חכם ציון סופר

תרמ"ה - כ"ט שבט תרצ"ז      

1 9 3 7 - 1 8 8 5      

חכם ציון סופר

מקצת שבחו

חכם ציון סופר נולד לאביו חכם כמוס סופר ולאימו רבקה בשנת תרמ"ה (1885) בג'רבה.
ראשית תורתו למד מפי החכם יוסף ברבי, גדל בתורה, והיה לומד עם חברו, ראש אבות בתי הדין בג'רבה, החכם מרדכי אמייס הכהן, ומתכתב עם החכם דוד כטורזא, לימים, רבה הראשי של תוניסיה.
חכם ציון סופר התפרנס מיגיע כפיו, והיה מסור ללימוד התורה בכל עת, שנתפנה מעבודתו. נמצאו בכתב ידו חידושים על הש"ס והתנ"ך, יחד עם דרושים, מוסר והנהגות, שתרגמם לשפה היהודית-ערבית.
נשא לאישה את ע'זיילה לבית סעדון, אחותו של חכם בוגיד חי סעדון, ונולדו להם שתי בנות ושני בנים. בתם כמסאנה נפטרה בחייהם בשנת תר"ץ (1930), ובתם שלבייה נפטרה בשנת תרצ"ז (1937), כחודשיים לאחר מות אביה. בניהם, חכם אליהו סופר וחכם אברהם סופר, לקטו חידושי אביהם, והוציאום לאור בספר 'נווה ציון', בשנת תש"ב (1942), לאחר מות אביהם, בעזרת דודם חכם בוגיד חי סעדון
חכם ציון סופר נפטר ביום כ"ט שבט תרצ"ז (1937), ומנוחתו כבוד בג'רבה. 
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שהולך בדרך כל הארץ, יש לו חלק במצוות שעושה בנו.
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה שהצדיק נקרא 'הולך', שבכל יום ויום מסגל במצוות ומעשים טובים, ועולה ממדרגה למדרגה. אבל מלאך נקרא 'עומד', שבמדרגה שנברא עומד שם לעולם. וזהו מה שכתוב: 'ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה'. וכן הצדיק אחר המיתה גם כן נקרא 'עומד'. אבל אם הניח בן צדיק וחכם אזי נקרא 'הולך' גם אחר מיתה, שכל המצוות שעושה בנו יש לו בהם חלק. ובזה יובן כוונת הכתוב: 'אנכי הולך בדרך כל הארץ, וחזקת והיית לאיש' - רוצה לומר: אנכי 'הולך' אפילו שאני 'בדרך כל הארץ' - דהיינו מיתה אך בלבד שאתה 'וחזקת והיית לאיש' - דהיינו שתהיה צדיק.
חכם ציון סופר, נוה ציון, חלק ב, מערכת ה-"הולך". דפוס דוד סעדון .ג'רבה, תש"ב (1942) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שנכנס אל הקדושה או לומד תורה, צריך להתחזק במתן צדקה.
בהיות האדם נכנס אל הקדושה או בלומדו בעיון התורה, צריך עוד להתחזק ולהשתדל במתן צדקה, שעל ידי הצדקה יפתחו לו מעייני החכמה, שכמו שהוא פתח עיני העני כן יפתחו לו דרך החכמה.
ובזה אפשר להבין כוונת הכתוב: 'צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ' - שידוע שתורה נקראת ארץ, על דרך מה שכתוב: 'ארוכה מארץ מידה'. וזהו: 'צדק צדק תרדוף' - להרבות הצדקה כי על-ידי זה תזכה: 'וירשת את הארץ'- היא חכמת התורה. וכנזכר ועל דרך זה אנו לומדים כוונת הכתוב: 'קווה אל ה' ושמור דרכו' - שהוא רמז על מתן צדקה, שכמו שה' יתברך חנון ומרחם על הבריות, אף אתה תשמור דרכו ותרחם על העני גם כן. ... וכן מה שהכתוב אומר: 'וכל בניך לימודי ה', ורב שלום בניך' - שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: שהצדקה נקראת שלום.
חכם ציון סופר, נוה ציון, חלק ב, מערכת צ', צדקה. דפוס דוד סעדון .ג'רבה, תש"ב (1942) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד אמת מארץ תצמח, שאין זוכה בתורה, אלא במידת הענווה.
