חכם אברהם ערוסי

תרל"ח - י"ז אדר תרצ"ה      

1 9 3 4 - 1 8 7 8      

חכם אברהם ערוסי

מקצת שבחו

חכם מארי אברהם ערוסי נולד לאמו ולאביו חכם משה בשנת תרל"ח (1878) בעיר כוכאבן שבתימן.
את ראשית תורתו למד מפי חכם מארי יחיא חמדי. לימים, כיהן כשוחט ובודק וכמלמד תינוקות בעירו, ובנוסף הוא הוסמך על ידי בית הדין של צנעא לפקח על השוחטים, ולהסמיך תלמידי חכמים לשוחטים ולמורי הוראה. במסגרת תפקידו הרבה לנדוד ברחבי תימן לפקח על ענייני הדת. הוא עמד בפרץ והיה מתריע על כל עוולה אשר ראה. סיפורי מסעותיו, ומעשיות ששמע בדרכו מפי חכמי תימן הוא קיבץ בספרו 'קורא הדורות'.
בשנת תרפ"ג (1922) חכם מארי אברהם ערוסי עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב, אך כשראה שאין מקפידים על שמירת התורה והמצוות החל במסע נדודים בארץ כדי לחזק את לב אחיו בשמירת המצוות.
חכם מארי אברהם ערוסי נפטר ביום י"ז אדר תרצ"ה (1934), והובא למנוחות בפתח תקווה.
חכם מארי אברהם ערוסי השאיר אחריו חידושים רבים, חלקם עדיין בכתב יד. בין ספריו, שהתפרסמו: 'קורא הדורות' - סיפורים ומעשיות, 'יורה חטאים', 'אוהל מועד', ו'אור לישרים' - פירוש על מסכת אבות.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד ואהבת לרעך בסוד המצווה הכוללת כל התרי"ג.
וידוע שאפילו אצל הקדוש ברוך הוא נאהבת ההתאחדות וההתחברות זה עם זה, בין בדברי תורה בין בדרך ארץ בין בכל ענייני העולם, שהיא מצוה כוללת כל התרי"ג - מצוות בסוד: 'ואהבת לרעך כמוך', ועוד אפילו עובדי עבודה זרה והם באחדות, הקדוש ברוך הוא מוותר להם על עוונם, כמו שכתוב: 'חבור עצבים אפרים הנח לו'. אבל כשיש פירוד בלבם ואין ביניהם אחדות מה כתוב? - 'חלק ליבם עתה יאשמו'. וראייה מדורו של דוד, אף על פי שהיו צדיקים, מאחר שלא היה ביניהם אחדות, וגם כן לשון הרע הייתה, כשהיו הולכים במלחמה, היו נופלים לולא זכותו של דוד המלך, עליו השלום, שהייתה עוזרתם. ודורו של אחאב הייתה ביניהם אחדות, אף על פי שהיו עובדי עבודה זרה, מכל מקום, כשהיו הולכים למלחמה היו מנצחים.
אור לישרים בתוך נר יאיר, עמ' נ"ה, הוצאת מידן, בני ברק תשנ"ו (1996).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שבחן של נשות עיר אלנבאת בתימן, שעינם יפה באורחים.
שלא תבטיח לאדם דל ויהיו עיניו צופות ולבו בטוח, ותשוב לאחור, שתולה בטחונו בך, ולא תמלא חפצו ורצונו, וזוהי עבירה גדולה לפני המקום, שעובר על מצות 'לא יחל דברו', ופירוש רש"י: לא יעשה דבריו חולין. וגם כן אם תמצא אדם ברחוב, לא תאמר בוא הביתה ואתנה לך בסעודתך שמן ודגים וגבינה ובשר ויין, שמא לא תוכל להשיג ליתן לו ככל אשר אמרת, אלא אמור לו רצונך שתבוא אלי הביתה? אין לי כלום ליתן לך זולתי מעט מים. אל תאמר שיש לי להטריח בשבילך כדי שלא יתבייש.
וכבר היה מעשה בארץ התימן בעיר אחת ששמה אלנבאת, שהם עניים אבל אוהבים את העניים הבאים אצלם, ומכבדים להם יותר מגופם, וכל שכן אם הוא תלמיד חכם עוד יותר ויותר, והם בעלי שם טוב אשריהם ואשרי חלקם, ונשותיהם יותר מהם באהבת הצדקה, לא ראיתי כהנה בכל ארץ התימן לטובת עין בצדקה. והיו מספרים בשבחם ובטובתם כל עובר ושב, משקיפים בעין החמלה אפילו על גוי בר עממין, ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה: כל הנשים עינם צרה באורחים, אמרתי אני בליבי: זולתי הנשים הללו, שעינם יפה באורחים.
