חכם חיים כהן פרחיה, החלבן

תרצ"ה - י"ב אב תשע"ט      

2 0 1 9 - 1 9 3 5      

חכם חיים כהן פרחיה, החלבן

מקצת שבחו

חכם חיים כהן פרחיה, החלבן, נולד לאמו בלנקה ולאביו החכם עזרא כהן פרחיה, בשנת תרצ"ה (1935), ביפו.
משפחת אביו, עלתה לארץ ישראל מתורכיה, ובשנת תר"ץ (1930), הקים אביו את 'מחלבת הכהנים' - מחלבת גבינות בתל-אביב. חכם חיים כהן פרחיה גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, החכם המקובל עזרא כהן פרחיה, ולמד בבית הספר 'כל ישראל חברים' בתל אביב. כשגדל עבד במחלבה, שהתרחבה ונקראה 'מחלבת דשן'.
חכם חיים כהן פרחיה נשא לאישה את מרת דבה אדית, ונולדו להם ארבעה ילדים.
בשנת תרכ"ה (1965), החל להתעמק בתורת הסוד, והצטרף לאביו ללמוד בחבורת המקובלים, ובראשם הרב המקובל משה יעקב רביקוב, המכונה הסנדלר. מבני החבורה היו החכם המקובל יהודה ליאון פטילון, המכונה הצייר; הרב המקובל יוסף וולטוך, המכונה מנקה הרחובות; והרב המקובל אברהם פיש, המכונה הרצף.
חכם חיים כהן פרחיה התפרנס ממחלבתו, וממראהו החיצוני, היה כשל יהודי פשוט. הוא לא לבש חליפה, ולא גידל זקן, ונהג לחבוש לראשו כובע קסקט. הוא לימד גמרא וקבלה בקביעות בכולל 'גבעת השלום' בגבעתיים, ובישיבת ההסדר ברמת השרון, בראשות הרב ראובן ששון, בבית הכנסת 'בר יוחאי' בשכונת מורשה. בכתביו ובשיעוריו המוקלטים, ניכרת בקיאותו והעמקתו בתורת הסוד. קולו נעים לשמיעה ודבריו ערבים ללומד.
בשנת תש"ע (2010) החלה לצאת לאור סדרת ספריו 'טללי חיים', שנכתבו מתוך שיעוריו ע"י הרב ראובן ששון. הסדרה כוללת 16 ספרים על פנימיות התורה ועבודת ה', על התורה ועל המועדים, על הגאולה בזמן הזה, על התפילה, על עבות האדם, ועל יסודות האמונה.
חכם חיים כהן פרחיה נפטר ביום י"ב באב תשע"ט (2019), ומנוחתו כבוד בבית העלמין סנהדריה, בירושלים.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שהשכינה היא נשמת ישראל המאירה בכל אחד מישראל.
התגלות השכינה בשלמות, באה רק מכוח המעמד האדיר של ישראל, כאיש אחד בלב אחד, ונבאר את הדברים הללו, שהם חשובים מאוד, הן אז והן בדורנו, בו האחדות נדרשת לנו כאוויר לנשימה ...
השכינה מכונה בספרים בשם 'כנסת ישראל', הווה אומר, אור א-להות זה הוא הוא נשמתם הפנימית של עם ישראל. עלינו להבין, עם ישראל איננו אוסף של יחידים, עם ישראל הוא מהות אחת, ולו יש נשמה אחת. כנסת ישראל, השכינה, היא הנשמה האחת הזו, אשר ניצוץ ממנה מאיר בכל אחד ואחד מישראל, ומהווה בו בחינת נשמה. כנסת ישראל היא הנשמה, והאומה הישראלית בעולם הזה היא הגוף, שבו מתלבשת ומופיעה הנשמה העליונה הזו. ...
ברגעים עליונים של 'ויחן שם ישראל נגד ההר' - כאיש אחד בלב אחד, שלא חשו את עצמם כל אחד כישות נפרדת לעצמו, אלא חשו עצמם כמהות אחת ממש, שיש לה לב אחד, אז היה הגוף הלאומי אחיד ושלם, ואז יכלה השכינה להופיע בהם.
טללי חיים: מבואות ושערים לפנימיות התורה ולעבודת ה', עמ' ק"ע. הוצאת כרם - ישיבת רמת השרון, תש"ע (2010).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שהייסוד לבניית בית המקדש הוא האהבה והאחדות.
בימים אלו, שאנו עומדים ומייחלים לבניין בית המקדש, בניין הלב הכללי של ישראל, צריכים אנו לדעת, שהיסוד והשורש לבניין הבית הוא הלב, האהבה העמוקה לה' יתברך, לתורה, לשכינה ולכל איש ישראל. נתעורר נא באחדות, בבקשת אהבת ה' וקרבתו, נעורר לבבנו לאהוב את הכל, לאהוב את הקרובים והשכנים, לאהוב אהבת אחים את כל אשר בשם ישראל יכונה, כשהכוונה הפנימית בכך היא לעורר את האחדות מלמעלה, לעורר אהבת דודים, אשר עזה כמוות אהבת הקדוש ברוך הוא ושכינתו, ומחכים הם לנו, השושבינים, שעל ידי התעוררותנו באהבה ובאחדות, יבואו הם אל חופתם, 'אל בית אימי וחדר הורתי', בית עולמים, בית המקדש במהרה ממש.
