חכם חזקיה חדאד

ב' ניסן תרפ"ב - א' טבת תשס"ז      

2 0 0 6 - 1 9 2 2      

חכם חזקיה חדאד

מקצת שבחו

חכם חזקיה חדאד נולד לאמו ולאביו חכם מעתוק ביום ב' ניסן תרפ"ב (1922) בג'רבה שבתוניסיה. 
סבו הוא החכם דוד חדאד ואבי סבו הוא החכם משה עידאן
עיקר תורתו מפי החכם רחמים חי חויתא הכהן, ומאוחר יותר עסק בעריכת ספריו.
חכם חזקיה חדאד עלה לארץ והתפרנס מעבודה כחלבן. מאוחר יותר השתכן בטבריה והחל ללמוד בכולל שעל ציון קברו של רבי מאיר בעל הנס. 
חכם חזקיה חדאד נפטר בא' טבת תשס"ז ונקבר בטבריה.
חכם חזקיה חדאד חיבר את הספרים: 'מגדנות לחזקיהו' - על התורה; 'קול רינה ותודה' - פירוש לתהילים; 'מכתב לחזקיהו' - שו"ת; 'אמרי חזקיה' - פירוש לתלמוד; 'מנחת שי' וקונטרס 'שקל הקדש' – הלכות שבת.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לתלמידי חכמים המוכיחים למשוך העם בלשון אהבה.
'ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר להם משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח'.
יש לפרש בדרך רמז, שידוע מי שמוכיח לאחרים צריך להוכיח בלשון אהבה ואחווה, כדי שיקבלו ממנו ויחזרו מדרכם הרעה. וזהו שאמר: 'ויאמר משה אל זקני ישראל' - אלו התלמידי חכמים, כשאתם מוכיחים את העם, 'משכו וקחו לכם צאן' - הם עם ישראל, שתמשכו ותקחו אותם אצלכם, ואל תרחיקו אותם, ותעלו איתם אהבה ורעות, ועל ידי זה: 'ושחטו הפסח' - על דרך הפסוק: 'עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים' - שתשחטו ותסירו מהם הטעות, והדרך אשר לא טובה אשר הולכים בה. וזהו שסיים גם כן: 'ולקחתם אגודת אזוב' - שתהיו באגודה אחת, וכנזכר.
מגדנות לחזקיהו, פרשת בא, עמ' עט, דפוס אשל, תל אביב, תשמ"ו (1986)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לעני המתבייש יתן כהלוואה ובלבו יאמר לתת לו במתנה.
'אם כסף תלווה את עמי את העני עמך'. - יש לרמוז למה שאמרו רבנינו זיכרונם לברכה: שאם העני מתבייש לקחת צדקה, אז יתן לו בהלוואה, וככה יגיד לו: כעת, אתה דחוק. קח הלוואה, וכשירחיב ה' גבולך תחזיר לי. אבל בליבו גומר אומר במתנה גמורה.
וזהו: 'אם כסף' - לשון כיסופין, שאם יש לו כיסופין לקחת, אז תחשוב אותו בתור אחד מבני העם, שבא ללוות כסף, ותיתן לו בתורת הלוואה. אבל בלבך 'את העני עמך' - בתור עני, שתיתן לו מעמך, בתורת הלוואה גמורה.
מגדנות לחזקיהו, פרשת משפטים, עמ' צו, דפוס אשל, תל אביב, תשמ"ו (1986)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד איסור גזל גוי חמור יותר מיהודי, שאינו סולח ומוותר.
כל בר דעת ותבונה עליו לשים לב לדבר זה מאוד מאוד - להיות מקחו וממכרו באמונה עם כל אדם, ולא יטעה שום אדם, לא יהודי ולא זולת יהודי, ולא יאמר בלבו: זה גוי ומותר להטעותו ולרמאותו. אלא ישים לנגד עיניו דברי חכמינו זיכרונם לברכה שאמרו: 'גזל הגוי אסור', ואיסורו יותר גדול מאיסור גזל היהודי, כי היהודי סולח ומוותר, מה שאין כן הגוי.
מגדנות לחזקיהו, מוסר השכל, פרשת כי תצא, עמ' קצו, דפוס אשל, תל אביב, תש"ל (1970)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שלקחת הארץ מהאומות זה גזל, אלא שרוצה לתנה לנו.
