חכם יהושע מזרחי

- כ"ג שבט תשל"ט      

1 9 7 9 - 0      

חכם יהושע מזרחי

מקצת שבחו

חכם יהושע מזרחי נולד לאמו עזיזה ולאביו חכם משה אהרן בעיר ענא היא נהרדעא הקדומה שבעיראק. 
הוא גדל והתחנך אצל חכמי העיר ובראשם אביו, שהיה רבה של העיר ענא במשך שנים רבות. 
לאחר שעלה לארץ ישראל, עסק לפרנסתו בהשגחת הכשרות ברבנות תל אביב. בד בבד, עסק בתורה וזיכה את הרבים בתורתו. מנהגו בקודש היה לסובב ולדרוש בבתי הכנסת בתל אביב בעיקר בענייני מוסר ובחינוך הבנים. ידיו רב לו גם במעשי חסידות ולימוד חכמת הנסתר, בה עסק יחד עם רעו המקובל יהודה סגל. 
בשנת תשכ"ז (1967) חלה ולא קם מחוליו זה עד פטירתו ביום כ"ג שבט תשל"ט (1979). 
ספרו 'אהל יהושע' - דרושים על הפרשיות ודרושי מוסר, יצא לאור לאחרת פטירתו.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שכר השמחה, שלומד באהבה, שפותחים לו מעיינות החכמה.
חובה על האדם ללמוד תורה מתוך רצון ושמחה, שהוא הוגה בתורת ה'. ובשכר השמחה בעת הלימוד זוכה למעלות הרבה, ויפתחו לו מעיינות החכמה. וחובה על האדם לבקש מה', שיפתח ליבו בתורה, ויגבר יצרו הטוב על הרע. ואני העבד מצאתי רמז באותיות 'בראשית' - שצריך ללמוד תורה מתוך אהבה: באהבה רבה שתלמד תורת י' א-להיך. מזה אנו מבינים שרצון ה' הוא שאנו נלמד תורה מתוך רצון רב ואהבה, ובזה נזכה למעלות רבות, כמו בשעה שאמרו ישראל: 'נעשה ונשמע' כל אחד, קשרו לו המלאכים שני כתרים לכל אחד - כמובן מזה שבאומרם 'נעשה ונשמע' קיבלו את זה באהבה רבה.
אוהל יהושע, עמ' ל"ט, הוצאת המשפחה, ירושלים, תש"ס (2000)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד מעלת הצדקה שגורמת המשכת שפע בכל העולמות.
כמה מעלת הצדקה, ולהיכן מגיעה. ואשריו ואשרי חלקו, למי שהשם נותן בליבו, ומקיים את המצווה הזו בשמחה. וידוע שה' ברא את העני כדי שיזכו בו אחרים העשירים והבינוניים, וקיום המצווה הזו גורמת המשכת שפע בכל העולמות, והשם שולח ברכה ושפע לעולם בגלל המצווה הזאת, ומתפאר בעם ישראל בפמליה של מעלה: ראו כמה ששים בני לעשות רצוני, אף על פי שיצר הממון נלחם במצווה הזאת וקשה לאדם להיפרד מממונו. בכל זאת, מקיימים בני מצווה זו בשמחה. ועל ידי אהבת החסד, ה' מעביר על כל פשעם. והרחמן הוא יתן בליבנו לעשות ולקיים המצווה היקרה בלב שלם ובנפש חפצה ובהתלהבות רבה, ובזכות המצווה הזו, ירחם ה' עלינו ועל עמו ישראל, ויבנה לנו מקדשינו וישלח לנו משיחנו. אמן.
אהל יהושע, עמ' ק"ד, הוצאת המשפחה, ירושלים, תש"ס (2000)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד, למדבר בניחום אבלים, שלא ידבר כמו בור ויגרום צער למת.
רצוי וחובה על האדם שהולך לנחם, שידבר בענייני הנשמה, ובזה הוא מזכה את הנשמה שהיא מתעלת, וגם מחזיר אנשים בתשובה. ויזהר שלא ידבר כמו הבורים, אשר לא יודעים בין ימינם לשמאלם, וידברו דברים בטלים, ובזה גורמים צער לנשמת המת, וגם לא עושים שום מצווה לרכך לב השומע בכדי לחזור בתשובה.