לא זכה משה רבינו, עליו השלום, לכל התורה, אלא על ידי שהיה עניו ... 'הוא נותן עוז ותעצומות' - ראשי תיבות: 'ענוה'. וידוע ש'עוז' כינוי לתורה, ובא לרמוז שלא זכה לעוז, היא התורה אלא על-ידי הענווה. גם בזה יובן כוונת הכתוב: 'אמת מארץ תצמח'. רק נקדים שכוונת המפרשים, שארץ כינוי לענווה, ואמת כינוי לתורה. וזהו: 'אמת' שהוא התורה מ'ארץ' - דהיינו ממידת הענווה 'תצמח'.
חכם ציון סופר, נוה ציון, חלק ב, מערכת ע' ענווה. דפוס דוד סעדון .ג'רבה, תש"ב (1942) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד אף שחטא במדיינית, שם איש ישראל נקרא עליו.
'ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא' - ובזה אפשר להבין מה שכתוב: 'ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדיינית', שבקצרה היה לו לומר: ושם האיש המוכה' - אלא שבא להשמיע לנו, שאף על פי שחטא נקרא ישראל.
חכם ציון סופר, נוה ציון, חלק ב, מערכת י', "ישראל". דפוס דוד סעדון .ג'רבה, תש"ב (1942) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שצריך להשתדל לקבוע דירתו בארץ ישראל.
כמה גדולה וחביבה מצוות יישוב הארץ, ומאוד מאוד צריך אדם לשים מגמתו תמיד להשתדל לקבוע דירתו שם, ולהתיישב בה. ואפשר שלזה בא הרמז בראשי תיבות: 'וכי תבואו אל הארץ' - אותיות תאוה, לומר שצריך להיות לאדם תאווה ותשוקה ביישוב הארץ
חכם ציון סופר, נוה ציון, חלק ב, מערכת י, ישיבת א"י, דפוס דוד סעדון .ג'רבה, תש"ב (1942) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שאם ידור לצדקה, מובטח לו שיעזוב דרך הרשע ומחשבון האון.
ראיתי בסימן ראש השנה שמביא בשם ה'אגרא דפרקא' שכתב: 'קבלתי שכשמתגבר יצר הרע על האדם ינדור איזה דבר לצדקה וינצל'. ובזה אפשר להבין מה שכתוב בפסוק: 'יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו' - ראשי תיבות: 'אם ידור' - לומר שאם ידור איזה דבר לצדקה, מובטח לו שיעזוב דרכו דרך הרשע ומחשבות האון.
חכם ציון סופר, נוה ציון, חלק ב, מערכת נ', נדר. דפוס דוד סעדון .ג'רבה, תש"ב (1942) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לרץ אחר הכבוד, כשחושב עצמו לשאר העם נעשה לראש.
'כל הרץ אחר הכבוד - הכבוד בורח ממנו, וכל הבורח מן הכבוד - הכבוד רץ אחריו'. ובזה אפשר לראות בפסוק: 'שאו את ראש בני ישראל' - ראשי תיבות אותיות: 'שאר' לרמוז: שמי שחושב עצמו רק משאר העם ובורח מן הכבוד, נעשה לראש.
חכם ציון סופר, נוה ציון, חלק ב, מערכת כ', כבוד. דפוס דוד סעדון .ג'רבה, תש"ב (1942) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד אף שפחד ליבי מחלקו של עשיו, שש ליבי בזכות תורתך.
ידוע מה שחקרו המפרשים זיכרונם לברכה, שכיוון שיעקב ועשיו חלקו העולמות, ועולם הזה בחלקו של עשיו, אם כן מה שאנו אוכלים הוי חס ושלום גזל. ו'הקול יעקב' זיכרונו לברכה תירץ משם מוהרש"ף, זיכרונו לברכה, שבזכות התורה שהיא קיום העולם נחשב לנו כ'מציל מזוטו של ים'.
ובזה יובן כוונת הכתוב: 'שרים רדפוני חינם, ומדברך פחד ליבי. שש אנכי על אמרתך' - דהיינו 'שרים', שהם אומות העולם, 'רדפוני' בטענת 'חינם' - שאנו נהנים מן העולם הזה חינם, שהיא ראויה לעשיו, 'ומדברך' - שאמרת: לא תגזול, 'פחד ליבי'. אמנם: 'שש אנכי על אמרתך' - שהיא התורה, שעל ידיה קיים העולם, ואז הווי ליה כמציל מזוטו של ים'.
חכם ציון סופר, נוה ציון, חלק ב, מערכת ג'. גזל. דפוס דוד סעדון .ג'רבה, תש"ב (1942) מתוך 'החכם היומי'