חכם רפאל מאיר חסן

- כ"ה סיון תר"ד      

1 8 4 4 - 0      

חכם רפאל מאיר חסן

מקצת שבחו

חכם רפאל מאיר חסן נולד לאמו רושא רבקה ולאביו חכם חיים משה חסן בעיר איזמיר.
ראשית תורתו למד מפי רבו, החכם חיים יוסף ליג'י, מחבר הספר 'עושה חיל'. היה לומד חברותא עם חברו, החכם בכור יעקב יעבץ, מחבר הספר 'צור יעקב', מתלמידי החכם באשי חיים פלאג'י. גדל בתורה וביראה והיה לאחד מחכמי איזמיר.
בשנת תר"א (1841) נשרף כל רכושו של חכם רפאל מאיר חסן, אך שרדו חלק מכתביו, ובהם דרשות לפרשיות ספר בראשית וספר שמות, דרשות לנישואין, לברית מילה, להספדים, ועוד. את הכתבים הללו סיים להכין לדפוס והוסיף להם הקדמה, ביום י"ח סיוון תר"ד (1844) ימים מספר לפני מותו. הדפסת ספרו 'מנת חלקי' נעצרה לאחר הדפסת 44 דפים מתוך הספר, ולא זכה שתצא לאור בחייו.
חכם רפאל מאיר חסן נפטר ביום כ"ה בסיון תר"ד (1844).
ספרו 'מנת חלקי' יצא לאור, לאחר מותו, בידי בנו חכם משה חסן, בשנת תרמ"ט (1889) בעיר איזמיר, ובו גם דרשות מאת חכם חיים יוסף ליג'י, ליקוטים, מזמורי רפואה, תפילות על החולה ועל היולדת, וכן הספד לחכם רפאל מאיר חסן, כתוב ביד בנו.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לא תעשה בעורמה ליתן לו מנה להשלים לו מאתיים זוז.
'אם כסף תלוה את עמי את העני עמך' - לא תעשה עורמה ליתן לו מנה, להשלים לו מאתים זוז, כדי שלא להתקרב אצלו עוד. אלא אם 'תלווה את עמי', יהיה באופן זה 'את העני עמך', כלומר, שיחזור עוד הפעם להיות 'העני עמך', לקבל ממך.
וזהו אומרו: 'אין מידותיו של הקדוש ברוך הוא כמידת בשר ודם. מידת בשר ודם, מי שהוא עשיר, הכל נדבקים בו'. ומכלל 'הן' אתה שומע 'לאו', שמי שהוא עני, עושים אופן לקיום מצוות הצדקה, ולא להיות מתדבקים עמו עוד. כלומר על ידי מעשה של השלמה, שמשלים לו מאתים זוז. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא רואה לעני ונדבק בו. ואם כן לעולם ידבק אדם בטובים, ולא להיות רשע ערום.
ובזה בא על נכון אומרו: 'זהו שכתוב 'טוב איש חונן ומלווה' - שבא בעל המאמר לפרש שמה שאמר 'את העני עמך' - היינו להורות לזה שעושה צדקה, לא יעשה באופן שלא יתקרב עוד אצלו אותו העני לקבל ממנו, משום שאם כה יעשה, לתת לו באופן שלא יחזור אצלו - 'רשע ערום' נקרא, כיון שלא הלווה לו ולא נתן לו בשביל חמלה וחנינה, כי אם להאבידו מפניו, כדי שלא יתקרב עוד אצלו.
מנת חלקי, דף לא ע"א, דפוס אברהם פונטרימולי, איזמיר, תרמ"ט (1889)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד של יבער אש הכעס בעבור יום השבת, בעולם שכולו טוב.
'לא תבערו אש בכל מושבותיכם' - הוא שלא יכעוס, שעל ידי הכעס מוקיר אש של גהינם, ואדרבה יהיה שלום בחילם, ועל ידי זה 'לא תבערו' בגיהנם 'ביום השבת'. ותיבת 'השבת', ראשי תיבות למפרע: תהיו במנוחת שלום השקט. וגם בא לרמוז 'לא תבערו אשר בכל מושבותיכם' - כלומר שלא תכעסו בין בחול בין בשבת, בעבור שתהיה לכם מנוחה בעולם שכולו שבת. וזהו: 'ביום השבת' - כלומר בעבור יום השבת הידוע, שהוא עולם שכולו טוב. וקל להבין.
ועדותי במרומים, כי אחרי כתבי ראיתי במוסר של"ה והגהות שכתב, וזה לשונו: 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת', רומז לאש המחלוקת ואש הכעס, שצריך האדם ליזהר שלא לבער אותו עולמית, ומכל שכן ביום השבת קודש, שאין בוער בו אש של גיהנם, והכועס בשבת או עושה מחלוקת, חס ושלום, גורם להיות אש הגהינם בוער בו, לא עלינו.
מנת חלקי, דף מ ע"א - מ ע"ב, דפוס אברהם פונטרימולי, איזמיר, תרמ"ט (1889)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לשון רכה הוא ייסוד גדול לקבל מלאכת הקודש.
