חכם חיים דוד הלוי

י"ח שבט תרפ"ד - י"ב אדר תשנ"ח      

1 9 9 8 - 1 9 2 4      

חכם חיים דוד הלוי

מקצת שבחו

חכם חיים דוד הלוי נולד בשנת תרפ"ד (1924) לאמו ויקטוריה לבית קראקו, ולאביו משה שעלו מטורקיה לישראל. חכם חיים דוד הלוי נולד וגדל בשכונת 'אוהל משה' ירושלים. 
בילדותו למד בתלמוד תורה 'אורח חיים' אצל חכם עזרא הדאיה, ובהמשך בישיבת 'פורת יוסף', יחד עם חכם עובדיה יוסף, חכם דוד חיים שלוש, חכם ציון לוי, וחכם בן ציון אבא שאול. בשנת תש"ח (1948) הוסמך לרבנות ע"י ראש הישיבה חכם עזרא עטיה, ולאחר מכן גם ע"י נשיא הישיבה הראשון לציון חכם בן ציון מאיר חי עוזיאל. במקביל ללימודיו בישיבה, השלים השכלתו בסמינר להכשרת מורים 'המזרחי'.
בשנת תש"ח (1948), במלחמת השחרור, חכם חיים דוד הלוי שירת בגדוד תלמידי הישיבות 'טוביה'. לאחר המלחמה, בשנת תש"ט (1949) נישא למרים לבית ועקנין. הוא מונה לרב השכונות ליפתא ורוממה בירושלים, שימש כר"מ בישיבת 'שערי ציון' ושימש מזכירו של הראשון לציון חכם בן ציון מאיר חי עוזיאל.
בשנת תשי"א (1951) מונה לרבה של העיר ראשון לציון. בשנת תשכ"ד (1964) נבחר כצעיר חברי מועצת הרבנות הראשית, ובשנת תשל"ג (1973) מונה ראש אבות בתי הדין ולרב העיר תל אביב-יפו.
חכם חיים דוד הלוי הרבה למסור שיעורי תורה לבעלי בתים. שיעוריו אלה היו הבסיס לספרו 'מקור החיים השלם', שכרכו הראשון יצא לאור בשנת תשכ"ז (1967), וכרכו האחרון יצא לאור בשנת תשל"ד (1974). שנה לאחר מכן התפרסם מתוך ספר זה, החיבור 'קיצור שולחן ערוך - מקור החיים', ששימש כספר לימוד עיקרי של הלכות בבתי הספר הממלכתיים-דתי. בשנת תשנ"ז (1997) זכה בפרס ישראל לספרות תורנית.
חכם חיים דוד הלוי נפטר ביום י"ב באדר תשנ"ח, ונקבר בהר המנוחות בירושלים. 
בין חיבוריו הרבים: 'בין ישראל לעמים', 'מקור חיים', 'תורת חיים' - על פרשת השבוע, 'דבר המשפט' - הלכות סנהדרין ברמב"ם, 'נצח משה' - הגות על התורה, שו"ת - 'עשה לך רב', שו"ת 'מים חיים'.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד דרכם של חכמים לחדש חידושי הלכה לאמיתה של תורה.
וטועה מאוד כל החושב שההלכה היא קפואה ואין לסטות ממנה ימין ושמאל, אלא אדרבא אין גמישות כגמישותה של ההלכה, שכן יכול מורה הוראה בישראל, לפסוק באותה שאלה ובאותה שעה, לשני שואלים, ולהטריף לאחד ולהכשיר ולאחר. ורק בזכות גמישותה של ההלכה, יכול היה עם ישראל בכוח חידושים רבים ומועילים, שחידשו חכמי ישראל לדורותיהם, ללכת בדרך התורה והמצווה אלפי שנים.
ואם יעמוד להם לחכמי דורנו אומץ לחדש חידושי הלכה לאמיתה של תורה, בנאמנות מוחלטת לגופי ההלכה הכתובה והמסורה, תוסיף ההלכה להיות דרכו של עם ישראל עד סוף כל הדורות
עשה לך רב, חלק ז', שאלה נד', עמ' רל"ח, הועדה להוצאת כתבי הגרח"ד הלוי, תל אביב, תשמ"ו (1986)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שבהעדר אהבת אמת בעם, נעדרת ממנו כל התורה.
כי ללא ספק, אף כאשר מקיים העם את כל מצוותיה של תורה, אם נעדרת ממנו מצווה זאת: 'ואהבת לרעך כמוך', הרי שנעדרה ממנו כל התורה. כיוון שתכלית ומטרת מצוותיה היא לטוב לנו ולהחיותנו, ומטרה זאת לא תושג ללא אהבת אמת בין כל חלקי האומה. והם הם דברי רבותינו: 'מקדש שני מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם'. ואין הדברים צריכים הסבר כי כאשר חסרה אהבה באומה, כל יסודות חייה מתמוטטים, ואז אין ערך מלא לקיום כל יתר מצוות התורה שנועדו לקיומה.