טללי חיים: מבואות ושערים לפנימיות התורה ולעבודת ה', עמ' תל"ט. הוצאת כרם - ישיבת רמת השרון, תש"ע (2010).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד בקשו פניו תמיד, בפנימיות תורת ארץ ישראל.
תורתה של ארץ ישראל היא אור עליון מאוד, והיא מכונה במדרש ‎-‏ 'בקשו פניו תמיד'. התורה והקדושה שמתגלים בארץ ישראל הם בקשת פני ה', לזה אנחנו מייחלים. כאן, בארץ אשר ה' דורש אותה, הנשמות שלנו טבולות באור השכינה, ולכן כולנו ראויים ומסוגלים לבקש בכל הלב לראות את פני ה', שכן השכינה היא פני ה', וכולנו מתפללים להיות זוכים ומקבלים פני שכינה. 'בקשו פניו תמיד' - בקשת הפנים, פני ה', היא בקשת הפנימיות.
בזוהר הקדוש מובא, שבדורות האחרונים יתעורר צימאון עמוק מאוד אל הפנימיות. ובאמת, הנשמות של כולנו מתגעגעות וכוספות אל הפנימיות. ומהי הפנימיות? - קשר פנימי עם ה' יתברך בדבקות ובאהבה; פנימיות התורה, המתוקה מדבש ונופת צופים; ולמעלה למעלה, אור הפנים, 'יאר ה' פניו אליך' - אותו אור שאנו מתחננים לפני ה' יתברך שיגלה עלינו ממרומים, הוא הוא אור פני הכרובים, 'ופניהם איש אל אחיו' - אור המקדש המקודש, אור השכינה שבציון, אור ייחוד הקדוש ברוך הוא ושכינתו בבית קודש הקודשים. בארץ ישראל, מתעוררת הפנימיות בכל בחינותיה - פנימיות ישראל, פנימיות התורה, ופנימיות האורות, אור פני ה'.
טללי חיים: מבואות ושערים לפנימיות התורה ולעבודת ה', הקדמה, הוצאת כרם - ישיבת רמת השרון, תש"ע (2010).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד סוד הפיוט הוא חכמת הלב, הנוגע ברחשי הלב.
למעשה, זוהי המשמעות של 'האומנות'. האומנות בה לקרב את היסודות המופשטים, שנתפסים רק בשכל זך וטהור, ולהביאם לכלל הרגשה וחוויה עמוקה. כך לדוגמא, ציור נאה, או מנגינה פנימית וטהורה, מעוררים את הלב, את רגשי הקודש, ומקרבים את האדם אל הקדושה. האומנים הם אותם אנשים אשר יודעים לתרגם את העניינים המופשטים, לכלל תנועות נפש וחוויה רגשית. השירה והציור, כל דרכי הביטוי לרחשי הלב, הם התרגום של העקרונות המופשטים, המחברים את כל ישראל אל הקדושה. כמו לדוגמא, הפיוט 'לך אלי תשוקתי', של רבי יהודה הלוי, הנאמר בפתיחת יום אדיר בימי שנה, יום הכיפורים, או 'עת שערי רצון', הנאמר קודם התקיעות. פיוטים מרטיטי לב, המעוררים את כיסופי הקודש והדבקות הא-להית. פיוטים אלו אינם פונים אל השכל, להסביר לו את חשיבות התשובה וגדולת הימים הנוראים. פיוטים אלו, מדברים בשפתו של הלב החי, של ההרגשות העמוקות החבויות במעמקי הנפש של כל איש ישראל. הם נוגעים ישירות בנקודת החיים, ומחברים את נפשו של האדם אל חיי הקודש. זוהי 'חכמת הלב' - החכמה היודעת לגעת ברחשי הלב, החכמה היודעת לתרגם את האורות המופשטים, הממלאים את השכל והמחשבה, ולהביאם ישירות אל הלב, בנאמנות אל האור העליון, תוך המחשה חזקה ומעוררת את חיי הנפש.
טללי חיים: מבואות ושערים לפנימיות התורה ולעבודת ה', עמ' תמ"ז-תמ"ח. הוצאת כרם - ישיבת רמת השרון, תש"ע (2010).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד לאחר שנבנה הגוף, מתחיל תהליך הלידה.
אדם שנולד, בתחילה נבנה גופו, ולאחר מכן מאירה בו הנפש, ואחריה הוא עולה ומקבל בחינת רוח, ולאחר מכן בחינת נשמה וכן הלאה, כך הוא גם תהליך ההתפתחות של עם ישראל, שהוא כגוף ומהות אחת - בתחילה נבנה הגוף הלאומי, שהוא נעשה בקיבוץ גלויות ובהתארגנות לחיות חיי עם בארץ ישראל. לאחר מכן, מתחיל תהליך שעניינו 'לידה' והופעה של המדרגות הגדולות יותר - המדרגות הרוחניות. זה מתבטא בתהליכי התשובה שבעם, בשיבה ללימודי פנימיות התורה, בצימאון המתגבר לבניין בית המקדש, בכיסופים להשבת הנבואה ועוד.
טללי חיים: מבואות ושערים לפנימיות התורה ולעבודת ה', עמ' קע"ה-קע"ז. הוצאת כרם - ישיבת רמת השרון, תש"ע (2010).