חכם חיים ויטאל

א' חשון ש"ג - ל' ניסן ש"פ      

1 6 2 0 - 1 5 4 2      

חכם חיים ויטאל

מקצת שבחו

חכם חיים ויטאל נולד לאמו ולאביו חכם יוסף ביום א' חשוון שנת ש"ג (1542) בצפת. 
משפחתו עלתה לארץ מדרום איטליה והתיישבה בצפת. בשנת שי"ו (1556) החל ללמוד בבית מדרשו של החכם משה אלשיך, תלמידו של מרן החכם יוסף קארו, ובהמשך למד בבית מדרשו של החכם משה קורדובירו.
בשנת ש"ל (1569) עלה האר"י, החכם יצחק לוריא אשכנזי, ממצרים. בסוף אותה שנה, נפטר החכם משה קורדבירו, וחכם חיים ויטאל הפך לתלמידו המובהק של האר"י, וספריו מהווים מפתח עיקרי לתורת האר"י. 
לאחר מות האר"י, בשנת של"ב (1572), עבר למצרים, ומשם בשנת של"ח (1577) עבר לירושלים. מושל מחוז ירושלים, שכונה אבו סייפין, התנכל ליהודי העיר, גירשם מבית כנסת הרמב"ן, נטל חזקתם מקבר שמואל, וחילל את בית הקברות בהר הזיתים, האשים את חכם חיים ויטאל כי אינו פותח את זרימת מי הגיחון, אותו סתם המלך חזקיהו. לפתיחת מי הגיחון משמעות קבלית, ויש שרואים בה, אתחלתא דגאולה. 
בשנת שמ"ה (1585) ברח לדמשק, ובשנת שמ"ו (1586) חזר לצפת שם הוסמך, בשנת שנ"ד (1594) על ידי החכם משה אלשיך. בשנת שנ"ה (1595) עבר לדמשק שם שימש ראש קהילת סיציליה בדמשק.
חכם חיים ויטאל נפטר ביום ל' ניסן ש"פ (1620) בדמשק ונקבר שם.
חיבוריו, הידועים לנו: 'עץ חיים', הנקרא גם 'שמונה שערים' - מבוא לחכמת הנסתר, 'עץ הדעת טוב' – חידושי תורה בנגלה ובנסתר, 'שערי קדושה' - ספר מוסר, 'ספר החזיונות' - יומנו האישי ובו חזיונות, חלומות ומחשבות, 'ספר הגורלות', 'ספר התכונה' ו'ספר הפעולות'. מתוך כתבי הגניזה בצפת, נאספו כתבי ידו ונערכו חיבורים נוספים ע"י החכם אברהם אזולאי ותלמידו חכם יעקב צמח: 'אוצרות חיים', 'אדם ישר', 'מבוא השערים', 'עולת תמיד' ו'קהילות יעקב'. תלמידו של חכם יעקב צמח, החכם מאיר פאפירש ערך את ספרי החכם יעקב ויטאל לשלושה ספרים עיקריים: 'דרך עץ חיים', 'פרי עץ חיים', ו'נוף עץ חיים'.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שכל הפרוטות מצטרפות, וכאילו הכל בטנא אחד.
'ולקחת מראשית כל פרי האדמה' - כי ראוי לאדם שייתן צדקה מהמובחר, ומן החלק הראשון אשר הרוויח רווח ופירות עסקי העולם הזה. ואל תאמר הנה אני טרחתי. הייתי כאניות סוחר ממרחק אביא לחמי, ולמה זה אתננו לזר? לזה אמר: אף על פי שאתה תביאנו מארצך בטורח רב, אל תאמר: 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה', כי הכל שלו יתברך.
וזה שאמר: 'אשר ה' א-לוהיך נותן לך' כמו שנאמר 'כי ממך הכל ומידך נתנו לך'. ודע, כי כל מה שנתת לצדקה בעולם הזה, כל הפרוטות מצטרפות ... וכאילו הכל בטנא אחד.
עץ הדעת טוב, חלק 'מכתב יד קודשו' עמ' קע"ד, הוצאת כתבי מהרח"ו, ירושלים תשס"ח (2008)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שצריך להיזהר מהמידות הרעות, יותר מקיום מצוות.
המידות הטובות והרעות ,הן כסא ויסוד ושורש אל הנפש העליונה השכלית, אשר בה תלויים תרי"ג מצוות התורה. ולפיכך אין המידות מכלל התרי"ג מצוות, ואמנם הן הכנות עיקריות אל תרי"ג מצוות בקיומם או בביטולם ... והבן זה מאוד, כי להיותם עיקרים ויסודות, לא נמנו בכלל תרי"ג המצוות התלויות בנפש השכלית. ונמצא כי צריך להיזהר ממידות הרעות, יותר מן קיום המצוות 'עשה ולא תעשה', כי בהיותו בעל מידות טובות, בנקל יקיים כל המצוות.