מקור חיים, חלק א', פרק ד', עמ' 35, הועדה להוצאת כתבי הגרח"ד הלוי, ירושלים, תשכ"ז (1967)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שבכלל 'אהבת הכלל' - הממלכתיות, שנשתכחה בגלות.
נוסף על אהבת הרע, המחויבת ממצוות 'ואהבת לרעך כמוך', שהיא כלל גדול, חלה על כל אדם - חובת 'אהבת הכלל' הנובעת מ'זה ספר תולדות האדם', והוא כלל גדול יותר מקודמו, באשר מקיף הוא את כלל האנושות. ומכלל גדול זה, משתמעת חובה גדולה, שהגלות גרמה שתשכח, הלא היא - אהבת הממלכתיות, כלומר המדינה, המכשיר הגדול והחשוב לקיומו של העם, אחרי קיום התורה.
מקור חיים, חלק א', פרק ד', עמ' 36, הועדה להוצאת כתבי הגרח"ד הלוי, ירושלים, תשכ"ז (1967)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מורה להשלים צרכי בנות העני שמת, שלא תחזרנה על הפתחים.
כשמת אדם והשאיר אחריו נכסים, מבואר בהלכה: בזמן שהנכסים מרובים - הבנים יורשים והבנות ניזונות, ובנכסים מועטים - הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים.
יוצא איפוא, שמתחילה משריינים בית הדין כל צרכי הבנות בשלימות, היינו - מזון, לבוש, דיור, חינוך ונדוניה, והיתר יורשים הבנים, ואם לא ישאר מאומה, יחזרו על הפתחים.
עשה לך רב, חלק א', שאלה כ"ב, עמ' ע"ב, הועדה להוצאת כתבי הגרח"ד הלוי, תל אביב, תשמ"ו (1986)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מורה לקיים המצוות בגויים, לא רק 'מפני דרכי שלום'.
אין לגויי ניכר בזמנינו - דין עובדי עבודה זרה. לכן גם אילו הייתה יד 'ישראל תקיפה', לא היינו חייבים בשום פנים, לנהוג בגויי זמנינו, כדין עובדי עבודה זרה. ולכן כל מכלול היחסים שבין ישראל לנוכרים, הן בארץ והן בחו"ל, אין שום צורך לשמור על יחסים אלה 'מפני דרכי שלום' בלבד, אלא משום שלפי ההגדרה ההלכתית - אין הם יותר עובדי עבודה זרה. ולכן - פרנסתם, ביקורי חוליהם, קבורת מתיהם, ניחום אבליהם ועוד, הכל ניתן להיעשות מתוך חובה מוסרית.
עשה לך רב, חלק ט', שאלה ל, עמ' ע"ג, הועדה להוצאת כתבי הגרח"ד הלוי, תל אביב, תשמ"ו (1986)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מחייב מנהג ישראל לסדר קופה של צדקה לחיוב המדינה.
בעם ישראל נהגו תמיד לדאוג לעניים, וכמבואר בדברי רבינו הרמב"ם וזו לשונו: כל עיר שיש בה ישראל חייבים להעמיד מהם גבאי צדקה ...ומעולם לא ראינו, ולא שמענו קהל מישראל, שאין להם קופה של צדקה. עד כאן לשונו. וכל זה ידוע ומפורסם כמצוות התורה, לדאוג לפרנסת הזקוקים. וכיום חובה זאת היא פשוטה בכל מדינה מתקדמת, וכל מחוסר עבודה זכאי לביטוח לאומי לקיום מינימלי.
עשה לך רב, כרך ז', עמ' רפ"ח, הועדה להוצאת כתבי הגרח"ד הלוי, תל אביב, תשמ"ו (1986)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' שאינם חוששים בכשרות באכילת מאפי עוגות זה בביתו של זה.
לגבי עוגות, אני מניח שבכל בית יש כלים מיוחדים לכך ואין אתה צריך לחשוש מהכלים. ואם בגלל החומרים שמהם נעשית העוגה, מן הסתם הם חומרים המצויים למכירה בשוק, והם בפיקוח הרבנות וכשרים הם. ושמא אתה חושש מדם בביצים שעירבו במאפה, זה אין לחשוש במאפה שבבית, שרוב הביצים הן ללא דם, ופשוט ביותר שאין חשש איסור מטעם זה לאכול עוגה.
עשה לך רב, חלק ח', שאלה מ"ז, עמ' קמ"א, הועדה להוצאת כתבי הגרח"ד הלוי, תל אביב, תשמ"ו (1986)