חכם מאיר כהן ורג'אני

תרע"ג - כ"ז כסלו תשי"ג      

1 9 5 3 - 1 9 1 3      

חכם מאיר כהן ורג'אני

מקצת שבחו

חכם מאיר כהן ורג'אני נולד לאימו ולאביו חכם שאול כהן בסביבות שנת תרע"ג (1913) בג'רבה שבתוניס.
בקטנותו למד מפי חכם דוד כהן, אך בהיותו כבן שבע הפך לעיוור בשני עיניו. למרות זאת המשיך ללמוד בעזרת דודו חכם משה כלפון הכהן, וחכם כמוס הכהן, שהשתדלו עבורו והושיבו אותו בין ברכי חכמים. הוא המשיך ללמוד מפי חכם מקיקץ השלי, עד שנתמנה לעוזר בלימוד התלמידים.
בבגרותו למד אצל חכם רחמים חי חוויתה הכהן, שתמך בו בגשמי וברוחני כדי שיוכל להתפנות וללמוד תורה. לאחר נישואיו היה מלמד תינוקות של בית רבן בבית הכנסת רבי אליעזר, ואת חידושיו כתבו עבורו תלמידיו.
באחרית ימיו חכם מאיר הכהן סבל רבות ממחלות שונות עד שנפטר ביום כ"ז כסליו תשי"ג (1953)
חידושיו הרבים לא יצאו לאור בחייו. בשנת תשל"א (1971) התפרסם ספרו 'מאור עיניים' - חידושי תורה וחידושי ש"ס, אליהם נלווה קונטרס 'מנוחת שאול' על תורת העיבור וקונטרס 'גאולת הארץ' בשפה הערבית.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד אפילו יש לעני מה לאכול, אין זה דרך החיים המאושרים.
'ויענך וירעיבך, ויאכילך את המן ...למען הודיעך כי לא על הלחם יחיה האדם' - שלא יטעון האדם לומר כי בזמן הזה אין עניים בעולם, שאין שום אדם רעב ללחם, שיש הרבה מוסדות שמספקים לכל העניים לחם ומים, ובשביל מה אני נותן צדקה? אך כבר הורנו חכמינו כי חובת האדם לראות כיצד סדר החיים שלו וכמותו ממש צריך להיות חיי העני, שנאמר 'וחי אחיך עמך' - שיהיה כמותך וכשם שהוא מסדר עצמו בכלי בית עם רהיטים ומלבושים נאים, כן צריך להיות חיי העני.
וזה שנאמר: 'ויענך וירעיבך'- רצה לומר: שיש עניים שהם רעבים ומעונים וחסרים כמה דברים, וצריך אתה למלא מחסורם, ושמא תאמר והלוא אינם חסרים לחם ומים שהם החיים העיקרים, לזה אמר: 'ויאכילך את המן' - רצה לומר: תזכור שכשהיית אוכל המן, שיש בו כל מיני טעמים, ואפילו כך אמרת: 'ונפשי קצה בלחם הקלוקל', אם כן גם העני אפילו שיש לו מה לאכול, לא זה דרך החיים המאושרים, וזהו שסיים: 'למען הודיעך כי לא על הלחם' לבד 'יחיה אדם' חיים טובים, אלא צריך להיות רוכש לו כל מוצא ה', כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, ורק בדרך זה יחיה האדם בעולם שקט ושאנן.
מאור עיניים, עמ' מ"א-מ"ב, דפוס י.ע איתאח, ירושלים, תשל"א (1971)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שאין דברי המוסר והחסידות חוזרים רק ללומדי התורה.
'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא' - אפשר לומר הטעם שנהגו בכל תפוצות ישראל לשנות משנה זאת קודם הלימוד שהוא לעורר האדם לשוב לתשובה, ולקיים מדברי אבות, ולא יאמר כי מה אני ומה חיי, אני מכיר מיעוט ערכי ועשיתי הרבה עבירות, שהם עושים מסך ומחיצה ביני לבין אבינו שבשמיים וכל דברי המוסר והחסידות אינם חוזרים, אך ורק ללומדי התורה האנשים הצדיקים בעלי ערך ומעלה כיוצא, לכן אנו מקדימים פניו במשנה זאת שהיא מורה ובא שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כדל, כהלך, כצדיק כרשע. אך ההפרש הוא שהצדיק ילך ישר למחיצתו בגן עדן העליון, והרשע יסבול קשה מהייסורים ועונשי הגיהנם וכיוצא, עד שיתבררו ויתלבנו עוונותיו ואז יזכה למחיצתו, ולכן כדאי לו לאדם לשוב לאלוהינו בעוד כוחו במותניו, ואין לך דבר שעומד התשובה.