ולשון אמירה בלשון רכה, על דרך שאמר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו עליו השלום 'כה תאמר לבית יעקב' - שהיא לכל אחד ואחד, ותחילת כל אמר: 'האזינה עמי תורתי, הטו אוזניכם לאמרי פי' והוא יסוד גדול לקבל ולאשר ולקיים ולכנוס תכף למלאכת הקודש אשר הכניסונו אבותינו.
מנת חלקי, דף עז ע"ב, דפוס אברהם פונטרימולי, איזמיר, תרמ"ט (1889)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד מעלתו שלא הטריח לשום אדם ליהנות משל אחרים.
'אמר רבי חייא בר אמי משמו של עולא: גדול הנהנה יגיעו יותר מירא שמים. שאילו לגבי ירא שמים כתוב: 'אשרי איש ירא את ה'', ואילו גבי נהנה מיגיעו כתוב: 'אשריך וטוב לך' - אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא'. ואין טוב גדול מזה, טוב נצחי, שהקדוש ברוך הוא כביכול יטפל בו, וזה מידה כנגד מידה, כשם שבחייו לא הטריח לשום אדם ליהנות משל אחרים, כך אינו מטריח לשום אדם בעת פטירתו, וה' הוא נחלתו. אשרי המחכה ויגיע למדרגה גדולה כזו, אשר היא באה מחמת שלא רצה ליהנות משל אחרים.
מנת חלקי, דף עד ע"ב, דפוס אברהם פונטרימולי, איזמיר, תרמ"ט (1889)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לקיים בשבת שלוש מאכלות רמות בעבור נשמה יתרה.
'ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם ברית עולם' - לפי עניות דעתי בא לרמוז הכתוב עיקר הדברים הנצרכים לאדם והשבת, והוא שיזהר בשלוש סעודות ובלימוד התורה, כי לא ניתנו שבתות טובים לישראל אלא לעסוק בתורה, ושישמח בחלקו ויעשה שבתו חול ואל יצטרך לבריות, ושלא יתגאה ושיזכור אחריתו, ושירחם על העניים, כמו שכתוב: 'צדקה תציל ממות', ושיקיים כל המצוות ביראה ואהבה ושמחה, ועל הכל מצוות שמירת שבת, ושעל ידי שמירת שבת אנו נגאלים, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלים'. ועל הכל להאמין באמונה שלמה שהוא עתיד לגאלנו. יהי רצון שנזכרה ונחיה ויגאלנו גאולה עולמית. אמן כן יהי רצון.
וכל זה בא רמוז במקרא שכתוב: 'ותקיים שלוש מאכלות רמות ועליונות בעבור נשמה יתירה יראה שמחה רבה אהבה לימוד אור תורה העיק שתשמח בחלקך תמיד להיות עניו שפל ולזכור תמיד אחרית תקותך הוא שאול בור תחתית לחונן דל רחמנותך תציל ממות בורא ראשון יה תגאלנו עולם'.
מנת חלקי, דף לח ע"א - לח ע"ב, דפוס אברהם פונטרימולי, איזמיר, תרמ"ט (1889)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד מצוות צדקה לשמו יותר מכל המצוות, לתקן את שמו.
'ויקחו לי תרומה' - כתב רש"י זיכרונו לברכה: 'לי - לשמי'. ויש להבין מהו כוונתו זיכרונו לברכה, שהרי וודאי בכל המצוות צריך לעשותם לשמו יתברך, ולמה אמר כאן מילת 'לי' יותר מבכולם. ...
ובעוונותינו הרבים, שאין כסאו שלם, ואין שמו שלם, עד שימחה זרעו של עמלק. ומעתה זהו כוונת רש"י זיכרונו לברכה, שאמר: 'לי - לשמי', 'לשמי' דווקא, רצונו לומר, כדי שיתוקן שמי, צריך שייתן תרומה 'לשמי', לתקון שמי, כדי שאוכל להגלות. וזהו 'לי, לשמי'.
מנת חלקי, דף לב ע"א, דפוס אברהם פונטרימולי, איזמיר, תרמ"ט (1889)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שלא תכה את בנה הגדול, שלא תיתן מכשול בפניו.
המכה בנו הגדול עובר על לפני עור לא תתן מכשול. ונראה פשוט, שגם הנשים חייבות להיזהר שלא להכות לבן הגדול, שלא לעבור על 'ולפני עור לא תתן מכשול' שמצוות 'לא תעשה' נשים חייבות.
מנת חלקי, דף ח ע"א - ח ע"ב, דפוס אברהם פונטרימולי, איזמיר, תרמ"ט (1889)