חכם חיים נסים

- ז' אלול תק"ך      

1 7 6 0 - 0      

חכם חיים נסים

מקצת שבחו

חכם חיים נסים נולד לאימו ולאביו חכם אליהו נסים בשאלוניקי.
ראשית תורתו למד מפי אביו חכם אליהו נסים, מחבר הספר 'סדר אליהו', ששימש בקודש כדיין בעיר שאלוניקי. גדל בתורה וביראה, ושימש אף הוא כדיין בעיר שאלוניקי. 
חכם חיים נסים נפטר ביום ז' באלול בשנת תק"ך (1760), ומנוחתו כבוד בשאלוניקי.
חידושי תורתו שהניח אחריו בכתב ידו, נחשפו לנזקי מכרסמים, עד שבנו, חכם שמואל נסים, הכין את חידושיו לדפוס, והוסיף לו מעט מחידושיו שלו. הספר 'מצא חיים', יצא לאור בשאלוניקי בשנת תקע"ו (1816). כמה דפים מדרשותיו, פורסמו בספרו של אביו 'סדר אליהו', אף אותו הוציא לאור בנו, חכם שמואל נסים באותה שנה.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד עדיפות לאותו תלמיד חכם, שרודף השלום.
'כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך' - וכי יש שנים של חיים ויש שנים שאינם של חיים? - אמר רבי אלעזר: אלו שנותיו של אדם, שמתהפכות עליו מרעה לטובה.' ועוד יש בגמרא בפסוק: 'ויש נספה בלא משפט' - ואותם שנים מה עושים להם? - אם יש תלמיד חכם שמעביר על מידותיו, מוסיפים אותם לו.' ורבותינו זיכרונם לברכה אמרו: איזהו רודף שלום? - מי שמבזים אותו, ואף על פי כן כשמוצא אותם, מקדים להם שלום. וזהו שאמר: 'אורך ימים ושנות חיים' - דהיינו בתורה, יש זה הסגולה שיש בה 'אורך ימים ושנות חיים' - דהיינו: עושר, וזה שווה לכל התלמידי חכמים העוסקים לשמה. אבל יש עדיפות לאותו תלמיד חכם שרודף השלום, שיוסיפו שנים של אחרים וזהו: 'ושלום - יוסיפו לך'.
סדר אליהו, דף ק ע"ב, דפוס בצלאל הלוי אשכנזי, שאלוניקי, תקע"ו (1816).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד אף שמתפלל ביחיד, כיוון שאינו בציבור גורם שלא יהיה גאולה.
'אמר רבי לוי: כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו, ואינו נכנס שם להתפלל נקרא 'שכן רע', שנאמר: 'כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה', ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו, שנאמר: 'הנני נותשם מעל אדמתם, ואת בית יהודה אתוש מתוכם'. והרואה יראה כי יש להקשות, שוודאי רבי לוי מדבר במי שאין לו אלא בית הכנסת אחד בעירו, שאם לא כן, הולך לבית הכנסת אחר. ומדוע כל החרדה הזאת, אם אומר ביחיד בביתו? ואם מדובר שאינו מתפלל כלל היה לו לומר 'כל שאין מתפלל'. ועוד הקשה הרי"ף, זיכרונו לברכה, שזה הפסוק אינו מדבר על בית הכנסת, אלא על אדום ועמון ומואב, שהיו שכני ירושלים, שנגעו בנחלת ה' ומקדשו החריבו. ועוד איך בשביל שאינו מתפלל בבית הכנסת גורם גלות, שאיך תלוי זה בזה? 'ולא קרב זה אל זה'. אלא נראה שיובן עם מה שאמרנו, שכל מי שאינו מתפלל עם הציבור, הינו גורם בנזיקין, שלא יש גאולה לשכינה וישראל, חס ושלום, על כן אמר: 'כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל' - אף על פי שמתפלל ביחיד בביתו, כיוון שאינו מתפלל בצבור, הינו גורם שלא יהיה גאולת השכינה וישראל, על כן נקרא 'שכן רע' והינו כעמון ומואב, שהיו שכנים לירושלים, ולא באו לעזרת ה'. ועל כן אמר: 'ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו'. ודייק ותבין.
מצא חיים, דף צד ע"א, דפוס בצלאל הלוי אשכנזי - דפוס יוסף מולכו, שאלוניקי, תקע"ו (1816).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שתעשו טוב, שנאו הרע שבה, שמבייש שעושה בפרהסיה.
'שנאו רע ואהבו טוב והשיגו בשער המשפט' - ונקדים מה שאמרו בגמרא: מהו 'אם טוב ואם רע'? וכי יש טוב שהוא רע?! - אלא זהו מי שנותן צדקה לעני בפרהסיה, שמבייש אותו. וזהו שאמר: 'שנאו רע ואהבו טוב' - כשתעשו צדקה שנאו הרע שיש בה, דהיינו שלא תעשו אותו בפרהסיה, וגם 'השיגו בשער משפט'.
