חכם יהושע שלמה ארדיט

תקמ"ט - ה' סיון תרל"ו      

1 8 7 6 - 1 7 8 9      

חכם יהושע שלמה ארדיט

מקצת שבחו

חכם יהושע שלמה ארדיט נולד לאימו חנה ולאביו חיים נסים יעקב בשנת תקמ"ט (1789) באיזמיר שבתורכיה.
אביו שהיה סוחר פרנסו, וכך זכה להקדיש את כל עיתותיו לעסק התורה. בשנת תר"א (1841), בצוק העיתים, התבטל קביעות תלמודם של תלמידי החכמים באיזמיר, שנקבע בזמן רבותיו הראשון לציון, החכם רפאל יוסף חזן וחכם יצחק מאיו. נשא ונתן עם חכמי דורו ותוכם חכם חיים בנימין פונטרימולי, מחבר ה'פתח הדביר'. 
בשנת תרכ"ד (1864) חכם יהושע שלמה ארדיט (מירקאדו) זכה להוציא לאור את חלקו הראשון של ספרו על מסכת כתובות 'חינא וחסדא', בשנת תרל"ד (1874) את חלקו השני. 
חכם יהושע שלמה ארדיט האריך ימים, וזכה לראות בנים ובני בנים. בנו הבכור חכם רפאל יעקב ובנו חכם משה נפטרו בחייו. בנו חכם יצחק האריך ימים אחריו. במהלך חייו סבל ייסורים, היה חולה מוסכן ונרפא ממחלתו.
חכם יהושע שלמה ארדיט (מירקאדו) נפטר ביום ה' סיוון בשנת תרל"ו (1876).
חלקו השלישי של חיבורו 'חינא וחסדא' יצא לאור לאחר מותו בשנת תרל"ז (1877). חלק ראשון של ספר דרשותיו 'איש מבין' יצא לאור בשנת תרמ"ט (1889), וחלקו השני בשנת תרס"ה (1905). חיבורו על ה'י"ד החזקה' של הרמב"ם עמד בכתב ידו, ואינו נמצא בידינו.
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד מנהג בעלי בתים, שלא היו יוצאים לשוק עד שסדרו לימודם.
גדולה מעלת התורה שעל ידה מוסיף חיים לאדם, ככתוב: 'כי היא חייך ואורך ימיך', וכתוב: 'בני תורתי אל תשכח ... כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך', ועיקר הכל הוא לעסוק בתורה לשמה יומם ולילה, ואם אינו מסוגל לכך יקבע לפחות עתים לתורה בכל יום, כסדר הבעלי בתים אשר בדור שעבר, שכמעט לא היו יוצאים לשוק עד שהיו לומדים תהלים ומעמדות וכיוצא, וגם המשניות היו גומרים אותם רובם ככולם ח"י פרקים בכל יום, ומהם גם הזוהר הקדוש וכיוצא כידוע, אם כן גם זרעם אחריהם צריך שיאחזו מעשה אבותיהם בידיהם. ומלבד כי שכרו גדול לעולם הבא, עוד בה שנכסיו מתברכים ... ועל ידי זה יכול לקיים מצוותיו יתברך, התלויים בממון כידוע, וכן להטיל מלאי לתוך כיסם של תלמידי חכמים, כפעם בפעם, כמו שהיה המנהג מהגבירים זיכרונם לברכה, הקודמים לדור הזה ... שהיו קובעים ישיבה של תלמידי חכמים בבתיהם, בסך כך וכך לשבוע, כדי שיהיה להם ביד התלמידי חכמים להתפרנס עצמם, ובפרט בזמן הזה ... שהתלמידי חכמים מוצאים עצמם בדוחק, והתורה הולכת ומתמעטת.
איש מבין, חלק א', דף ל' ע"א, דפוס חיים אברהם די שיגורה, איזמיר, תרמ"ט (1889)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שצריך שיהיה לו אחדות עם חברו כדי שתהיה לו פרנסה.
צריך האדם שיהיה לו אחדות עם חברו ... והאחדות הוא להשתדל להחזיק בידו בכל הבא מידו כדי שתהיה לו פרנסה ... והיא מצווה הגדולה שבכל מיני גמילות חסדים וצדקה ... וזהו טעמו משום שעל ידי הצדקה וגמילות חסד מגיע לו למקבלו בושת, מה שאין כן בדרך זאת שאינו מגיע לו שום בושת, ואדרבה על זה, יכול הנותן מעות להרוויח עמו למחצה לשליש ולרביע, וכאשר שמענו מהגבירים שעברו שהיו רודפים אחר מצווה זו מאוד, עד שהיו שלושה גבירים, זיכרונם לברכה, עושים מעמד בבית אחד מהם, חוזר חלילה, לידע ולהודיע מי הוא אשר ירד מנכסיו, והייתה העלמה כדי להחזיק בידו. והיו מחזיקים בידו בדרך נסתר והעלמה. ויש מעשים רבים על זה, 'שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך', וכידוע. אלא שעל כל פנים גם המקבל המעות, העוסק הנצרך, צריך שלא יבזבז נכסיו לאכול ולשתות יותר מדאי, וכן לעשות לו מלבושים ולבני ביתו ושאר הוצאות וכיוצא יותר מהראוי, שאם כן תכלה הקרן, והוא סיבה לנעול דלת בפני המחזיקים, שמטעם זה, הן בעוון, נחלשה מצווה זו הגדולה בעירנו.
