חכם מארי יוסף רצון

תרע"ג - ו' תמוז תשנ"ז      

1 9 9 7 - 1 9 1 3      

חכם מארי יוסף רצון

מקצת שבחו

חכם מארי יוסף רצון נולד לאמו ולאביו רצון בן סעדיה בשנת תרע"ג (1913) בסוואמה שבמחוז חוגיירה בתימן. 
לפרנסתו עסק בשחיטה, ולצורך תפקידו, היה סובב בין כפרי המחוז. ברבות הימים השתלם גם במלאכות הצורפות והכתיבה. חכם יוסף רצון אסף את מנהגי מקומו, והעלה על הכתב את תולדות היהודים במחוזו. כתב היד של ספר זה, נשרף בדרכו לארץ ישראל, והוא כתבו מזיכרונו, ושנים רבות אחר כך.
בשנת תש"ט (1949) זכה ועלה לארץ ישראל, דרך מחנה המעבר חאשד, בו רוכזו אלפי יהודים בדוחק רב, בתנאי רעב, מחלות ומוות עד מועד עלייתם ארצה. חכם מארי יוסף רצון התיישב בעיר נהריה, ולימים עבר להוד השרון.
חכם יוסף רצון נלקח לבית עולמו ביום ו' בתמוז שנת תשנ"ז (1997).
זכה וכתב ארבעה חיבורים שיצאו לאור עולם בחייו: קונטרס 'ביאור השחיטה'; קונטרס 'לקח טוב' - ביאור הפזמון לתקיעת שופר של חכם מארי דוד אלציירי, 'מי מנחות' - חומשי תורה, ו'תימנה' - תולדות יהודי מחוז חוגיירה.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שמי שהוא בעל גמילות חסדים, בידוע שהוא ירא שמיים.
דע, כל מצווה שאדם עושה נרשמים ומאירים לו במצחו, וכל מצווה יש לה אות אחת מכ"ב אותיות התורה. וכשאדם עושה מצווה אחרת מאיר במצחו אות של אותה המצווה השנייה, ואות של מצווה ראשונה מסתלקת, אבל אות של מצוות צדקה אינה מסתלקת מהרה כשאר כל המצוות. אלא אף כשעושה מצוות אחרות נשאר במצחו רושם של מצוות צדקה כל אותו השבוע בסוד: 'וצדקתו עומדת לעד'. ומי שהוא בעל גמילות חסדים, בידוע שהוא ירא שמיים.
חכם מארי יוסף רצון , מי מנחות, עמ' תצ"ז – תצ"ח, הוצאת המחבר, בני ברק, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד זכות אמונתו לגלות אחדות הבורא בלי לפחד מן המלך.
ונראה לי שאברהם אבינו ישב בבית נח ושם בנו, ללמוד דרכי ה' בסתר עד שמת נח. ואז התחיל אברהם למאוס באלילים, והתחיל לדרוש ברבים אחדות הבורא יתברך. ובטח בבוראו, והיה קורא בגלוי לכל ההמון: עבדו את ה' כי מגן הוא לכל החוסים בו, ואל ישיא אתכם נמרוד בדבריו הכוזבים. ונשמעו דבריו לנמרוד וחבשו בבית האסורים. ... ולמה זכה אברהם שיקרא ראש לכל המאמינים, והלא היו לפניו שם ועבר, כאומרם, זיכרונם לברכה, שם ועבר היה להם בית מדרש, מלמדים בו מוסר ה' בסתר מפחד נמרוד. לא כן אברהם שהיה דורש ברבים - רוצה לומר: בגילוי אחדות הבורא בלי לפחד מן המלך. ומפני אמונה שלימה שהייתה בליבו לבוראו. עשה לו נס אור כשדים והצילו ממנו.
חכם מארי יוסף רצון , מי מנחות, עמ' ל"ב-ל"ג, הוצאת המחבר, בני ברק, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שאדם רשע מישראל נחשב רעך ואין להתפלל למותו.
'לא תעמוד על דם רעך' - אם ראית אדם רשע מישראל, שהוא נחשב רעך, מפני שהוא זרע ישראל, אל תתפלל עליו שימות, כמו שעשה רבי מאיר, שהיה מתפלל על שני רשעים שהיו בשכונתו שימותו, ואמרה לו ברוריה אשתו, שיתפלל עליהם שיחזרו בתשובה והתפלל וחזרו בתשובה כמו שכתוב: 'יתמו חטאים' ולא חוטאים. ולפיכך אל תעמוד על דם רעך - כלומר אל תתפלל שימות, שעמידה היא לשון תפילה.
