חכם אברהם כלפון

תצ"ה - ח' תשרי תק"פ      

1 8 1 9 - 1 7 3 5      

חכם אברהם כלפון

מקצת שבחו

חכם אברהם כלפון נולד לאמו ולאביו הגביר רפאל כלפון בשנת תצ"ה (1735) בליוורנו, אליה הגיעה משפחתו מטריפולי. בלידתו, החכם חיים בן עטר, ה'אור החיים', שהה בליוורנו, יחד עם מאה חכמים, בדרכם לארץ ישראל. זכה חכם אברהם כלפון וה'אור החיים' מל אותו. הוא למד תורה בטריפולי מפי חכם משה לחמייש. 
בשנת תקמ"ה (1785) פרצה מגיפה בטריפולי, שהפילה חללים רבים מקרב יהודי טריפולי, ובכללם בנו נהוראי עד שחכם אברהם כלפון נאלץ להטיל על הקהילה מס מיוחד לכיסוי הוצאות קבורת החללים.
בשנת תקל"ח (1778) חכם אברהם כלפון נבחר לשמש פרנס הקהילה בטריפולי, ובשנת תקנ"ב (1792) נבחר לתקופה נוספת. חכם אברהם כלפון שימש יועצו עלי פאשה לבית משפחת קאראמלי, שליט טריפולי. תחת שלטונו זכו יהודי טריפולי ל-30 שנה שנה של בטחון ושלווה. כשהזקין עלי פאשה, בנו, עלי בורגל, מרד בו ותפס את השלטון. באכזריותו כי רבה, ביום כ' טבת תקנ"ד (1794) אסף מראשי הקהילה היהודית, ובכללם את דוד, בנו של חכם אברהם כלפון, והעלה אותם על המוקד. לזכרו כתב חכם אברהם כלפון את הקינה 'עיני עיני יורדה מים', המתארת את מאורעות אותו יום. עלי בורגול המשיך במסעותיו וכבש את האי ג'רבא, אך במלחמתו בתוניס נחל מפלה קשה, וביום כ"ט טבת תקנ"ה (1795) חזר אביו הזקן לשלטון. לכבוד המאורע, חוגגים יהודי טריפולי, ביום זה פורים נוסף - 'פורים בורגל', ושרים את הפיוט 'מי כמוך', במילים שחיבר חכם אברהם כלפון.
בשנת תק"ס (1800) יצא לתוניס, שם קיבץ בכתב ידו אוצרות שירתם של משוררי תוניס, חכם אברהם שוואט, וחכם אליהו סידבון. בשנת תקס"ד (1804), חכם אברהם כלפון, מתחיל את מסעו לארץ ישראל. בדרכו שוהה בעיר ליוורנו, למשך כשנה וחצי ללמוד תורה במחיצתו של מרן החיד"א, חכם חיים יוסף דוד אזולאי
בשנת תקס"ו (1806) חכם אברהם כלפון זכה ועלה לארץ והתיישב בצפת. נפטר ביום ח' תשרי תק"פ (1819). 
חכם אברהם כלפון כמה חיבורים: 'מחנה אברהם' ומעשה צדיקים' - חיי דמויות מופת. 'חיי אברהם' - טעמים. 'לקט אברהם' - סיפורים וחידות. 'לקט הקציר' - הלכות. חיבורים נוספים עדיין עומדים בכתב יד.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שנקבע השלום בסוף כל תפילה, לפי שהוא צורך לכל.
טעם שתיקנו לומר עושה שלום בסוף הקדיש וכן בסוף כל תפילה. מצאתי בספר אורחות חיים דף י' עמ' ד': ולכן נקבע השלום בסוף הקדיש, שהוא שקול וחשוב כנגד הכל. וכשברא הקדוש ברוך הוא עולמו נתן שלום בין מים ליבשה, שנאמר: 'יקוו המים אל מקום אחד'. וכשברא המלאכים מאש ומים, אילו לא נתן שלום בין מים לאש, המים מכבים את האש, והאש מלחכת את המים. וכן הוא אומר: 'יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל' - ללמד שבשלום תלוי הכל. שכשברא העולם לא קמו אלו על אלו ולא החריבו אלו את אלו ובאותה שעה ברא הכל יפה. ולכך נקבע השלום בסוף כל תפילה, לפי שהוא צורך לכל. ואפילו על הקרבנות: ו'זאת תורת זבח השלמים'.
