חכם יעקב מאיר עבאדי

תרצ"ח - כ"ז תמוז תשס"ה      

2 0 0 5 - 1 9 3 7      

חכם יעקב מאיר עבאדי

מקצת שבחו

חכם יעקב מאיר עבאדי נולד לאבין חכם חיים עבאדי, ולאימו מרגלית נעימה בשנת תרצ"ח (1937) בירושלים.
אביו, חכם חיים עבאדי עלה לארץ ישראל מהעיר עינתאב, ליד העיר חלב בסוריה, תוך סיכון חייו, יחד עם קבוצה של יהודים מאזור חלב, שהתיישבה בירושלים. סבו מצד אימו הוא החכם המקובל יעקב לופס.
ראשית תורתו למד בישיבת 'תפארת ציון' בירושלים. בשנת תשי"ד (1954) החל ללמוד בישיבת פונוביץ' בבני ברק בראשות רבי יוסף שלמה כהנמן ורבי שמואל רוזובסקי.
חכם יעקב מאיר עבאדי נשא לאישה את בתו של חכם בן ציון הכהן רבין, רבה של יהדות בוכרה. 
לאחר אירוסיו הוא חזר לירושלים ולמד בישיבת 'פורת יוסף' מפי חכם עזרא עטיה. בשנת תשכ"ד (1964) החל ללמוד בכולל ישיבת 'קול יעקב' מפי חכם יהודה עדס.
בשנת תשל"ב (1972) חלה קשות בצהבת, והיה מאושפז לכמה שבועות. לאחר שהחלים קיבל על עצמו לזכות את הציבור במסירת שיעורי גמרא לבעלים בתים בבית הכנסת 'אור התורה' שבשכונתו. בהנחיית מרן הראשון לציון, החכם עובדיה יוסף, מסר שם דרשה שבועית בכל מוצאי שבת בענייני פרשת השבוע. בנוסף, מסר שיעורים קבועים בהלכה בבית הכנסת 'בורוכוב' ולימד את הספר 'כף החיים' על הסדר. 
בשנת תשל"ג (1973) החל ללמוד ב'כולל שם' שבשכונת הבוכרים בראשות רבי שמואל אוירבך. בשנת תשל"ז (1977) יזם והקים את כולל 'נץ החמה', בו למדו תלמידי חכמים מהשעה ארבע לפנות בוקר, ועמד בראשות כולל 'אמת ליעקב', שהמשיך את הלימוד בכל היום. 
בשנת תשמ"א (1981) חלה במחלת הפרקינסון, וסבל ייסורים קשים ומחלות קשות במשך כעשרים וחמש שנה, אך עם זאת המשיך ברוחו האיתנה לעסוק בעבודת ה', בכל כוחותיו, עד שכבר התגבר עליו החולי מאוד. 
חכם יעקב מאיר עבאדי נפטר ביום כ"ז בתמוז תשס"ה (2005) ונטמן בהר המנוחות בירושלים. 
מאמריו כונסו ע"י בניו בספר 'אמת ליעקב' - בשני חלקים, שיצא לאור בשנת תשע"ב (2012).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהעיסוק בפרנסה אינו סתירה לחיוב לימוד התורה.
'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' - חיוב זה הוא כדי שהאדם ידע כיצד להתנהג בימי חייו. ומכל מקום אינו חייב ללמוד בכל שעות היום, ומותר לו גם לעבוד לפרנסתו, כמו שכתוב: 'וברכך בכל אשר תעשה'. וכמו שאמר רבי ישמעאל: 'ואספת דגנך' - מה תלמוד לומר? - לפי שנאמר 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך', יכול דברים ככתבם, תלמוד לומר: 'ואספת דגנך' - הנהג בהן מנהג דרך ארץ'. עד כאן דברי הגמרא. ופסק בשולחן ערוך, שכך צריכים לנהוג רוב הציבור, שאם לא כן 'תבוא לידי צורך הבריות, וסופך ליבטל מדברי תורה'. ... רואים שהעיסוק בפרנסה אינו סתירה לחיוב 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך', אלא אדרבה, פסוק זה מחייב את האדם להתפרנס כדי שיוכל ללמוד תורה בלי טרדות. וכתב הרב 'אור החיים' הקדוש בספרו חפץ ה', שאדם שקובע עתים לתורה, ואוכל ושותה וישן ועמל לפרנסתו כדי שיוכל ללמוד בנחת, נחשב לו כאילו למד כל היום.
אמת ליעקב: מדרשותיו מאמריו וכתביו של רבי יעקב מאיר עבאדי, חלק א, עמ' קלז-קלח, בהוצאת בני המחבר, ירושלים, תשע"ב (2012).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שמשנה את הרגלו, מוכיח שאין מעשיו מצוות אנשים מלומדה.
עיקר הקושי שלנו בעבודת ה' הוא לשנות את ההרגל. שהנה מי שרגיל לעשות חסד, לא יקשה עליו להוסיף בחסד. והעוסק תמיד בתורה, לא יקשה עליו להוסיף בלימודו. אך המבחן האמיתי אם הוא עבד נאמן או לא, הוא כשנדרש ממנו לשנות את הרגלו, שאם רגיל ללמוד, קשה לו לעסוק גם בחסד, וכן להיפך מי שרגיל במעשי חסד, קשה לו לשבת וללמוד, אולם כשיעמוד בזה הוא יוכיח שמעשיו אינם מצוות אנשים מלומדה, והוא עבד ה' האמיתי.