חכם מארי יוסף רצון , מי מנחות, עמ' של"ד – של"ה, הוצאת המחבר, בני ברק, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד זכות יהושע, שאף שהיה חכם גדול, מרוב ענווה לא דיבר בה.
מפני מה זכה יהושע להיות מנהיג בני ישראל? יובן לפי עניות דעתי מפני שהיה חכם גדול בתורה, ש'לא מש מתוך האוהל' - רוצה לומר: אוהלה של תורה, לפי ששימש למשה כל צורכו ועליו נאמר: 'נוצר תאנה יאכל פריה'. ולא עוד, אלא שהיה עניו מאוד, ואף על פי שהגיע להוראה, לא דיבר שום דבר בתורה, אלא בשני מקומות בלבד: האחד - כשקינא לה' 'קול מלחמה במחנה', והשני - כשקינא למשה רבו: 'אדוני משה כלאם'. ולפיכך זכה לעטרה, מרוב ענווה וחכמה שהייתה בו להיות מנהיג עם ה'.
חכם מארי יוסף רצון , מי מנחות, עמ' תע"ז, הוצאת המחבר, בני ברק, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שלא להתגאות בקיום המצווה ולכן טומנים העורלה בעפר.
אברהם אבינו קיים המילה מאהבה כדי לקיים ציווי ה' ולא נתגאה. שהרי אחר שמל נאמר עליו: 'ואנכי עפר ואפר', ובזה הראה גודל ענוותנותו. לכן אנו מכסים וטומנים את הערלה בעפר, לרמוז שלא להתגאות במצווה זו, ויהיה בנו מידת ענווה כמו אברהם אבינו.
חכם מארי יוסף רצון , מי מנחות, עמ' מ"ו, הוצאת המחבר, בני ברק, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד לעתיד יקבלו כולם את עול מלכותו עליהם ברצון.
'הרנינו גויים עמו' - כשרואים כי ה' עומד לימין ישראל, ומנחם אותם על מה שסבלו בגלות, אז יהללו את ה' - רוצה לומר: יכירו וידעו. כמו שכתוב: 'ה' בציון גדול, ורם הוא על כל העמים, וגדול שמו בישראל' כי כיפר להן על מעשיהם הרעים, ואז יקבלו כולם את עול מלכותו עליהם ברצון, והיא מלכות עמו ישראל באדמתו. נמצינו למדים, כי פסוק זה ידבר לעתיד לימי המשיח הנקרא: 'ינון' - שיתגלה בהר הקודש והרמז: 'הרנינו' - אותיות: הר ינון.
חכם מארי יוסף רצון , מי מנחות, עמ' תקנ"ב, הוצאת המחבר, בני ברק, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שארץ ישראל היא ראשונה לקבלת השפע היורד ממעלה.
'ארץ אשר ה' א-לוהיך דורש אותה. עיני ה' א-לוהיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה' - ארצנו הקדושה מכוננת כנגד ארץ העליונה, מידת מלכות שמיים. והנה כשהמלכות מקבלת השפעה מהעשר ספירות, אז ארץ ישראל שהיא מכוונת נגדה, מקבלת גם כן כל ההשפעות הטובות, כי ארץ ישראל היא ראשונה לקבלת השפע היורד מלמעלה. וזה: עיני ה' דווקא רוצה לומר: כל העשר ספירות. 'מראשית שנה ועד אחרית שנה' - רוצה לומר: מראשית המדרגה דהיינו - מספירת כתר ועד הספירה העשירית, וזהו אחרית שנה שהיא מקבלת כל ההשפעה היורדת למידת המלכות.
חכם מארי יוסף רצון , מי מנחות, עמ' תצ"ב, הוצאת המחבר, בני ברק, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שציווה לקבוע מזוזה בפתח הבית מרוב אהבתו לעמו.
'וכתבתם על מזוזות ביתך' - הקדוש ברוך הוא מרוב אהבתו לעמו ישראל, ציווה לישראל על יד משה נביאו, נאמן ביתו, לקבוע מזוזה בפתח הבית מבחוץ, כדי שיהיה ביתו של האיש הישראלי ניכר כמו שהוא ניכר בציצית שעליו, גם רוחות רעות ומזיקים בראותם שם שד"י על הפתח מבחוץ, בורחים ממנו.
חכם מארי יוסף רצון , מי מנחות, עמ' תפ"ב, הוצאת המחבר, בני ברק, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'