חכם סאלם קורח

תרל"ג - י"ג חשון תשי"ג      

1 9 5 2 - 1 8 7 3      

חכם סאלם קורח

מקצת שבחו

החכם מארי סאלם קורח נולד לאימו לאביו החכם מארי יחיא קרח בשנת תרל"ג (1873) בצנעא תימן. 
תורתו למד מפי סבותיו מארי יוסף קורח, ומארי חיים קורח. בשנת תרמ"ה (1885), בגיל 12, יצא לעבודה. תחילה למד אריגה אצל מארי אברהם משרקי, שהיה אחד מטובי המשוררים בתימן, וממנו למד גם שירה. בשנת תרמ"ח (1888) החל לעבוד כצורף אצל מארי חיים כסאר. בשנת תרנ"ב (1892) הפך לעצמאי, ועבודותיו נודעו באיכותן.
בשנת תרנ"ח (1898) החל רעב בתימן, ולא היה דורש למעשה ידיו. החכם מארי סאלם קורח עבר לעיר אלחימה, שם עסק בלימוד תינוקות. בשנת תרס"ג (1903) שב לעיר צנעא, אך בשנת תרס"ד (1904) פרץ מרד של שבטי ההרים כנגד השלטון העות'מאני. על העיר צנעא הוטל מצור, וכמחצית מתושבי העיר כ-25,000 נפש מתו ברעב ובמלחמה. החכם מארי סאלם קורח הצליח למלט נפשו לעיר קריית אלקאבל הסמוכה עד יעבור זעם.
לאחר ששב לעיר צנעא המשיך לעסוק בלימוד תינוקות לצד כתיבת פיוטים רבים, והעתקת כתבי יד כמו תכלאל הקדמונים, וספר 'מאור האפילה' על התורה, ובזכותו נשתמרו הספרים הקדמונים של חכמי תימן. 
החכם מארי סאלם קורח היה מתלמידי החכם מארי יחיא קאפח, מנהיג ה'דרדעים', ולאחר מותו, בשנת תרצ"ב (1931) חיבר את 'אגרת הבוכים' - הספד וקווים לדמותו ותורתו של מארי יחיא קאפח.
בשנת תש"ו (1946) שימש נשיא בית הספר החדש בצנעא לצד קרובו, מארי עמרם קורח, רבם של יהדות תימן.
בשנת תש"י (1949) החכם מארי סאלם קורח זכה ועלה לארץ ישראל, ושימש רב שיכון רמת עמידר ברמת גן. 
מארי סאלם קורח נפטר ביום י"ג חשוון בשנת תשי"ג (1952) בבית חולים ביפו.
חיבוריו נשתיירו ביד המשפחה, וחלק מהם יצא לאור לאחר מותו, בהם: 'אגרת בוכים' יצא לאור בשנת תשכ"ג (1963); 'קובץ פיוטים' לשמחת תורה, יצא לאור בשנת תשל"ז (1977); 'מדרש אשרי' - דרשות והספדים, יצא לאור בשנת תשל"ט (1979). עדיין עומדים בכתב ידו הספרים: 'שושנת העמקים', 'חבצלת השרון', ו'דברי שלום' - על התורה; 'רוגז הזמן' - פרקים בתולדות יהדות תימן'; 'דרך חכמים' - מדרשי חז"ל; 'ספר הקינות' - 120 קינות; 'ספר תהילות' - שירים; 'אנקת אסיר' - תפילות; 'קונטרס משלים' - מוסר.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד אשרי מי שאצר במקום שאין היד שולטת.
מניין שמארכת ימיו של אדם? - נאמר ב'שילוח הקן', שהיא מצווה קלה, 'למען ייטב לך והארכת ימים', קל וחומר בצדקה, שהיא חמורה. מניין שהיא מביאה לחיי עולם הבא? -שנאמר 'אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת', ואין אשרי אלא לעולם הבא כמו שנאמר 'אשרי האיש אשר לא הלך'. מניין ששווה לתורה? - שכתוב 'שלום רב לאוהבי תורתך', בצדקה כתוב 'והיה מעשה הצדקה שלום'. לעניין שהיא מעלה ומושיבה את נותנה כנגד כיסא הכבוד? - שנאמר 'הולך צדקות ודובר מישרים הוא מרומים ישכון'. אשרי מי שהוא זהיר בה, אשריו מי שנתאכזר על ממונו, וחס על העניים. אשריו מי שכבש את יצרו ופתח ידו לעשות רצון יוצרו, מי שאצר במקום שאין היד שולטת.
מדרש אשרי, וירא, עמוד ע"ו-ע"ז, דרוש ט"ז, הוצאת משפחת המחבר, תשל"ט (1979)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שאינו משתבח אלא בתורתו, אשרי אדם שזהו תפארתו.
'אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים' - ראה במה הכתוב משתבח. אינו משתבח לא בעושר ולא בכבוד ולא בגבורה, לא אמר אשרי מי שהוא עשיר, מי שהוא חכם, אשרי מי שהוא גבור, אלא אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. ונאמר 'אשרי כל ירא ה'', ו'אשרי תמימי דרך' - לומר לך זהו שבחו של אדם, זהו תפארתו. ומה ראה דוד להתחיל ספרו באלף? - אלא אמר דוד: התורה לא התחילה באלף לפי שהוא לשון אשרי. איך תתחיל בלשון אשרי, ועדיין העולם מרפרף עד שיבואו ישראל, אם יקבלו את התורה?! - אז סיימה באשרי 'אשריך ישראל מי כמוך'.