שערי קדושה, חלק א' שער ב', עמ' ט'-י', הוצאת אשכול, ירושלים, תשמ"ה (1985)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד מה שרעך כמוך הוא כדמיון גופך המחובר מאיברים רבים.
'לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך' - ירצה במה שנודע בפסוק: 'אדם אתם' כי כל ישראל הם אילן אחד, ואדם אחד כלול מן רמ"ח איברים, וכמו שכל אברי האדם אוהבים זה לזה. וזה שכתוב: 'ואהבת לרעך כמוך' - כי רעך הוא ממש כמוך, כלומר כדמיון גופך, המחובר מאיברים רבים.
וגם לזה סיבת זה: 'לא תיקום ולא תיטור את בני עמך' - להתקנא איש ברעהו ולהתגדל עליו, וכמו שאיבריך הקטנים כדמיון הרגלים, נשמעים אל האיברים הגדולים כדמיון הראש והעין, כך הקטנים שבכם יהיו נשמעים לגדולים, כי מעולם לא נמצא שגדלי האדם יתקנאו בראשו, ללכת הראש למטה והרגליים למעלה.
עץ הדעת טוב, חלק חידושים על התורה, דף קמ"ז עמ' א', הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשס"א (2011)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שישראל יותר מעולים וקדושים מהארץ, שהיא חומר דומם.
'לה' הארץ ומלואה' - עם היות ארץ ישראל מקודשת יותר מכל הארצות, כי ישראל הם יותר מעולים וקדושים ממנה לאין קץ, כי הנה היא חומר דומם. וישראל הם בחינת אדם בנשמה, חצובה מכיסא הכבוד. ... כך בהיות ישראל תוך ארץ ישראל, הם כנשמה תוך הגוף והם נשמתה ורוחניותה של ארץ ישראל. וכמו שהנשמה שואבת חיים אל הגוף, כך ישראל ממשיכים השפע במעשיהם אל הארץ כנודע. ולכן ישראל נקראו: 'מלואה' של ארץ ישראל.
עץ הדעת טוב, חלק דרושים וחידושי כתובים, פירושי תהילים, עמ' ל"א, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשס"א (2011)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד טעם שנקרא שבת גדול, שמתחיל להגדיל שמו בעולם.
לפי שחייב אדם לספר ביציאת מצרים לגדל ולרומם שמו ונפלאותיו. לכן נקרא שבת זה 'שבת הגדול' כי בו מתחיל חיוב סיפור נפלאותיו ביציאת מצרים, להגדיל שמו בעולם ולרוממו.
עץ הדעת טוב, חלק 'מכתב יד קודשו' עמ' רע"ט, הוצאת כתבי מהרח"ו, ירושלים תשס"ח (2008)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שמכבד הוריו, לעשות רצון קונו, ולא לתועלת הנמשך אליו.
'אלו דברים שאדם עושה אותם, אוכל מפרותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא' - המצוות שבין אדם לחברו כגמילות חסדים והבאת שלום וכיבוד אב ואם, אינם דברים אשר הם עיקריים לתועלתו, אלא לתועלת חברו, והוא שציווהו, ה' יתברך שייטיב עימו או שיכבדהו וכן כיוצא בזה.
והנה האדם שקיים מצוות אלו, לא הייתה לו שום פנייה בקיומם, כי אם לעשות רצון קונו ולא לתועלת נמשך אליו כלל. על כן, גם הוא יתברך, נכנס עימו לפנים מן השורה, ונתן לו משלו במתנה, כאשר לא הספיק לו אכילת פרותיו, ולא האכילהו מן הקרן, כדמיון מה שהוא גומל חסד לזולתו, עם שלא היה חייב מאומה אל האיש ההוא, גמל לו חסד משלו לכבודו יתברך. גם הקדוש ברוך הוא גומל לו חסד ונותן לו במתנה משלו ולא יצריכהו ליגע בקרן.
עץ הדעת טוב, חלק דרושים וחידושי כתובים, דף מ' עמ' ב', הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשס"א (2011)