חיי אברהם, הלכות תפילה, דפוס משה ישועה, דף ט"ז עמ' ב', ליוורנו, תקפ"ו (1826)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד טעם אומרים לבני קורח מזמור בתפילת המנחה.
טעם למה אומרים מזמור 'למנצח על הגיתית לבני קורח מזמור' במנחה. שמעתי הטעם לומר לך: אתה בן אדם אל תיגע להעשיר לקבוץ ממון, ותתבטל מתפילת המנחה. הלא תראה קורח, כמה ממון קיבץ, ולבסוף לא הועיל לו, ואבד העושר ההוא בעניין רע. לכך פקח עיניך וראה שלא תתבטל מתפילת המנחה שהוא עת רצון.
חיי אברהם, הלכות מנחה וערבית, דפוס משה ישועה, דף כ"ה עמ' ב', ליוורנו, תקפ"ו (1826)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד הטעם שנקראו חכמי ישראל תלמידי חכמים.
טעם למה מכנים תלמיד חכם בשם 'תלמיד'. מצאתי בספר מדרש שמואל על מסכת אבות פרק ד' בבא א'. וזו לשונו: טעם שמכנים את החכמים בשם תלמידי חכמים להודיענו העניין הנפלא הזה. כי מעולם לא יצדק שיקרא שם חכם לבד מבלי שיצטרף אליו שם תלמיד. כי אם אינו חושב שהוא תלמיד אינו חכם, כי אי אפשר להיפרד שם חכם משם תלמיד. ...
והראיה מדוד המלך, עליו השלום, שאמר: 'מכל מלמדי השכלתי', לפי שהוא לא היה מסתכל במלמדים אותו, אלא בדבריהם היוצאים מפיהם שהם דברי תורה. ואם כן אין להתבזות בזה, מאחר שהתורה היא המלמדת אותו. וזה אמת, כי לכן נקראו חכמי ישראל, תלמידי חכמים ולא חכמים סתם. לפי שאין להם רשות לומר דבר מליבם, רק בהסכמת הקבלה.
חיי אברהם, השמטות, דפוס משה ישועה, דף ס"א עמ' א', ליוורנו, תקפ"ו (1826)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שאין אומרים 'ובא לציון' בלילה, שלא יצאו כגנבים בלילה.
טעם למה במוצאי שבת אין אומרים: 'ובא לציון גואל' ומתחילים מן 'ואתה קדוש' - לפי שאין גואל בא בלילה אלא ביום, כדי שלא יאמרו האומות אליו כמו גנבים שברחו בלילה. לכך אין הגאולה אלא ביום לעיני כל הגויים, שנאמר: 'ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' ממצרים - בעיצומו של יום.
חיי אברהם, הלכות שבת, דפוס משה ישועה, דף ל"ד עמ' ב', ליוורנו, תקפ"ו (1826)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לאכול ביצים שלמות בשבת מפני משה רבנו, שמת בשבת.
טעם למה אוכלים ביצים בשבת. מצאתי ב'שיירי כנסת הגדולה' בהגהת הטור סעיף ז' וזו לשונו: נכתב בצדו נוהגים לאכול בסעודת שבת ביצים מבושלים שלמים בקליפתן, שהטמינו אותם מבעוד יום. ושמעתי הטעם מפני אוכלו של משה רבנו, עליו השלום, שמת בשבת, ונכון הוא. ומן המהדרים אוכלים אותם גם בסעודה שלישית.
חיי אברהם, הלכות שבת, דפוס משה ישועה, דף ל"ב עמ' א', ליוורנו, תקפ"ו (1826)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שחוזר מעלייתו לתורה אומרים לו חזק מפני אימת הציבור.
טעם למה תיקנו כשחוזר העולה מן ספר תורה אומרים לו חזק ואמץ. הטעם, לפי שכשעולה לספר תורה יש לו אימת ציבור. לכך אומרים לו חזק. ועוד טעם אחר, שהתורה מתשת כוחו של אדם, לכך אומרים לו חזק.
חיי אברהם, הלכות ספר תורה, דפוס משה ישועה, דף כ' עמ' א', ליוורנו, תקפ"ו (1826)