חכם חיים כפוסי

ש - י"ב שבט שצ"א      

1 6 3 1 - 1 5 4 0      

חכם חיים כפוסי

מקצת שבחו

חכם חיים כפוסי נולד לאמו ולאביו בשנת ש' (1540) באלג'יר, לימים עבר עם משפחתו למצרים.
הוא למד בישיבתו של חכם יצחק בירב בנו של חכם יעקב בירב, וישנה מסורת שהאר"י הקדוש היה רבו בתורת הנסתר. הוא נדד בחייו בין קהיר, אלכסנדריה ודמיאט, ומשערים כי עמד בראש ישיבה במצרים.
חכם חיים כפוסי סבל מעיוורון, ופעם שמע שרננו אחריו כי לקח שוחד בשבתו כדיין, ונתקיים בו, רחמנא ליצלן, מקרא שכתוב: 'כי השוחד יעוור עיני חכמים'. בשומעו זאת הכריז, שאם אכן לקח שוחד - יישאר בעיוורונו, ואם לאו - יפקחו עיניו, ואכן נפקחו עיניו. מאז היה חותם בשמו: ה' נסי חיים כפוסי, והציבור קראהו בעל הנס.
תשובותיו של חכם חיים כפוסי היו גנוזים בכתב יד מאות שנים ולא נדפסו. מרן החיד"א, שראה את קובץ כתב היד, צטט מתשובותיו. חכם יעקב משה טולידאנו פרסם שלוש מתשובותיו, ורק בשנת תשע"א (2011) זכה, ויצא לאור קובץ כתב ידו, ובו 60 מתשובותיו, ועוד כמה סימנים מחידושיו על התלמוד. 
בתשובותיו מידע רב ערך על יהדות מצרים ועל קהילות יהודיות רבות ברחבי העולם בתקופתו. הוא עמד בקשר עם חכמי תקופתו, ונודע כבר פלוגתא של חכם יעקב קאשטרו רבה של מצרים, והתדיין עם הרב בצלאל אשכנזי, בעל השיטה המקובצת, בזמן שהייתו במצרים. 
חכם חיים כפוסי נפטר ביום י"ב בשבט שצ"א (1631), וקברו נשמר עד היום במצרים, והוא מהווה אתר עליה לרגל ליהודים ולמוסלמים. בית הכנסת הנושא את שמו, קיים גם הוא בקהיר עד ימינו. משעלו יהודי קהיר לארץ ישראל, הוקם בית הכנסת שלו גם בארץ ישראל בעיר חולון.
חיבור נוסף של חכם חיים כפוסי, שהתפרסם לאחר מותו הוא 'באור החיים' - דרושים וביאורים על התורה. חיבורים נוספים שלו 'ספרי חיים' - קובץ דרשות, ופירושים למדרשי הלכה, עומדים עדיין בכתב יד.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד בברית נוח ובניו, הבטחת גאולת עולם בגאולת ישראל.
'ויאמר א-להים אל נח ואל בניו לאמור: הנני מקים את בריתי אתכם, ואת זרעכם אחריכם'. -
ואל שתי הגאולות, בשני הזמנים הנזכרים, רמז הכתוב הזה באומרו: 'ויאמר א-להים אל נח ואל בניו' - להבטיחם על גאולתם מצרת המבול, שהיא גאולת עולם, 'ולאמור' שאמר היינו - לדורות עולם, לבשרם בגאולה העתידה לבוא, שהיא גאולה שלימה בגאולת המבול. וזהו שאמר: 'הנני מקים את בריתי אתכם' - היינו גאולת המבול, 'ואת זרעכם אחריכם' - היא גאולת ישראל. ...
ובזה יתיישב: 'ה' למבול ישב, וישב ה' מלך לעולם' - רמז שתי ישיבות, שהם גאולה שלימה שעליה נתייחסה בשם 'ישיבה', כביכול הראשונה - בימי המבול שאליה רמז באומרו: 'ה' למבול ישב', ולשנייה היא לעתיד לבוא, גאולת עולם, שעליה אמר: 'וישב ה' מלך לעולם.'
באור החיים, דרושים על התורה, פרשת נוח, דף ז', עמוד 13, דפוס ארץ ישראל, ירושלים, תרפ"ט (1929).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שמחללים את השבת על ידי השומר ידו מעשות רע.
'שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות רע' - לא כל אדם ראוי לחלל שבת כמו שכתב הרמב"ם, זה לשונו: כשיבואו לחלל שבת על חולה שיש סכנה אין מחללין אותו על ידי נשים וקטנים וקלי הדעת כי אם על ידי גדולי ישראל כדי שלא יבואו לזלזל במצוות שבת. זה שכתוב: 'שומר שבת מחללו' - תדע על ידי מי ראוי להיות חילול זה, על ידי מי ש'שומר ידו מעשות רע'.
