חכם חיים חוויתה וזאן

תרע"ט - ה' אדר תשנ"ה      

1 9 9 5 - 1 9 1 8      

חכם חיים חוויתה וזאן

מקצת שבחו

חכם חיים חוויתה וזאן נולד לאביו משה (בישי) ואמו ג'זאלה בשנת תרע"ט (1918), בג'רבה.
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי ג'רבה, ובפרט למד מפי רבו חכם חיים חוויתה חורי.
בשנת תרצ"ח (1938) עבר לעיירה בן גרדאן, בדרום תוניסיה בגבול עם לוב, למחייתו עסק במסחר, ולאחר יום עבודתו הצטרף ללימוד 'ארבע אמות הלכה' יחד עם חכמי העיר, חכם ניסים כהן וחכם מכלוף יאנה, שהגיעו אף הם, באותה עת, מג'רבה לבן גרדאן. הוא לימד שיעור קבוע בתנ"ך, ושיעור שבועי 'משמרה' למניין לומדים קבועים. בתפילות ימים נוראים שימש סומך לרב העיר, חכם מכלוף יאנה.
בשנת תש"ב (1942) נשא לאישה את מרת מיסה, שחלתה ונפטרה בטרם עת. בשנת תשי"ב (1952), אחרי פטירתה, נשא לאישה את מרת חביבה, בתו של חכם כדיר עטון, וכעבור 14 שנים נולדה להם בתם ג'זאלה.
בשנת תש"ח (1948) חכם חיים חוויתה וזאן, החל לשמש כגזבר אגודת 'עטרת ציון' - אגודה ציונית, שהוקמה בשנת תרפ"ט (1926) ע"י חכם כלפון הכהן, ועסקה באותה עת בגיבוש קבוצות עלייה לארץ ישראל.
בשבט תשט"ז (1956), לאחר עלייתו של חכם מכלוף יאנה לארץ ישראל, החל לשמש רב העיר בן גרדאן. נודע בענוותנותו, מאור פניו, ומעשי החסד. אשתו, מרת חביבה וזאן, שהיתה מעורה היטב בחיי הקהילה, סייעה לנשים לפני ואחרי לידה, בעתות מחלה, והייתה מיפת כלות. 
בשנת תשמ"א (1980) זכה ועלה לארץ ישראל, והתיישב בעיר אופקים, שם התקבצו כמה משפחות יוצאי העיר בן גרדאן. הוא היה לרב הקהילה באופקים, והתפרנס כשוחט. בני הקהילה בנו, בידיהם ממש, את בית כנסת 'אור תורה' בדמות בית כנסת אלגריבה בג'רבה, וחכם חיים חוויתה וזאן, שימשם עד יום פטירתו.
חכם חיים חוויתה וזאן נפטר ביום ה' באדר תשנ"ה (1995), ומנוחתו כבוד בבית העלמין באופקים.
לאחר פטירתו, נמצאו כמה מחברות בכתב ידו, בכתב מעלק (חצי קולמוס), עם דרשות וחידושים על התנ"ך, על הש"ס והספדים שנשא בערוב ימיו, באופקים. בהשתדלות תלמידיו, מתוך כתביו יצא לאור הספר 'אחוה ושלום', בירושלים, בשנת תשע"ט (2018). שם הספר נלקח מכותרות אחת המחברות שנמצאו, בה רשם חכם חיים חוויתה וזאן ראשי תיבות אחוה - אני חוויתה וזאן הי"ו.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד על ידי שנהיה בשלום יחדיו, אז נוכל לשכב לישון לבטח.
'בשלום יחדיו אשכבה ואישן, כי אתה ה' לבדד, לבטח תושיבני' - אפשר לפרש על פי מה שחקרו המפרשים זיכרונם לברכה, איך יכול האדם לקיים תרי"ג מצוות, והרי יש הרבה מצוות שלא יבואו לידו לקיימם כגון פדיון הבן, שלא נתן לו הקדוש ברוך הוא בן בכור, ועוד כהנה רבות, ותירצו זיכרונם לברכה, שעל ידי השלום יוכל לקיים תרי"ג מצוות, שמה שלא קיים הוא קיים חברו. וידוע שאמרו זיכרונם לברכה, כשהקדוש ברוך הוא דן את האדם, הנשמה אומרת: הגוף הוא שחטא ולא אני, והגוף אומר: אני לא עשיתי מאומה כי הגוף בלא נשמה כאבן דומם. מה עושה הקדוש ברוך הוא? - מרכיב הנשמה בגוף, ודן אותם יחד. וזהו שאמר הכתוב: 'בשלום יחדיו' - על ידי שנהיה בשלום, ויחשב לנו כאילו קיימנו כל המצוות, על ידי זה 'אשכבה ואישן' בקבר ואין צריך להרכיב הנשמה בגוף וכאמור.
אחוה ושלום, חידושי נ"ך, תהילים , עמ' 115, ירושלים, מכון שרי זבולון, תשע"ט (2018)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שבמידת השמחה והענווה ישמעו את המשפטים.
והיה עקב תשמעון את המשפטים' - אפשר לפרש על פי מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שהלומד בשמחה אינו שוכח תלמודו. ועוד אמרו, שהעניו תלמודו מתקיים בידו. וידוע שאמרו זיכרונם לברכה: אין 'והיה' אלא לשון שמחה. וזהו שאמר הכתוב: 'והיה' - על ידי השמחה או 'עקב' - דהיינו: ענווה 'תשמעון את המשפטים'.
