חכם דוד חי צאלח

- כ"ג אדר תר"ס      

1 9 0 0 - 0      

חכם דוד חי צאלח

מקצת שבחו

חכם דוד חי צאלח נולד לאימו ולאביו יעקב יחזקאל בבגדאד בעיראק.
בשנת תרכ"ז (1867) חכם דוד חי צאלח הוציא לאור את ספרו של חכם אליהו סלימאן מאני 'קרנות צדיק' מתוך ליקוטי כתב יד המחבר, עם כמה הוספות בסוף הספר.
בשנת תרל"ו (1876) יצא לאור בבגדאד החיבור 'אילה שלוחה' על מגילת אסתר של החכם שלמה תווינא. בחיבור זה דרושים לשבת 'שקלים' ושבת 'זכור', הלכות ומנהגים, שחיבר ואסף חכם דוד חי צאלח.
חכם דוד חי צאלח נפטר ביום כ"ג אדר תר"ס (1900).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד כי תישא את ראש - שלא יהיו כולם ראשים אלא באחווה.
'כי תשא את ראש בני ישראל' - לא יהיו כולם ראשים אלא באחווה. וזה שאמר ושמו להם ראש אחד ואז ועלו מן הארץ. וזה שאמר: 'והנה הקטן את אבינו' שבשמיים ועדיין לא בא, הכל היה משום 'האחד איננו' - אינם באחדות אחת. וזה שאמר אין ראש בעם מתוקן - ראש דווקא ולא ראשים, אז תדע שכל העם מתוקן. וזה שאמר: 'אדוני שאל' - רצה לומר אדון העולם שאל את עבדיו אלו ישראל. 'היש לכם אב' - איבה ושנאה, 'או אח' - רצה לומר: אחווה. 'ונאמר אל אדוני: יש לנו אב זקן' - איבה, שנאה זקנה משנים קדמוניות, מקודם שחרב בית המקדש. וזה גרמה ש'וילד זקונים קטן' - הוא הגואל עדיין קטן, 'ואחיו מת' - כלומר אם תבוא לבקש על האחדות לא תמצאנה בינינו. וזה גרמה ש'ויוותר הוא לבדו'.
אילה שלוחה, דרוש לשקלים, דף מ"ט ע"ב, דפוס רחמים בן ראובן ואהרן בן ישועה פתייה, בגדאד, תרל"ו (1876).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שתרום קרנם ויהיו עשירים להימלט בצדקותם ביום צרה.
'במה תרום קרן ישראל' - הוא ממונם ויהיו עשירים? - הוא על ידי 'ונתנו איש כופר נפשו לה'' - ועל דרך 'עשר תעשר - עשר בשביל שתתעשר', ואז הועילה 'לבלתי יהיה בהם נגף'. וכמו שכתוב בשישה סדרים במעשה שקטב מררי לא פגע באביי, לפי שהיה עשיר וקיים לו שעתו. וקל להבין. וזה שאמר: 'צדק צדק תרדוף' - אז תתעשר ותרוויח, 'למען תחיה'. וקל להבין. וזה שאמר: 'אשרי משכיל אל דל' וניתן אז יהיה עשיר, וירוויח ש'ביום רעה ימלטהו ה''. וכאמור שזה שפירש: 'יברכך ה'' - בממון 'וישמרך' - מן המזיקין.
אילה שלוחה, דרוש לשקלים, דף מ"א, ע"א, דפוס רחמים בן ראובן ואהרן בן ישועה פתייה, בגדאד, תרל"ו (1876).
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שעתיד לקבל תשובת האומות שהצרו את ישראל.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'עתיד הקדוש ברוך הוא לקבל תשובתן של כל האומות, אמנם תשובת עמלק לא יקבל שנאמר: 'גער חית קנה'. והנה הגם שהמלאכים מקטרגים, שלא לקבל את תשובת שאר האומות, מחמת שהצרו את ישראל. מה עושה הקדוש ברוך הוא? חותר להם חתירה מתחת כסא כבודו ומקבל תשובתן. כאשר עשה למנשה וקבלו בתשובה, ומוריד את ידו הקדושה למטה מכיסא ויקבל תשובתם. וזה שנאמר: 'כי ימינך פשוטה לקבל שבים', פשוטה דווקא. וזה שנאמר: 'כי יד על כס יה', שתהיה יד הקדוש ברוך הוא למעלה מהכיסא להראות כי אינו פושט ידו למטה לקבל תשובת עמלק. וזה שרמז 'דודי שלח ידו' - לקבל שבים, 'מן החור' - שחתר לו חתירה למנשה, וזה שאמר: 'גדולה תשובה' - שכל מה שהוא חוטא מתקבל, וצא וראה 'שמגעת עד כיסא הכבוד' - שחתר חתירה מתחת כסא כבודו וקבלו בתשובה.
אילה שלוחה, דרוש לזכור, דף נ"ב ע"ב, דפוס רחמים בן ראובן ואהרן בן ישועה פתייה, בגדאד, תרל"ו (1876).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לנוהגים להתענות בז' אדר, מה יעשו בשנה מעוברת.