איש מבין, חלק ב', דף מ"ג, דפוס חיים אברהם די שיגורה, איזמיר, תרס"ה (1905
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד 'בכל מושבותיכם' לכתוב התורה, הגם שאינו מניחה בביתו.
גדולה מעלת מצווה זו של כתיבת ספר תורה, שעל ידי קיום מצווה זאת, יבוא ללמוד בספר תורה ולידע המצוות שכתובים בה ולקיימם ... ומעתה זהו מה שרמזתי: 'חוקת עולם לדורותיכם' - כלומר בכל דור ודור ... ושלא תאמר, שזאת המצווה הייתה דווקא בדורות הראשונים, שהיו מניחים אותו בביתם, אבל עכשיו שמוליכו לבית הכנסת ואינו לומד בכל שעה הלך לו אותו חובה ... ולשלול זה אמר: 'לדורותיכם בכל מושבותיכם' - שהחיוב מוטל לדורותיכם, בכל דור ודור עד ימות המשיח ... הגם שהוא בכל מושבותיכם, שאתה מוליכו לבית הכנסת ואינו בביתך, עם כל זה אתה חייב במצווה זו, לפי שאתה לומד בו בכל שעה שתרצה, וגם הוא מזכה את הרבים, שאין חטא בא על ידו. ומושבותיכם קורא לבית הכנסת, שהוא מושבו האמיתי של האדם, שצריך ליישב שם, ולעשות דירה שם יותר מן הבית שלו.
איש מבין, חלק א', דף ע' ע"א ודף ע"ה ע"א, דפוס חיים אברהם די שיגורה, איזמיר, תרמ"ט (1889)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד טעם שנקראת שבת כלה לשבת לפני מתן תורה.
שבת זו נקראת בשם שבת כלה, שם רמז לזמן מתן תורתנו, בימים ההם ובזמן הזה, ביום חג השבועות הבא עלינו לשלום. הן אמת שיש לידע למה קראו לו בשם זה, ולא קראו לו בשם שבת מתן תורה ... ונראה לעניות דעתי בזה הטעם: יען ידוע הדבר ומפורסם, שבזמן הנישואין החתן מוציא הוצאות הרבה לכלתו עבור אהבתו עמה, דהיינו ששולח לה מלבושים ותכשיטים, וגם קונה לה כיפה טובה לראשה ומנעלים יפים וטובים ... מה שאין כן אחר הנישואין ... שיש לו אהבה עמה, עם כל זה אינו כמו שעת הנישואין ... עכשיו מובן מה שקראו לו לשבת זו שבת כלה, שם רמז שקבלת התורה בשבת כלה עכשיו כנתינה מסיני, יהיה קבלה הזאת באהבה גדולה ולא כלאחר כך, דהיינו אחר הנישואין.
איש מבין, חלק א', דף מ"ה ע"ב - מ"ו ע"א, דפוס חיים אברהם די שיגורה, איזמיר, תרמ"ט (1889)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד לקבוע לימודו במשניות, תנ"ך וזוהר, שבו מתקדשת נשמתו.
צריך האדם לקבוע לימודו במשניות, יום ולילה לא ישבות, וכמו שכן היה מנהג הקדמונים בשנים שעברו, שרובם ככולם היו לומדים משניות לילה כיום יאיר, ויש אשר היו גומרים אותם מידי חודש בחודש בבל יעבור ... וגם לימוד התנ"ך הוא דבר גדול ... וביותר לימוד התהילים שניצול מכל מקרים רעים, כידוע מאותו זקן שהציל את כל אנשי עירו כל ימיו על ידי שהיה לומד התהילים בכל יום, כמו שהובא מעשה זה בכל ספרי התהילים. וגם לימוד הזוהר הקדוש הוא סגולה גדולה לכפר עוונותיו, וכמו שכתבו ... שרבינו האר"י, זיכרונו לברכה, נתן תיקון לחוטא אחד שילמוד בכל יום חמישה דפים של הזוהר הקדוש הגם שלא יבין מה שאומר, וגם שמתקדשת הנשמה.
איש מבין, חלק א', דף ס"ה ע"ב, דפוס חיים אברהם די שיגורה, איזמיר, תרמ"ט (1889)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד ברכת השבת הוא השלום, שמשלים עם חברו בלא מחלוקת.
השבת, אמרו רבותינו זיכרונם לברכה והפוסקים זיכרונם לברכה, שהינה מעין העולם הבא, ושלושה המה טובים לעשות ביום השבת: אכילה, לימוד תורה, שינה.
כי זה נראה לי רמז ממה שנהגו העולם מימי קדם ומשנים קדמוניות לומר אדם לחברו: 'שבת שלום' ולא בחרו בברכה אחרת: 'שבת ברוך' או 'שבת טוב' וכיוצא ... אלא שבא ללמדנו אחד - שאם בחול עשה שום מחלוקת עם חברו, על כל פנים בבוא יום השבת, ישלים עמו מן הוא והלאה מעין עולם הבא, ושם אין מחלוקת ושנאה ותחרות. ועוד שם רמז 'שלום' - שינה, לימוד ומזון.
איש מבין, חלק ב', דף מ"ד ע"ב, דפוס חיים אברהם די שיגורה, איזמיר, תרס"ה (1905