה שלשה קווים - אחד עולה למעלה, ואחד ישר על הקו, ואחד יורד - נראה לפרש שבאה לרמוז, שצריך האדם להתחזק בלימוד התורה, בין בימי העלייה, בין בימי העמידה, בין בימי הירידה, ולזה באו שלושה קווים בלמ"ד, שהוא עניין לימוד. אחד למעלה - כנגד ימי העלייה, ואחד עומד ישר על הקו - כנגד ימי העמידה, ואחד יורד - כנגד ימי הירידה.
גם כן באה הלמ"ד גבוהה לרמוז על מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שזקני תלמידי חכמים, כל זמן שמזקינים, דעתם מתווספת עליהם, שמתגבר ועולה כח שכלם, בקיום התורה ומצוותיה כמו הקו העליון, כי הדעת, היינו המחשבה במושכלות וחכמות של התורה ברוחניות, ולזה סוף התורה למד ומתחילת ב'בראשית', שהיא המחשבה שהיא במוח שהוא נחלק לשלושה, שהם כוח הדמיוני, כוח המחשבי, כוח הזוכר. שלזה רומזת הבי"ת של 'בראשית' שיש בה גם כן שלושה קווים, ששלושתן הם קיום התורה, וכידוע. גם רמז שצריך להיות נכון בלימודו בתורה שלושה אלה: במחשבה, בדיבור, במעשה.
ככר זהב, דף לה עמ' א – לה עמוד ב, דפוס עידאן כהן צבאן חדאד, ג'רבה, תשי"ב (1952).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד ושבתי אל בית אבי, שיושב עם תלמידי החכמים שהחזיק בידם.
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שהמחזיק יש לו שכר כתלמיד חכם עצמו, ומלמדים אותו בעולם הבא, כל מה שלמה התלמיד חכם עצמו בעולם הזה, כדי שלא תהיה לו בושה וכלימה כשיושב אצל הצדיקים.
ובזה נראה לעניות דעתי לפרש כוונת הכתוב: 'פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד' - שהנה כתב הרב 'ערכי הכינויים', זיכרונו לברכה, שהתלמיד חכם מקרא 'אביון'. וזהו שאמר: 'פזר נתן לאביונים' - לתלמידי חכמים שהחזיק בידם, ועל ידי זה 'צדקתו עומדת לעד' - שנוטל שכרו, ועוד בה 'קרנו תרום בכבוד' - אצל הצדיקים, שמלמדים אותו כל התורה שלמד התלמיד חכם, ויושב אצל הצדיקים בכבוד, וכנזכר. ואין כבוד אלא תורה, וכמו שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה. ...
ובזה יש לפרש עוד כוונת המסורה: 'ושבתי בשלום אל בית אבי'. 'ושבתי בבית ה' לאורך ימים' - שידוע שאב - כינוי לתלמיד חכם שהוא אב בחכמה, וזהו שאמר: 'ושבתי בשלום' - היא הצדקה, 'אל בית אבי', שהם תלמידי החכמים שהחזקתי בידם, שעל ידי זה אזכה ליישב אצלם 'בבית ה'' - שהיא עולם הבא, 'לאורך ימים' - בזכות התורה שלמד התלמיד חכם בהחזקתי.
ככר לאדן:, דף יח עמ' ב – דף יט עמ' א, הודפס עם הספר ככר זהב, דפוס עידאן כהן צבאן חדאד, ג'רבה, תשי"ב (1952).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שעל ידי לימוד הזוהר נזכה לגאולה.
על ידי לימוד הזוהר הקדוש שהיא קבלה האמיתית, תורתו של רבי שמעון בר יוחאי, זכותו יגן עלינו אמן, נזכה לגאולה. ואפשר לומר שזה רמז הכתוב 'הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו'. - שני משיחים 'נראו בארץ' לגאול את בני ישראל. וזה יהיה על ידי לימוד הקבלה. וזהו שסיים: 'וקול התור נשמע בארצנו'. תיבת 'התור' - אותיות 'תורה', ותיבת 'נשמע' - אותיות 'שמען' - רמז בזה שעל ידי לימוד הזהר, שהיא תורת שמעון בר יוחאי, נזכה ל'נצנים' כנזכר, שיגאלונו במהרה בימינו אמן, כי בבוא הגואל צדק במהרה ובזמן קרוב, יהיה בירורי חיה חכמה, לא כן בעולם הזה, שהוא רק בירור הנפש-רוח-נשמה. ועל ידי זה יהיה 'זמיר' וכריתת הקליפה, שהם כולם כליל יחלופו, כמוץ אשר תדפנו רוח.
ככר זהב, דף לא עמ' א, דפוס עידאן כהן צבאן חדאד, ג'רבה, תשי"ב (1952).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שכל ישראל בכל הדורות נחשבים כאיש אחד.
כל שחסר לו איזה מצווה ממצוות התורה, יצטרך לשוב בגלגול כדי לקיים אותה. והקשו המפרשים: אם כן, איך אפשר להינצל האדם מן הגלגול?! והלא אי אפשר לשום אדם לקיים כל התרי"ג מצוות. ותירצו שעל ידי האחדות, מה שמקיים זה, כאילו מקיים זה, וכל ישראל שבכל הדורות נחשבים כאיש אחד.
ובזה יש לפרש המסורה וזה לשונו: 'ושבתי בשלום אל בית אבי', 'ושבתי בבית ה' לאורך ימים' - הכוונה על ידי שאהיה בשלום ובאחדות ,יחד כל ישראל כאיש אחד, אז 'ושבתי בבית ה'' - לאחר מיתה, 'לאורך ימים' - שלא אשוב בגלגול.
ככר זהב, דף יז עמ' א – יז עמ' ב, דפוס עידאן כהן צבאן חדאד, ג'רבה, תשי"ב (1952).
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שמחתם בבית הכנסת אלגריבה, לכבוד רבי שמעון בר יוחאי.
ל"ג בעומר. נוהגים פה אלחארה אלצג'ירה, לעשות שמה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, זכותו יגן עלינו אמן, באלגריבה, זכותה יגן עלינו אמן. ויש לרמוז בכתוב: 'שמן משחת א-לוהיו עליו' - ראשי תיבות וסופי תיבות רבן 'שמעון', ובאה תיבת 'א-לוהיו' באמצע לרמוז שצריך שתהיה השמחה לשם שמים, ולא יחלל מקדש א-לוהיו בתערובת נשים ודברי נבלות, חס ושלום, וכיוצא שזה נקרא הוללות וסכלות.
עוד יש לרמוז 'כי נזר מקדש א-לוהיו' - ראשי תיבות וסופי תיבות: 'עשו מאיר', ותיבת 'שמן' בסוף - לרמוז שיעשו עילוי לנשמת רבי מאיר בעל הנס, בהדלקת נר של שמן.
ככר לאדן: מערכת חידושי תנ"ך בדרך פרד"ס, דף ד עמ' א, הודפס עם הספר ככ"ר זהב, דפוס עידאן כהן צבאן חדאד, ג'רבה, תשי"ב (1952).