אור לישרים בתוך נר יאיר, עמ' מ"ג, הוצאת מידן, בני ברק תשנ"ו (1996).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מורה ללמוד מפי חכמים, ולא מהספרים, לומר השמועה מפיהם.
'עשה לך רב' - ללמוד ממנו דברי תורה כדי שתאמר שמועה מפיו, ממבחר החכמים יהי רבך, ואל תבטח בספרים לומר: אקנה לי ספרים ואלמד בהם, ואל אצטרך להביא רב לאכול בביתי ולהזיל ממוני בשבילו, לזה אמר: 'עשה לך רב' - ואף אם תפזר ממון הרבה, שאינו דומה לומד מפי כתב ללמוד מפי רב, לזה אמר הפייטן זיכרונו לברכה: בחר פי סופרים לא פי ספרים, קנה לך רב ואל תבטח בספרא, פי חכם מאת פנים יקרים, והספר לבד אחד בשורה. לכך אמר התנא: 'עשה לך רב' - עשיה, לשון: 'ואת הנפש שאר עשו בחרן'.
אור לישרים בתוך נר יאיר, עמ' כ"ט, הוצאת מידן, בני ברק תשנ"ו (1996).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד בין פסח לעצרת ללמוד מוסר שהוא מסורת אבות ראשונים.
ונקראת מסכת זו 'מסכת אבות', שהם מסורת מאבות ראשונים, דברי למוד ומוסרים, למען נחדל מעושק ידינו ומעצת היצר הרע, המתעה אותנו מדרך הטובה, להפכה שכתוב: 'שמע בני מוסר אביך'.
ותקנו לקרותה בשבתות אלו בין פסח לעצרת, וגם ללמוד ספר משלי, שיש בו דברי מוסרים בימים האלו שהם ימי דין, שהם נ"א יום - מיום טוב הראשון של פסח עד יום טוב של שבועות, שיצאנו מחמישים שערי טומאה ונכנסו לחמישים שערי טהרה - הרי הכל ק"ב ימים, לזה רמזו בעלי המחקר: 'הקיטע יוצא בק"ב שלו'.
אור לישרים בתוך נר יאיר, עמ' י"ח, הוצאת מידן, בני ברק תשנ"ו (1996).
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד מידת זרעו של אברהם לרחם על כל הבריות.
'יהי ביתך פתוח לרווחה' - להאכיל ולהשקות, להשביע נפש שוקקה, ונפש רעבה למלא טוב, ראוי ושאינו ראוי, וזוהי מידתו של אברהם אבינו, עליו השלום, שהיה זן לכל עובר ושב לנימולים ולערלים, שכתוב: 'ויטע אשל בבאר שבע' - ופירשו חכמינו זיכרונם לברכה: אכילה שתייה ולינה.
ובה נשתבח אברהם אבינו, עליו השלום, במידת החסד ובמידת הרחמים, לרחם על בריותיו, והבטיחו הקדוש ברוך הוא, שלא תזוז מידה זו מזרעו, ככתוב: 'למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט'.
אור לישרים בתוך נר יאיר, עמ' כ"ו, הוצאת מידן, בני ברק תשנ"ו (1996).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד להתפלל ולעסוק בתורה במתק טוב, ניגון ונעימה.
עשה רצונו של הקדוש ברוך הוא באהבה ובשמחה רבה, ובלב שוקט ובוטח להתפלל בכוונה ובלב שלם ובנפש חפצה, מילים שלמות ולא במרוצה במילים פגומות ובבהלה כמי שפורק עול מעליו, וכנושא משואי שמשליכו מהר. וגם כן בעסק התורה בהתבוננות ושכל טוב להבין ולהשכיל במוצא שפתיו, במתק טוב וניגון ונעימה בדיוק נמרץ, שטוב טפח ועומד מתשעה טפחים ונופל. ...
כמו שאתה יושב לאכול ולשתות ולהתעדן ולשמוח, ולמשוך סעודתך כרצונך, ושונא כל מפריע לך, וישן על מיטתך עד שתיעור משנתך, וכבר אתה שבע רצון, כן תהיה עבודתך לה' יתברך.
אור לישרים בתוך נר יאיר, עמ' נ"ד, הוצאת מידן, בני ברק תשנ"ו (1996).