הנוהגים להתענות ז' באדר בשנת העיבור, יתענה באדר א'. כן משמע בילקוט יהושע ה' רמז ט"ו, ששנה שנפטר בה משה רבינו, עליו השלום, שנת עיבור הייתה ונפטר בז' אדר א'. עיין שם. ויש מחמירים להתענות בשניהם. כשאירע יום יארצייט באדר בשנת העיבור יתענה בשני. שולחן ערוך סימן תקס"ח סעיף ז. וטוב להתענות בשניהם. ואם התענה בשנה אחת בראשון ינהג כמנהגו.
אילה שלוחה, דיני פורים, דף נ"ג ע"א, דפוס רחמים בן ראובן ואהרן בן ישועה פתייה, בגדאד, תרל"ו (1876).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד לסלק גאוות המניע בראשו, ואינו אומר שלום בפיו.
'במה תרום קרן ישראל?' - היא הגאולה, 'הוא בכי תשא את ראש' - כלומר שתסתלק הגאווה אשר היא בראש. וזה שכתוב: 'ואני הייתי חרפה להם' בעת ש'יראוני' ואתן להם שלום, לא ישיבוני בפיהם, אלא 'יניעון ראשם'. כי כן דרך בעלי גאווה (הרב 'דגל ראובן'). וזה שכתוב: 'כל רואי ילעיגו לי'. במקום הראוי ש'יפטירו בשפה' להשיב שלום, הם 'יניעו ראש'.
אילה שלוחה, דרוש לשקלים, דף מ"ה ע"א, דפוס רחמים בן ראובן ואהרן בן ישועה פתייה, בגדאד, תרל"ו (1876).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שעוסקים בתורה נעשה להם שלום מעשיו, ואינם מכשול.
'תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב' - שמקהילים קהילות ועוסקים בתורה, אז 'ויהי בישורון מלך'. ומחייבים להשתעבד לנו. וזה שאמר: 'כל בניך לימודי ה' - אז 'ורב שלום בנייך'. רצה לומר ורב של 'עשו' שהוא בגימטרייה 'שלום' - יהי על בניך וקל להבין. וזה שאמר: 'שלום רב' - מן עשו 'לאוהבי תורתך ואין למו מכשול' וכולי. וזה שאמר: 'לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי' וכאמור. וזה שאמר: 'הרוצה שיתקיימו נכסיו דווקא ולא יקבל עליו עול תורה, אז יטע בהם אדר, אותו הנאמר עליו כולו כאדרת שיער. והיינו להשתעבד לו במיסים וכיוצא.
אילה שלוחה, דף ב' ע"א, דפוס רחמים בן ראובן ואהרן בן ישועה פתייה, בגדאד, תרל"ו (1876).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שבא לעורר ישני עפר על ישראל שהם כגוש עפר.
וכתב הרב בעל 'מסירת הברית' זכרונו לברכה, שהמסורה הזאת, יפה נדרשת על צרת המן, וזה פירושו כפי האמור, שאליהו, זכרונו לברכה, הלך אל קבר משה רבינו. וזה שכתוב: 'ויקרא אל משה' ולא אמר ויקרא ה' אל משה, לרמוז שאליהו זכרונו לברכה, (הרמוז בא זעירה) קרא אל משה ואמר לו: בן עמרם, עמוד וראה צאנך שנותנים לטבח. וכתבו עליהם בשמיים כליה וחתומה. אמר לו משה: מפני מה? אמר לו: על כי אשר אכלו מפתבגם, והשתחוו לצלמו של נבוכדנצר, ועתה גיהינום צועקת ואומרת הב הב. ורצה לומר: הב - על שנהנו מהסעודה, והשני - על שהשתחוו לצלם' (עד כאן).
ועתה אגידה לכם שכגוש עפר חתמו הכליה על אדם עשוק בדם נפש (ו'בהבראם' - שתולדות השמיים גם כן אספו נוגהם שם). או כגוש עפר שהלך אל ישני עפר. ותלמוד לומר: 'אדם - אלו ישראל' עשוק בדם נפש, שכתבו עליהם כליה והם ישני עפר 'בהבראם - אל תקרי בהבראם אלא באברהם'. 'ואת בריתי' - זה יצחק. האמור עליו: 'ואת בריתי אקים את יצחק'. ומילת שלום נרמזת על יעקב הנאמרת עליו 'ושבתי בשלום'. ואמר לו (ויזתא) רצה לומר: וי וי על הזית, אלו ישראל. והמרידות הקרה להם. ועתה אף אנוכי 'בלי פשע' מזה שהגדתי לכם, ואני את נפשי הצלתי, ואתם כל מה שתעשו עשו. השיבו לו מאחר שטבעו בארץ שנגזר עליהם כליה ויטבעו בארץ, וגם טבעו דווקא מלשון מטבע, שחתמו עליהם כליה. 'וצור ילדך תשי' - ששכחו את א-לוהיהם, מה יש לנו יכולת לעשות להם.
אילה שלוחה, דף כ"ז ע"א, דפוס רחמים בן ראובן ואהרן בן ישועה פתייה, בגדאד, תרל"ו (1876).