אחוה ושלום, חידושי תורה, פרשת עקב, עמ' 106, ירושלים, מכון שרי זבולון, תשע"ט (2018)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' שאלמלא ישראל עוסקים בתורה עולם הזה שייך לאומות
'גל מעלי חרפה ובוז כי עדותיך נצרתי' - אפשר לפרש על פי מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שאומות העולם אומרים לנו, שמה שאנחנו אוכלים בעולם הזה הוא גזל, שהעולם הזה היא חלקו של עשו. והתשובה לזה, שעל ידי שאנחנו קוראים בתורה, מקיימים העולם ככתוב: 'אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי', והוא לו כמציל מזוטו של ים שהוא שלו, וזהו שאמר הכתוב: 'גל מעלי חרפה בוז' של אומות העולם, שאומרים לי שאני אוכל גזל, משום ש'עדותיך נצרתי'.
אחוה ושלום, חידושי נ"ך, תהילים , עמ' 124, ירושלים, מכון שרי זבולון, תשע"ט (2018)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שמועילה תשובתנו על ידי שתחדש ימינו בארץ ישראל.
'השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם' - אפשר לפרש על פי מה שחקרו המפרשים זיכרונם לברכה איך התשובה מועלת?! - והרי כתוב לנו: 'מלך שמחל על כבודו - אין כבודו מחול', ותירצו שאנחנו בנים והקדוש ברוך הוא לנו בחינת אב, וכתוב לנו: 'אב שמחל על כבודו - כבודו מחול'. וידוע שאין אנחנו קרויים בנים, אלא בארץ ישראל, וזהו שאמר: 'השיבנו ה' אליך ונשובה' - על ידי שתחדש ימינו כקדם, כלומר שנהיה בארץ ישראל.
אחוה ושלום, חידושי נ"ך, תהילים , עמ' 126, ירושלים, מכון שרי זבולון, תשע"ט (2018)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד להשקות אחי אימו, אפילו שהם רחוקים מתורה ומצוות.
'וירא והנה באר בשדה, והנה שם שלושה עדרי צאן רובצים עליה' - יעקב אבינו ראה הגלות האחרון, שנתעכב כל כך, וראה שיש קיבוץ גלויות, ויתקבצו הרבה מישראל בארץ ישראל, ועדיין הגואל לא בא. והתפלא יעקב על זה, למה? מדוע בושש הגואל לבוא? מדוע אחרו פעמי מרכבותיו? - לזה הראה לו הקדוש ברוך הוא בנבואה 'באר בשדה' - באר רמז לתורה כמו שנאמר: 'הוי כל צמא לכו למים' - ואין מים אלא תורה'. 'שדה' - היא עיר ציון שנאמר: 'ציון בשדה תחרש'.
וראה יעקב, 'והנה שלושה עדרי צאן רובצים עליה'. 'שלושה עדרי צאן' - הם כוהנים לויים וישראלים. 'צאן' - היינו עדת ישראל כמו שנאמר: 'ואתן צאני צאן מרעיתי'. 'רובצים עליה' - רוצה לומר: ראה יעקב אבינו, שיש בארץ ישראל הרבה בתי כנסיות, הרבה בתי מדרשות, וישראל אינם נכנסים לבתי כנסיות להתפלל, ולא לבתי מדרשות ללמוד תורה, וכל זה למה? - יען 'והאבן גדולה על פי הבאר' - רמז ליצר הרע כמו שנאמר: 'והסירותי את לב האבן מבשרכם' - והיינו שיצר הרע גדול ואינו מניח לישראל להיכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות.
'ונאספו שמה כל העדרים' - אם יהיה איזה דרוש, מתקבצים כל הקהל, לשמוע את הדרשה: 'וגללו את האבן מעל פי הבאר' - רוצה לומר, שבזמן הדרשה יתעוררו הקהל לשוב בתשובה, 'וגללו את האבן' - הוא יצר הרע 'מעל פי הבאר', ויחליטו לשנות דרכיהם, ולהתחיל להתפלל בציבור וללמוד תורה, אבל אחר כך 'והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה' - רוצה לומר: אחר כמה זמן, פג תוקפה של ההתעוררות, וחזר היצר הרע למקומו. מזה ידע יעקב, שזוהי הסיבה שנתעכב הגואל עד כה, אבל התיקון לזה, עד שיבוא צדיק גדול כמו יעקב, שיוכל לגלול האבן הוא יצר הרע, על ידי תוכחותיו ומוסריו, שמוכיח את העם כפעם בפעם, 'וישק את צאן לבן אחי אמו' - רוצה לומר: אפילו אנשים שהם רחוקים מאוד מתורה ומצוות כמו לבן, גם הם יושפעו מתוכחותיו ויחזרו בתשובה שלמה, ולא ישיבו את האבן למקומה, וכמו שעשה יעקב אבינו, עליו השלום.
אחוה ושלום, חידושי תורה, פרשת ויצא, עמ' 85, ירושלים, מכון שרי זבולון, תשע"ט (2018)