מאור עיניים, עמ' ע"ח, דפוס י.ע איתאח, ירושלים, תשל"א (1971)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שאין הגאולה תלויה בשום חשבון, ובכל שעה יכול שתבוא.
וכבר הורנו רבותינו הקדושים: תיפח רוחן של מחשבי קיצין שאומרים כיוון שעבר זמן החשבון שוב אינו בא, כי קץ הגאולה אינו תלוי בשום חשבון אך ורק על ידי תשובתנו וכשרון מעשינו הטובים, כמו שאמר אליהו הנביא לרבי יהושע בן לוי: 'היום, אם בקולו תשמעו' - כי בכל יום יוכל להיות הגאולה אם יש תשובה ומעשים טובים, וזהו כוונת הכתוב: 'והיו חייך תלויים לך מנגד' - ובכל שעה יכול להיות שתבוא הגאולה, 'ופחדת' מפני ה' א-לוהיך 'לילה ויומם', ועל ידי זה תזכה לגאולה חיש מהר, 'ולא תאמין בחייך' - הם חיי הגאולה, 'לא תאמין' - למחשבי קיצין שאומרים עבר זמנו או להפך עוד לו רבות בשנים, אלא 'בבוקר תאמר מי יתן ערב' - לראות הגאולה כי אולי תבוא היום בערב, ואם לא באה היום תאמר 'מי יתן בוקר' - שמא תבוא מחר בבוקר, וייתן עיננו שנראה אות לטובה.
מאור עיניים, עמ' נ"ז דפוס י.ע איתאח, ירושלים, תשל"א (1971
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד להיות שפל רוח ללמוד מהרבה חכמים ולא מחכם אחד.
'הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה והוי שפל רוח בפני כל אדם' - אפשר לפרש כי יש הפרש גדול בין אדם הלומד מן הרבה חכמים, לאחד שלומד רק מחכם אחד. כי על ידי שילמד מהרבה חכמים, על ידי זה הוא לומד כמה וכמה חוכמות, לא כן מי שלומד רק אצל חכם אחד, שאינו יכול ללמוד רק החוכמה שיודע אותו חכם דווקא. וזה תלוי בטבע האדם, שאם הוא עניו ומרכין ראשו לפני כל חכם ללמוד ממנו כמו שנאמר בשלמה המלך, עליו השלום, 'ויחכם מכל אדם' - אפילו מן השוטים היה לומד מהם חוכמה, יכול להחזיק מעמד ולהמשיך בלימודו, ויראה עתיד מזהיר בלימוד, לא כן מי שהוא גאוותן ומעריך עצמו, אז יקשה עליו ללמוד מכל אדם ועל ידי זה תהיה חוכמתו מוגבלת וכמובן.
מאור עיניים, עמ' פ"ח, דפוס י.ע איתאח, ירושלים, תשל"א (1971)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד דרך בני האדם לברך חבריהם במה שהם חסרים.
'ותצחק שרה בקרבה לאמר' - אפשר להמליץ על שרה אימנו על שלא האמינה לדברי המלאכים משום שהיא חשבה שהם ערביים, כמו שפירש רש"י על פסוק: 'ורחצו רגליכם' - כסבור שהם ערביים, שמשתחווים לאבק רגליהם, ולכן שאמרו אליה: 'שוב אשוב אליך כעת חיה' - חשבה בדעתה שזה דרך בני אדם, כשנפטרים מבית חבריהם, מברכים אותם במה שהם חסרים, ובהיות שזה רחוק מן הטבע ולכך צחקה, ועל כן זה התרעם עליה ה' יתברך ואמר: 'למה זה צחקה שרה?' כי אפילו שלפי דעתה הם ערבים עם כל זאת קיים לנו 'לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך'.
מאור עיניים, עמ' ו', דפוס י.ע איתאח, ירושלים, תשל"א (1971)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שהתורה עמדה לאבותינו ולנו שלא נטמענו בין האומות.
וזהו מה שאנו אומרים בהגדה: 'היא שעמדה לאבותינו ולנו' - רמז לתורה, אשר על ידה לא נטמענו בין האומות שעומדים עלינו לכלותנו, ולכן הורנו רבותינו הקדושים להגביה הכוס של היין כשאומרים זה, לרמוז על התורה, שנמשלת לכמה משקין, וגם ליין, להורות באצבע שהוא כנזכר.
מאור עיניים, עמ' צ"ב, דפוס י.ע איתאח, ירושלים, תשל"א (1971)