חכם שלמה תווינא

תרט"ז - כ"ד אלול תרע"ג      

1 9 1 3 - 1 8 5 5      

חכם שלמה תווינא

מקצת שבחו

חכם שלמה תווינא נולד לאמו ולאביו עאבד בשנת תרט"ז (1855) בעיר בגדאד שבבבל.  
למד בבית-המדרש בית-זליכה מפי חכם עבדאללה סומך. בשנת תר"ם (1880), נשלח במצוות רבו, לשמש בקודש בעיר בומביי בהודו. הוא שהה אצל הגביר יחזקאל יהושע גבאי, ועסק בשחיטה ובלימוד תורה. בשנת תרמ"ב (1882) עבר לעיר כלכותא, ובשנת תרמ"ח (1888), ייסד שם בית דפוס.
בשנת תר"ן (1890) החל בהוצאה לאור של השבועון 'מגיד מישרים' בשפה היהודית-ערבית. שבועון אותו ערך ברציפות 11 שנה. השבועון היווה בימה לספרות ולתרבות, ועסק בקורות היהודים בבגדאד. ממנו יצא קריאה ליהודי הקהילה בהודו לפעול למען יהודי בגדאד, ולעמוד לימינם בשעות צרה ומצוקה. בשנת תרס"א (1901) חכם שלמה תווינא הפסיק את פרסום 'מגיד ומישרים' ומכר את בית הדפוס שלו לעיתונאי סלימאן עזרא.
חכם שלמה תווינא הוציא לאור בבית הדפוס שלו עשרות ספרים, בעיקר בשפה הערבית-יהודית, חלקם עוסקים בענייני הלכה וקודש וחלקם ספרות יפה. הוא תרגם לערבית יהודית את ספר קהלת, מגילת אסתר, מסכת אבות, מגילת איכה, מגילת רות, ספר תהילים וההגדה של פסח, ופרסם את התרגום של כל אחד מספרים אלו ביחד עם פירוש פרי עטו בעברית בכתב רש"י. כמו כן כתב חיבורים על חגי ישראל, מנהגים, דרושים והלכה.
חכם שלמה תווינא נפטר לבית עולמו ביום כ"ד באלול תרע"ג (1913) בעיר כלכותא.
פרופ' יצחק אבישור, שכתב חיבור מקיף על פועלו של חכם שלמה תווינא, ותרגם מיצירותיו לעברית, מציין למעלה מ-70 ספרים, שחוברו על ידו, ושלא עלה בידו לפרסמם. רובם אבדו וחלקם בכתב יד. בין ספריו שזכו להישמר: 'חוטר ישי', 'חמישה ואלף אנפין לתורה', 'מדרש אליהו', ‏'מעוז חיי', ‏'חנוכת הבית לדוד', ו'נופת צופים'.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שפרשה כפה לתת לכל אחד כפי ערכו הראוי והנצרך לו.
'כפה פרשה לעני' - 'פרשה' בדקדוק, כפי שעין רואה, כי לא כל אצבעותיה שוות, והיא הנותנת לכל אחד ואחד, כפי ערכו הראוי לו והנצרך אליו.
ואמר: למד מם - לומר עיקר עשות מצות הצדקה, תהיה עם עמלי תורה, כמאמרם זיכרונם לברכה, וזהו: 'שלח לחמיך על פי המים' - להעוסקים בתורה שנקראת 'מים', ואמר: 'כי ברוב ימים תמצאנו' - רצה לומר הווה שכרו אתו ופעולתו לפניו במעשה הצדקה, שמאמר: מאריכים לו ימיו ושנותיו.
ולזה רמז למד מם - רצה לומר יעשנו עם הלומדים בתורה, שניתנה ב-מ' יום ואמר: מם' סתומה - רמז יעשה: צדקה בהצנע לכת ולא יודיע מעשיו לבני אדם.
חכם שלמה תווינא, ספר חנוכת הבית לדוד, עמ' 206. דפוס אליהו משה דוויך הכהן, כלכותא תרמ"ה (1885). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד ללכת אל הנהר שיש בו דגים חיים, שעיניהם תמיד פקוחות.
ביום א' של ראש השנה, אחר תפילת מנחה, קודם שקיעת החמה, הולכים אל הנהר, שיש בו דגים חיים ... הטעם לדגים, לפי שהדגים אין להם גבנונים, ועיניהם תמיד פקוחות כדי להתעורר העין הפקוחה שלמעלה, שרומזת על רחמים גדולים, ו'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל', ודבר סימן הוא לכך. ועוד שלא ישלוט בנו עין הרע כדגים שבים, ועוד שיהיו פרים ורבים כדגים.
חכם שלמה תווינא, קונטרס מעוז חיי, דיני תשליך עמ' ג. נדפס בדפוס חיים הירשענזאהן, ירושלים תרמ"ז (1887). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד לעסוק בתורה שבכתב, לראות בעיניהם - 'לעיני כל ישראל'
'לעיני כל ישראל. בראשית' - על פי מה שכתבו זיכרונם לברכה: 'דברים שבכתב, אי אתה רשאי לאומרם על פה' - וזהו: 'לעיני כל ישראל. בראשית' - כלומר שיעסקו ב'בראשית' - היינו בתורה שבכתב, לראות בעיניהם, וזהו: 'לעיני כל ישראל' ודווקא קל.