'צדק צדק תרדוף ... וירשת את הארץ'. - יש לפרש שהכתוב מצווה: 'צדק צדק תרדוף' - שנלך בצדק ובמישור, 'וירשת הארץ' - ואיך זה?! - והלא לא צדק הוא שניקח אותה מאומות העולם, זה הוא גזל. לכן אמר: 'אשר ה' א-להיך נותן לך' - הוא נתנה להם ועכשיו רוצה ליתנה לנו.
מגדנות לחזקיהו, פרשת שופטים, עמ' קמו, דפוס אשל, תל אביב, תשמ"ו (1986)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד 'ככל אשר יורוך' גם לטעות, ולא יטעה העם בכמה דברים.
'על פי התורה אשר יורוך, ועל המשפט אשר יאמרו לך - תעשה. לא תסור מן הדבר, אשר יגידו לך ימין ושמאל'. - ולמה ציוותה אותנו התורה מצווה זו, ולא נתנה לכל אדם לעשות ככל הישר בעיניו? - משום שאין כל הדעות שוות. ואם כל אחד יעשה ככל העולה על רוחו, וככל הנראה לו טוב וישר, תרבה המחלוקת בישראל ועלולה התורה, חס ושלום, להתחלק לכמה תורות. ומשום כך ה' יתברך, שהוא היודע עתידות, ציוונו מצווה זו לשמוע לקול החכמים והרבנים שבכל דור ודור. ...
אף שאומרים לנו איזה דין ונראה לנו שהוא מוטעה, חייבים אנו לשמוע בקולם. ורצוי לנו לטעות בדבר אחד, ויהיה כל העם הולך אחריהם בשאר הדברים, ממה שלא נשמע להם, ואיש הישר בעיניו יעשה, ויטעה העם בכמה וכמה דברים, ותרבה המחלוקת ועלולה, חס ושלום, התורה להתבטל מישראל.
מגדנות לחזקיהו, מוסר השכל, פרשת שופטים, עמ' קצד-קצה, דפוס אשל, תל אביב, תש"ל (1970)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שגם בעלי הדירה החשובה צריכים לשבת בסוכה
'בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות'. למה מתחיל הדיבר לנוכח ואחר כך נסתר. גם כפל הלשון נראה כיתר, חס ושלום.
ונראה, שהכתוב מדבר על שני מינים: יש שיש להם דירה נאה ויפה, וזה קשה לו לצאת מדירתו לשבת בסוכה. אבל מי שיש לו דירה רעועה, ואולי הסוכה יותר טובה ממנה, זה לא קשה לו לצאת מביתו. ואדרבה, בשמחה יוצא. וכמו שראינו בזמננו בעליה החדשה, שיושבים באהלים והצריפים.
ונגד זה אומר הכתוב: 'בסוכות תשבו שבעת ימים' - אלו נגד הגרים בצריפים. 'תשבו' - לנוכח זה ברור שתשבו. אבל עיקר הציווי הוא כל האזרח בישראל, האזרחים שיש להם דירה חשובה, אני מצווה שישבו לקיים המצווה.
מגדנות לחזקיהו, מוסר השכל, פרשת אמור, עמ' קטו, דפוס אשל, תל אביב, תשמ"ו (1986)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מוסר לסלוח ולמחול כמו שמצאנו ביוסף שניחם את אחיו.
נלמד מוסר להעביר על מידותינו, ולסלוח ולמחול לכל מי שעשה לנו רעה. ולא רק שלא נגמול לו רעה כפי מעשהו, אלא שיש לנו לסלוח לו בלב שלם, ולהראות לו פנים צוחקות כאילו לא הגיענו ממנו שום דבר רע, אלא אדרבה ידידים וחברים כתמול שלשום. ואם נראה שהוא מצטער על מה שעשה לנו, נדבר על לבו, ונבאר לו שאין בלבנו עליו כלום, ואין לו מה להצטער. כמו שמצאנו ביוסף הצדיק שלא רק שלא החזיר רעה לאחיו על שעשו לו, אלא עוד דיבר על לבם וינחם אותם.
מגדנות לחזקיהו, מוסר השכל, פרשת ויחי, עמ' קפז, דפוס אשל, תל אביב, תש"ל (1970)