אהל יהושע, עמ' ס"ב, הוצאת המשפחה, ירושלים, תש"ס (2000)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שכל זמן שהאדם בתוך הכלל - מתחזק ע"י הכלל.
'כי תישא את ראש בני ישראל לפקודיהם. ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם. ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם' - וצריך להבין מדוע יש בכלל סכנת נגף?
יש עניין שהספורנו מרמז על פי פסוק: 'מושיב יחידים ביתה' - בזמן שהיו במצרים, ה' עשה מהיחידים בית. יש בניין שברובו איתן אך אם יפרקוהו לעצים היחידים, שהיו מקולקלים בו, הם חסרי קיום, כך בכלל ישראל, אם יש חוטאים, אז המסגרת של כלל ישראל מחזיקה אותם.
בפרשת השבוע שלנו מובא סימני הקטורת ביניהם חלבנה שריחה לא כל כך טוב, אך כשנמצאת יחד עם כולם לא מורגש ריחה הרע. כל זמן שהאדם בתוך הכלל - מתחזק על ידי הכלל, אך כשמעמידים אותו לבד יש סכנה שספריו יפתחו. ... וברגע שמונים כל אחד ואחד, יש סכנה של נגף, ולכן ה' ציווה שיתנו כל אחד מחצית השקל וזה יכפר על שעברו על הפקודים.
אהל יהושע, עמ' קפ"א, הוצאת המשפחה, ירושלים, תש"ס (2000)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שאדם מכבד את הוריו, לא יוכל לגמול להם אחד מאלף.
אני העבד מצאתי רמוז גם באותיות: 'בראשית' על מצוות כיבוד אב ואם - בכבוד אבותיך תיזהר, רחמנא יוסיף שנותיך. מזה לומדים כי כפי מה שהאדם עושה רצונם, ה' עוזר לו וגם מאריך ימיו, ויחיה בשלום ונוחל חיי עולם הבא. כי המצווה הגדולה הזו היא אחד השורשים היסודיים, הכתובה בעשרת הדברות, והיא כתובה על לוח ראשון עם כל המצוות שבין אדם למקום.
אם כן, כמה חובה על האדם לכבד אותם ולמלא משאלותיהם ולא להכעיס אותם בשום אופן, ותמיד יבקש מהם מחילה שמא עשה דבר נגד רצונם ולא הרגיש בזה. וגם יידע כמה התעייפו בו עד שהגיע לגיל הזה, כמה לילות לא ישנו, כמה צער סבלו, אם היה חולה נדדו שינה מעיניהם, וגם התרוצצו ממקום למקום לחפש לו רפואה, וכמה הוצאות הוציאו עליו עד שהגיע הלום, אם כן כל מה שאדם עושה להם לא יוכל לגמול להם אחד מאלף.
אוהל יהושע, עמ' ל"ד, הוצאת המשפחה, ירושלים, תש"ס (2000)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שע"י שאוכל ומברך, מתקן הנשמה המגולגלת באוכל הזה.
וידוע מאמרי חכמינו זיכרונם לברכה: שיש הרבה ניצוצות קדושה, המתגלגלים באוכל, ועל ידי שאדם אוכל את האוכל ומברך, מתקן אותם. ולזה חייב אדם שלא יאכל שום מאכל בלא ברכה, שעל די הברכה הוא מתקן את ניצוצות הקדושה המגולגלים באוכל הזה, ומקרב הגאולה ככתוב: 'אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף'.
וידוע שכל נשמה, שמגיעה לעולם, צריכה לתקן כל המוטל עליה, ואם לא תיקנה חוזרת בגלגול, וע"י האוכל שאוכל האדם ומברך עליו, מתקן אותה הנשמה, ובזה מקרב הגאולה.
אהל יהושע, עמ' קע"ה, הוצאת המשפחה, ירושלים, תש"ס (2000)