באור החיים, דרושים על התורה, דרוש לכבוד השבת, דף צ"ז, עמוד 194, דפוס ארץ ישראל, ירושלים, תרפ"ט (1929).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד הברכה לישמעאל, תוכו רצוף אהבה לישראל.
'ולישמעאל שמעתיך, הנה ברכתי אותו ... ונתתיו לגוי גדול.' - בדבר שאין לו שיעור, לא יצדק לקרותו גדול, שאפשר שימצא אחר גדול ממנו, בין בדמות בין באיכות, ולכן לא יוצרך לקרות גוי גדול לשום אומה ולשון זולתי לכנסת ישראל, שהיא גדולה במעשיה, באומרו: 'ומי גוי גדול אשר לו א-להים קרובים אליו', וכן הבטיח לאברהם באומרו: 'ואעשך לגוי גדול', אם כך איך אמר כך: 'ונתתיו לגוי גדול'.
ולבי אומר לי שאף על פי, ש'ונתתיו לגוי גדול' - לפי הנראה היא ברכה לישמעאל, תוכו רצוף אהבה לישראל, וזה שאמר: 'ונתתיו' - כולו שיהא ישמעאל מסור ביד ישראל שהם הנקראים באמת גוי גדול.
באור החיים, דרושים על התורה, פרשת לך לך, דף ח', עמוד 15, דפוס ארץ ישראל, ירושלים, תרפ"ט (1929).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שכל תלמיד חכם, יש לו אור ושמש בפני עצמו.
כי להיות שבמעמד הר סיני הקדוש והנורא ההוא, כל הנפשות הטהורות עמדו שם, באומרו: 'ואת אשר איננו פה עמנו היום', וגם ישעיה העיד: 'מעת היותה שם אני', וכולם נהנו מזיו השכינה, ומאורי אור התורה האירו על פניהם, איש אשר בברכתו בירך אתו, ונמצא שניצוץ שהגיע לזה, לא הגיע לזה, וזה שאמרו: אין סגנון אחד עולה לשני נביאים, ולכן אמרו זיכרונם לברכה: תלמיד חכם שמת, אין לנו תמורתו, שאותו ניצוץ שזכה בחלקו חלף הלך לו בישיבה של מעלה, אמנם יופיע ה' ויזריח תחתיו, ניצוץ אחר דוגמתו, להאיר על הארץ, וזה שאמרו: עד שלא ישקיע שמשו של צדיק זה, יזריח הי שמשו של צדיק אחר. ודוק אומרם זיכרונם לברכה: 'שמשו' - לכל אחד להורות מה שאמרנו: שכל צדיק וצדיק, יש לו אור ושמש בפני עצמו.
באור החיים, דרושים על התורה, פרשת חיי שרה, דף י"א, עמוד 21-22, דפוס ארץ ישראל, ירושלים, תרפ"ט (1929).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שתושלם מעלת החסד בהיותה באה מכוח הצדקה.
'ואחרי כן קבר אברהם' - זהו שכתוב: 'רודף צדקה וחסד - זה אברהם'. ... שטרח ויגע הרבה, לעשות חסד עם שרה עד שנקברה, אמנם צדקה לא מצינו שעשה, שאף אם הוא מצווה לבניו אחריו 'לעשות צדקה', הוא בעצמו לא מצינו כעת שעשה צדקה. ואיך שאמר: 'רודף צדקה וחסד - זה אברהם'?! ...
אף-על-פי שגמילות חסדים גדולה מן הצדקה, כמו שאמרנו, מכל מקום, עיקר החסד הוא שבא מכוח צדקה, שיוכלל בה גופו וממונו, ולכך אברהם אבינו בבואו לגמול חסד עם שרה לקוברה, השתדל שיקדים לחסד - צדקה, ולפיכך השתדל לקנות מקום שתקבר בו, שבזה תושלם מעלת החסד בהיותה באה מכוח צדקה. ... וזה שאמר דוד המלך: 'רודף צדקה וחסד' - הכוונה בו לומר מה שאמרנו: מי שרודף לעשות צדקה וחסד יחד, שיהיה החסד משותף עם הצדקה.
באור החיים, דרושים על התורה, פרשת חיי שרה, דף י"ג, עמוד 26-27, דפוס ארץ ישראל, ירושלים, תרפ"ט (1929).
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שכר שומרי מצוות בני נוח, שיתפללו בבית ה'.
מחזיקים הם בבריתי, לשמור ז' מצוות בני נח כהלכתן, שנצטווינו בהן בסיני זהו אומרו: 'מחזיקים בבריתי' - מה שכרם? ... 'והביאותים אל הר קודשי, ושמחתים בבית תפילתי' - ששמחה יהיה להם, להיותם נענים בתפילתם, שיתפללו בבית ה'.
באור החיים, דרושים על התורה, דרוש לכבוד השבת, דף צ"ז, עמוד 194, דפוס ארץ ישראל, ירושלים, תרפ"ט (1929).