מדרש אשרי, בראשית, עמוד טו', דרוש א', הוצאת משפחת המחבר, תשל"ט (1979)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שעם אריכות ימיהם, במה שעבר עליהם, הוסיפו בידיעתו.
'אמר רבי עקיבא: למה נמשלו ישראל לעוף? - מה עוף אינו פורח בלא כנפיים, אף ישראל אינם יכולים לעמוד בלא זקנים.' - אף על פי שאין משבח כאן אלא זקני תורה, יש בכלל אפילו זקנים שאינם בני תורה, אבל הם כשרים ובעלי מעשים טובים במידות הגונות. ועוד יש לך ללמוד שהזקנים חשובים, ממה שקורא לחכמים בשם זקנים ומדמה אותם להם. ... ולמה הזקנים חביבים וחשובים? שהרי עם אריכות ימיהם הרבו תורה ומצוות, הרבו גמילות חסדים ותפילות וברכות ושבחים והודאות, ועד שעברו עליהם כמה צרות ופגעים רעים, והוסיפו על ידי זה בידיעת הבורא ובאהבתו, ונתווספה בהם אמונה בבורא ויראה לשמו, על ידי הרבה ניסים ונפלאות שנעשו עמהם. ומפני זה היה קם רבי יוחנן לפני זקנים גויים, ואמר: כמה מקרים עברו עליהם בחיים.
מדרש אשרי, שמות, עמוד קצ"ח, דרוש ח', הוצאת משפחת המחבר, תשל"ט (1979)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שעוסק בתהילים בדעת מיושבת, אין ירא שמיים יותר ממנו.
למה היה עוסק בשירות ותשבחות בלילות יותר משאר דברי תורה? - לפי שהלילה הוא פנוי לאדם, וימצא דעתו מיושבת, ויוכל להתבונן בנפלאות הבורא. אשריו לאדם המתעסק בספר תהילים, לפי שספר תהילים פתוח, להשיג הבורא מתוך נפלאותיו וגבורותיו ומעשיו הרמים, וכל דבריו יראת שמים ואהבתו יראת הרוממות והאהבה האמיתית. וכל העוסק בו בדעת מיושבת, ומתבונן בדבריו הנעימים, ונותן ליבו להבין עומק ענייניו, אין לך ירא שמים יותר מזה. אין לך אוהב את ה' יותר ממנו. אין לך ישר ותמים כמותו. אין לך חסיד כמותו. וזה אחינו הנאסף היה יושב בחנות לעסוק במשא ומתן, ולא היה פוסק מלומר פסוקו תהילים, אי אפשר שלא למד ממנו, הרבה יראת שמים ואהבת המקום. אי אפשר שלא למד הרבה מוסרים ודרך ארץ. אי אפשר שלא קנה בלימודו בו מדת הענווה, ונתקעה בליבו מידת הביטחון. כמה היה זוכה מדי יום יום, ומדי חודש וחודש, ומדי שנה ושנה, כל ימיו היה יגע בו.
מדרש אשרי, ו', עמוד ק"ט דרוש ד', הוצאת משפחת המחבר, תשל"ט (1979)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד מרחל, הגם בהקשותה, זה לה בן, שבוודאי נולדה תשועה.
'ותלד רחל ותקש בלדתה' - האבות סימן לבנים. רחל הייתה עיקרו של בית, לכך קיבלה צער כדי שתהיה סימן לישראל. כיצד? - את מוצא כשנסעו מבית אל, אז קשתה בלדתה, לרמוז שעתידים ישראל, כשיצאו מבית אל - דהיינו: בית המקדש, שיסבלו גלות קשה וייסורים גדולים, וחבלי יולדה יבואו להם. אשר לחרב לחרב, ואשר לרעב לרעב, ואשר לשבי לשבי. ועם כל זה הצער נביאיהם מתנבאים להם ומנחמים אותם, כי עתיד השם להושיע ולגאול אותם, ולשלוח להם משיח בן דוד לאסוף נדחם. ואומר להם אל תיראו, כל עת שתגדל צרתכם, דעו בוודאי שנולדה תשועה, כמו שנאמר: 'ועת צרה היא ליעקב וממנה יוושע', וכן נרמז זה אצל רחל: 'ויהי בהקשותה בלדתה, ותאמר לה המילדת אל תיראי, כי גם זה לך בן'.
מדרש אשרי, וישלח , עמוד קל"ד, דרוש ט"ז, הוצאת משפחת המחבר, תשל"ט (1979)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שאין בלבו על הבריות, דבריו מקובלים לעשות שלום.
אמרו חכמינו זכרונם לברכה: שלושה הקדוש ברוך הוא אוהבן, ואחד מהם מי שאינו מעמיד על מידותיו, ועליו אמר שלמה המלך, עליו השלום, בחכמתו: 'אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך' - איזהו 'טהור לב'? - זה שאינו מעמיד על מידותיו, שנמצא שאין בלבו כלום על הבריות. בשביל זה דבריו מקובלים, ויכול לעשות שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. ולפירוש: 'רעהו מלך' - זה מלך מלכי המלכים.
מדרש אשרי, לך לך, עמוד נ"ח-נ"ט דרוש י"ד, הוצאת משפחת המחבר, תשל"ט (1979)