אמת ליעקב: מדרשותיו מאמריו וכתביו של.... רבי יעקב מאיר עבאדי, חלק א, עמ' קכב, בהוצאת בני המחבר, ירושלים, תשע"ב (2012).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' למד ואקחה פת לחם, שמה שהוא נתן הוא לוקח לעצמו זכויות.
'ויקחו לי תרומה' - עליהם לדעת שאין הם נותנים משלהם כלום, אלא הם רק השליחים, להעביר את הכסף שלי, שהפקדתי בידם ולהפריש ממנו תרומה. ולכן הפסוק אומר אחר כך 'תרומתי' ולא 'תרומתכם', כי הכל שייך לקדוש ברוך הוא, ונתנו פיקדון ביד האדם, כמאמר התנא: 'תן לו משלו שאתה ושלך שלו'. וכן פירש בספר 'בית הלוי', שהחלק שיש לאדם בממונו, הוא רק אותו חלק שנותן לצדקה, והשאר מופקד בידו. ודורשי רשומות דרשו על כך את הפסוק: 'ואיש את קדשיו לו יהיו' - שרק במצוות והמעשים הטובים שעושה כאן, 'לו יהיה' - לעולם הבא. ... ובדרך זו שמעתי לבאר גם את מה שנאמר אצל אברהם: 'ואקחה פת לחם וסעדו לבכם' - שאברהם ידע שבזה שהוא נותן לאורח, הוא בעצם לוקח ואוסף לעצמו זכויות, ולכן אמר 'ואקחה' פת לחם, ולא אמר 'ואתנה'.
אמת ליעקב: מדרשותיו מאמריו וכתביו של רבי יעקב מאיר עבאדי, חלק א, עמ' רמב, בהוצאת בני המחבר, ירושלים, תשע"ב (2012).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד ברכת אפרים ומנשה, שלא יקנאו איש באחיו.
יוסף במעמד הברכות שבירך יעקב את נכדיו, כשראה שאביו שם את ידו הימנית על אפרים הצעיר, רע היה הדבר בעיניו, כי חשש מההשלכות השליליות העלולות לצאת מכך בשל מידת הקנאה. אולם מנשה הגדול עמד בניסיון זה בהצלחה, ושתק ולא אמר כלום ולא עשה כלום, לא באותה שעה ולא אחר כך. דבר זה הוא פרי חינוכו של יוסף, שהשכיל לחנך את בניו למידות טובות, עד שמנשה הבין מעצמו שאין לו כאן מקום לקנאה באחיו כי 'אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלא נימא'.
עכשיו מבינים אנו, את מה שנוהגים עם ישראל לברך את הילדים, ובפרט בליל שבת, בנוסח 'ישימך א-לוהים כאפרים וכמנשה', כי אין לך ברכה גדולה מזו, שלעולם לא יקנאו איש באחיו, ויחיו באהבה ואחווה לעולם. כי מבריאת העולם, לא היו אחים שחיו בשלום כמותם. קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשו, השבטים ויוסף, עד שבאו הם. ולמרות שיעקב שיכל' ידיו, נשארו באחדותם.
אמת ליעקב: מדרשותיו מאמריו וכתביו של.... רבי יעקב מאיר עבאדי, חלק א, עמ' קעו, בהוצאת בני המחבר, ירושלים, תשע"ב (2012).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שיגיע הזמן שעליו להתגלות, הכל יהיה בזריזות ובמהירות.
כדוגמת זה מצינו גם כן, שסיכל הקדוש ברוך הוא את דעתם של אחי יוסף, שאף על פי שראו שאביהם מצטער עשרים ושתים שנה, בכל זאת לא העלו בדעתם ללכת ולחפש את יוסף ולהשיבו אל אביו. וזה כיוון שעדיין לא הגיע הזמן שייוודע ליעקב שיוסף בנו קיים. ולכן גם כשכבר ירדו למצרים ודיברו עם יוסף, מנע מהם הקדוש ברוך הוא להרגיש שאחיהם מדבר עמם, אף על פי שהיו להם שם הרבה סימנים, שהיה בהם לעוררם לחשוב שהוא מכירם.
אבל כשנגמר הזמן שהקציב הקדוש ברוך הוא, הכל נעשה במהירות בלי שום עיכובים. לכן כשהגיע הזמן של יוסף לצאת מן הבור, מיד 'ויריצוהו מן הבור'. וכן אמר יוסף אל אחיו: 'מהרו ועלו אל אביו' כי הגיע הזמן שעליו להתגלות. וגם בגאולה העתידה הכל יהיה בזריזות ובמהירות.
אמת ליעקב: מדרשותיו מאמריו וכתביו של רבי יעקב מאיר עבאדי, חלק א, עמ' קנח-קנט, בהוצאת בני המחבר, ירושלים, תשע"ב (2012).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שמדבר לשון הרע, טורפים לו כל מצוותיו בפניו.
הפה של האדם. אם הפה נקי מדיבורים אסורים, כל מצווה שיעשה תהיה למעדן, ותפילותיו יעלו לשמים, וימליצו עליו לפני שוכן מרומים. אבל אם פיו מלוכלך בדבורים אסורים של לשון הרע ורכילות, כל מצווה שיעשה תסריח, ולכן טורפים לו את כל מצוותיו בפניו ותפילותיו אינן מתקבלות.
אמת ליעקב: מדרשותיו מאמריו וכתביו של.... רבי יעקב מאיר עבאדי, חלק א, עמ' שו - שז, בהוצאת בני המחבר, ירושלים, תשע"ב (2012).