מצא חיים, דף קיא ע"ב, דפוס בצלאל הלוי אשכנזי - דפוס יוסף מולכו, שאלוניקי, תקע"ו (1816).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שעל ידי נתינת שלום, פודה נפשו מהנידוי.
'פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי' - יובן במה שכתב במסכת נדרים וזה לשונו: 'לכל מי שנידו בחלום, יכנוס עשרה תלמידי חכמים, ששונים הלכה - ויתירו לו. לא מצא, יכנוס עשרה, ששונים משנה. לא מצא יכנוס עשרה, שקוראים מקרא. אינו יכול לכנוס עשרה, יתירו לו שלושה. לא מצא, ילך וישב בפרשת דרכים, ויתן שלום לכל העובר.' וזהו נראה שהוא כוונת הכתוב: 'פדה בשלום נפשי' - שעל ידי נתינת השלום, נפדית נפשי מהנידוי, 'מקרב לי' - הינו שזה הינו קרוב לי וקל לעשות לפי 'כי ברבים היו עמדי'.
מצא חיים, דף מז ע"א, דפוס בצלאל הלוי אשכנזי - דפוס יוסף מולכו, שאלוניקי, תקע"ו (1816).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שפותחת פיה לדבר, היה בחכמה, שלא יצא ביוש לשום אדם.
'פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה' - כתב הרב 'שבט מוסר', שראוי לאדם שיהיו כל דבריו במשפט ובמשקל, שקודם שיוציא הדיבור מפיו, יהרהר ויראה הדבר מארבע צדדיו, שלא יתבייש שום אדם מחמת דיבורו או שלא יבוא פגע ומקרה רע מחמת דיבורו. וידוע הוא שדרך החסד והצדקה הוא לעשותה בהצניע, שלא יתבייש שום בן טובים, כמו שכתוב בגמרא בפסוק: 'אם טוב ואם רע'.
וזהו שאמר: 'פיה פתחה בחכמה' - כלומר, שכשהייתה זאת האשת חיל פותחת פיה לדבר דברים בעלמא, היה ברוב חכמה, שלא יצא שום דבר רע או ביוש לשום אדם, מחמת דיבורה, משום ש'תורת חסד על לשונה' - כלומר שכשם שהוא בתורת חסד והצדקה, לעשותן בדרך שלא יתבייש שום אדם, כך זו אזהרה מורגל על לשונה, שלא יכשל בשום מכשול. ודייק ותבין.
מצא חיים, דף פד ע"א-ב, דפוס בצלאל הלוי אשכנזי - דפוס יוסף מולכו, שאלוניקי, תקע"ו (1816).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שימהר לתת לאביון, לקחת ביד שמאל, ולהעביר ליד ימין.
'כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון' - ידוע הוא מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שהצדקה המעולה היא שייקח הפרוטה בידו השמאלית, ובימין ייקח אותה העני, כדי להשלים שם הויה. עכשיו בזה יתורץ, שזאת האישה, כשרואה אביון, שהוא מדרגה פחותה מן עני, שהוא נוטה למות, מה היא עושה? - עושה שם הויה בידיה, שלוקחת הפרוטה בידיה השמאלית ואחר כך לוקחת בימין ונותנת לעני, לפי שחוששת שלא ימות מיד, ולזה שיבח ואמר: 'ידיה לאביון'.
מצא חיים, דף פג ע"ב, דפוס בצלאל הלוי אשכנזי - דפוס יוסף מולכו, שאלוניקי, תקע"ו (1816).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהמקיימה לאחרים במיעוט שיש בו, סופו לקיימה מעושר.
אמרו במדרש פרשת בהר וזה לשונו: 'רש ואיש תככים נפגשו, מאיר עיני שניהם ה' - רש שהוא רש בתורה, ואיש תככים - זה ששונה סדר או שני סדרים. עמד רש עם איש תככים, אומר לו השנני פרק אחד, והשנהו: 'מאיר עיני שניהם ה' - קנו עולם הזה ועולם הבא. 'עשיר ורש נפגשו, עושה כולם ה' - עשיר בתורה ורש בתורה. אומר לו רש לעשיר: השנני פרק אחד ולא השנהו. אמר לו: מה אני רוצה לשבת ושנות לך ב'משקין' או ב'מאימתי' קורא ושונה עם שכמותך. 'עושה כולם ה' - מי שעשה לזה חכם יכול לעשותו טיפש, ומי שעשה לזה טיפש יכול לעשותו חכם. ...
וזהו שאמר: 'כל המקיים את התורה מעוני' של תורה, שלא עם הארץ חסיד, אלא מעניות ומעוט תורה שיש בו, אותו סדר שיודע מלמדו לאחרים, 'סופו לקיימה מעושר' תורה, שמאיר עיני שניהם ה'. 'וכל המבטל תורה מעושר' תורה, שהוא חכם גדול ואינו רוצה ללמד לאחרים, 'סופו לבטלה מעוני' של תורה, שמי שעשהו חכם עושהו טיפש כיוון שלא רצה ללמד.
מצא חיים, דף ע"ה ע"א-ב, דפוס בצלאל הלוי אשכנזי - דפוס יוסף מולכו, שאלוניקי, תקע"ו (1816).