חכם שלמה תווינא, ספר נופת צופים, פרשת בראשית, עמ' א'. בבל שנת תרל"ט (1879). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד עיקר ניצחונם, שיהיה בישראל שלום ואסיפה אחת.
'למנצח על הגיתית לאסף' - לפי שעיקר ניצחונם של ישראל הוא על ידי שהולכים בשלום ובמישור, וזהו: 'למנצח על הגיתית' - רוצה לומר: הניצוח ההווה מן הגיתית, שאמר לדרוך גתיו של רומי לעתיד, זה לא הוי מבלעדי שיהיה בנינו שלום ואסיפה אחת וזהו: 'לאסף' בדקדוק ודווקא קל.
חכם שלמה תווינא, קונטרס מעוז חיי, דרוש לראש השנה, עמ' ט'. נדפס בדפוס חיים הירשענזאהן, ירושלים תרמ"ז (1887). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שבנשיקת הצדיק מתעורר האדם או מבורר ממנו הקדושה.
'ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה' - והנה ידוע בנשיקת הצדיק, מתעורר על האדם, אם הוא אינו צדיק גמור אז מחייה אותו באותו נשיקה ומעוררהו משינת תרדמתו, ועל זה בקשה כביכול לאמור: 'ישקני מנשיקות פיהו', 'ואשר איננו טהור' - והוא טמא מחלאת העוונות, אז הצדיק ההוא מברר ממנו ניצוצות הקודש, ואז לא יעצור בו כוח לעמוד. ועל זה אמר: 'ותשק להן' - ובנשיקות זאת, כל אחד בוכה על חסרונה: ערפה בכתה על בירור ניצוצות הקדושה ממנה, ורות בכייתה היתה לעורר הנפש היפה שבה, בבכייתה לשוב לדת ישראל וליהדותם.
חכם שלמה תווינא, ספר חוטר ישי- פירוש למגילת רות, עמ' 15. כלכותא תרמ"ט (1889). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד עוון השנאה והפירוד, שעיקר הגלות בעבור שנאת חינם.
'והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש' - על ידי האחדות אז הגאולה תהיה לארץ וזה שרמז: 'והוא באחד' - שיהיה באחדות אחד, אזי 'ומי' – נוטריקון: ומשיח יבוא, 'וישיבנו' - שעיקר הגלות בעבור שנאת חינם, שהייתה בינינו. וזה שאמר: 'שרים רדפוני בגלות החיל הזה חינם' - כלומר בעבור שנאת חינם, ועל דרך שאמור זה לשונו בפסוק: 'חינם נמכרתם'.
ומן האמור שעל פי זה שמעתי מדין פה מדבר גדולות, אחד שהיה אברהם, אברהם אוהבי, כבוד מורינו הרב אברהם חמוי, ישמרו השם ויצילהו, במה שכתב שלמה המלך עליו השלום בשיר השירים בפסוק: 'אם תמצאו את דודי מה תגידו לו, שחולת אהבה אני' - כלומר: אמרו להשם יתברך, ידידי עוז, כי אני בגלות החיל הזה, חולה בעוון השנאה והפרוד, וזהו: 'חולת אהבה אני' - כי אין בינינו אהבה ואחווה. עד כאן תוכן דבריו, ישמרהו הרחמן ויצילהו.
חכם שלמה תווינא, ספר חנוכת הבית לדוד, עמ' 209-208. דפוס אליהו משה דוויך הכהן, כלכותא תרמ"ה (1885). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד חסד של אמת עם העני, שאין בדעתו לקבל גמולו בידו.
'ועשה ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי' - החסד שעושים עם המתים אמת הוא לפי שאינו מקווה לתגמול שכר מן המת עוד. והנה נעמי היא תמרר באמריה לאמור: הן אמת, גדל חסדיכם עלי, אך במה אשלם לכם אני, כי אני חשובה כמת, שאינו יכול לשלם לאיש חסדו, לכן תפילתי לא-להי מרום, שיעשה ה' עמכם, חסד, ה' - בדקדוק ישלם ולא אני, יען כי כאשר עשיתם עם המתים, שאינם יכולים לשלם לכם חסדיכם, כן הדבר הזה עמדי, שחשובה כמת שאינו יכול לשלם גמול, אך ה' ישלם לכם גמולכם בראשיכם, ולא אני. או מגדת שבחן לאמור: שחסדכם הוא היה עמדי כמו החסד שעושים עם המתים, שאינם מכניסים בדעתם לקבל גמול עליו, כן התנהגתם עמדי, בלי כל דבר תגמול, יען מה יש לכם תקווה עוד ממני, חלף עבודתכם ואשלמה לכם, 'העוד לי בנים' כתוב וחתום, וגם כן 'כי מר לי מאוד מכם' - כנוי לממון, שאין לי גם ממון לשלם לכם, באופן 'כי יצאה בי יד ה' - מכל הצדדים, ואם כן על מי 'תשברנה' ועל מי 'תעגנה מבלתי היות לאיש'.
חכם שלמה תווינא, ספר חוטר ישי- פירוש למגילת רות, עמ' 11. כלכותא תרמ"ט (1889). מתוך 'החכם היומי'