חכם יוסף ברבי

תרי"א - ז' תשרי תר"פ      

1 9 1 9 - 1 8 5 1      

חכם יוסף ברבי

מקצת שבחו

חכם יוסף ברבי נולד לאמו ואביו מארי בשנת תרי"א (1851) בעיר ג'רבה. 
חכם יוסף ברבי היה תלמידו של חכם סאסי כהן יהונתן. הוא שמש דיין ונחשב לגדול מלמדי התורה בג'רבה. מרבית רבני ג'רבה וסביבתה באותה תקופה הם תלמידיו. בתוכם: חכם מרדכי אמייס הכהן, חכם ציון כהן יונתן, וחכם כלפון משה הכהן. חכם כלפון כתב עליו בספרו 'פקד משה': כי אלמלא הוא, נשתכחה תורה מישראל.
חכם יוסף ברבי, נשא שלוש נשים ולא זכה להבנות מהן, מה שציער אותו צער רב. 
בשנת תרע"ג (1913) תלמידיו, הוציאו לאור, עוד בחייו את ספרו 'ילדי יוסף'. הספר כולל שלושה חלקים העוסקים: במוסר ובדרושים. 
חכם יוסף ברבי נפטר ביום ז' בתשרי תר"פ (1919) בג'רבה, בה ניטמן.
ספרו 'בן פורת יוסף' - ג' חלקים על חידושי תנ"ך, שישה סדרי משנה ושו"ת. יצא לאור אחרי מותו.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שהתשובה לאפיקורוס היא השלום והאחדות.
בזמן שיהיו ישראל באחדות אחת ובשלום, יכולים להשיב לאפיקורס, ולא יעבדו עבודה זרה, חס ושלום וזהו הרמז: 'ודע מה שתשיב לאפיקורוס' - ראשי תיבות: שלום.
ה' וילקט יוסף ז"ל משום ליקוטי מוהר"ן: ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום - רצה לומר: שיתן ה' עוז לעמו לנצח לאפיקורוס על ידי שה' יברך את עמו בשלום - להיות האחדות אחת כאמור.
בן פורת יוסף, עמוד לד'. הוצאת המדפיס מעתוק די יעקב בשירי ודוד עידאן, ג'רבה תרד"ף (1924)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מפרש בריאת העולם לעניין מעשה הצדקה.
'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו' - הכוונה היא שהקב"ה אומר לעשיר: אני אברא את האדם ואתה זן אותו. ולא כטעות המינים, חס ושלום, שהם שתי רשויות. ... וזהו: 'את השמים ואת הארץ' - שברא העשיר והעני המכונים בשם 'שמים' ו'ארץ' - לזכות העשירים על ידי העניים.
ועל ידי מה יתחזק אדם לתת צדקה לעניים? - על ידי שיחשוב כי 'הארץ היתה תוהו ובוהו וחושך' - כאילו כבר היתה כך, כשהגיע קצו למות ולעזוב את כל חמדות התבל, ורואה באותה שעה שכל העולם תוהו ובוהו, ולא ירד אחריו כבודו. ועל ידי זאת בוודאי יתלהב לעשות צדקה לאכול מפריה ולשבוע מטובה בעולם הנצחי.
ונמשך מזה גאולת כל ישראל כולם כאחד כמו שאמרו זיכרונם לברכה: 'גדולה צדקה שמקרבת הגאולה', וזה שכתוב: 'ורוח א-לוהים מרחפת' - רוחו של משיח.
ועוד בא בשכרו שיתפלל אל השמים על המטר ויענהו, וזהו: 'ויאמר א-לוהים יהיה אור' - רצה לומר שיקרא ויאמר לשמים: 'יהי אור' - הוא הגשם ויהי אור כאמור.
בן פורת יוסף, עמוד א'. הוצאת המדפיס מעתוק די יעקב בשירי ודוד עידאן, ג'רבה תרד"ף (1924)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד מעלת אוהבי התורה, שאינם תלמידי חכמים.
גדול השלום שניתן לאוהבי תורה שנאמר: 'שלום רב לאוהבי תורתך'. גדול השלום שניתן ללומדי תורה, שנאמר: 'וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך'.
ולכאורה, קוראים היינו 'אוהבי תורה' כ'לומדי תורה'. ונראה לפרש: ש'אוהבי תורה' - הם המחזיקים ביד תלמידי חכמים, ו'לומדי התורה' - הם תלמידי חכמים עצמם. ורצה לומר: 'שלום רב לאוהבי תורתך' - שהמחזיקים ביד תלמידי חכמים.
בן פורת יוסף, עמוד סה'. הוצאת המדפיס מעתוק די יעקב בשירי ודוד עידאן, ג'רבה תרד"ף (1924)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד האסור לשהות בלא ארץ ישראל, כשמקיימים התורה.
'ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגורך' - כתוב במדרש אמר הקב"ה לאברהם: אם בניך מקיימים את התורה מיד נכנסים לארץ.
יובן על פי מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: אסור לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה. וידוע שדין ישראל עם השם יתברך, כדין אשה עם בעלה. וכתבו זיכרונם לברכה: שארץ ישראל היא כעין כתובה לישראל. וזהו: 'אם בניך מקיימים את התורה מיד נכנסים לארץ' - שאסור לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה.
בן פורת יוסף, עמוד ג'. הוצאת המדפיס מעתוק די יעקב בשירי ודוד עידאן, ג'רבה תרד"ף (1924)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שעיקר תולדות הצדיק הוא במה שמצא חן בעיני ה'.
סמיכות הפרשה 'ונח מצא חן בעיני ה', 'אלה תולדות נח' - על פי מה שאמר רש"י זיכרונו לברכה, על פי 'אלה תולדות נח, נח איש צדיק' - מלמד שעיקר תולדותיהם של צדיקים הם מצוות ומעשים טובים.
וזוהי כוונת הסמיכות: 'ונח מצא חן בעיני ה', אלה תולדות נח'. – כלומר: מה שמצא חן בעיני ה' - על ידי תורתו ומצותיו ומעשיו הטובים, הם בעצמם - תולדות נח.
בן פורת יוסף, עמוד ב'. הוצאת המדפיס מעתוק די יעקב בשירי ודוד עידאן, ג'רבה תרד"ף (1924)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מוצא רמז שצדקה כראוי מצילה ממוות ואם לאו מתהפכת עליו.
'הנותן צדקה פחות ממה שראוי ליתן, ונותנה בפנים זועפים, אז לא די שאינו מקבל עליה שכר אלא גם ענוש יענש עליה'. שולחן ערוך יורה דעה ה' צדקה בהגהה.
וזה אפילו רמז הכתוב: 'וצדקה תציל ממות' - ראשי תיבות: מות. דהיינו: אם נותנה כראוי אזי תציל ממוות, ואם לא - היא עצמה נעשית מות לנותנה, רחמנא ליצלן, על כן יזהר כל אדם לתת צדקה כמסת ידו בברכת ה' אשר נתן לו בסבר פנים יפות.
בן פורת יוסף, עמוד מ"ב. הוצאת המדפיס מעתוק די יעקב בשירי ודוד עידאן, ג'רבה תרד"ף (1924)