תנ"ו - ט"ו תמוז תק"ג      

1 7 4 3 - 1 6 9 6      

חכם חיים בן עטר

מקצת שבחו

חכם חיים בן עטר, המכונה 'אור החיים' או 'אור החיים הקדוש', נולד בשנת תנ"ו (1696) בעיר סאלי שבמרוקו לאימו ולאביו חכם משה. הוא נקרא על שם סבו, אצלו למד את תורתו. בשנת תס"ה (1705) נאלצה המשפחה לברוח מסאלי למקנס. במקנס גרו בביתו חכם משה די אבילה, שם ספג מתורתו, וגם למד את מקצוע הצורפות.
בשנת תס"ז (1707) נשא את פאצוניה, אשתו הראשונה, שנהגה להתעטף בטלית ותפילין, והוא בן 11. כעבור שנה חזרה משפחתו לעיר סאלי, והוא נשאר והיה סמוך על שולחן חותנו רבי משה. 
בשנת תפ"ה (1725), משמת חותנו, חזר לעיר סאלי. חכם חיים בן עטר המשיך לנודד בין ערי מרוקו, ובהגיעו לפאס מונה ע"י חכם שמואל אלבז כראש ישיבה. מאחר ולא זכה לילדים, נשא את אסתר בתו של ר' מאיר כפאס, בנוסף לאשתו הראשונה, ונולדו לו בנות.
בשנת תצ"ח (1738), ירד רעב גדול על מרוקו, וחכם חיים בן עטר, המשיך בנדודיו עד שהגיע לאלג'יר ומשם לליוורנו שבאיטליה. בליוורנו החל לארגן תנועת עלייה לארץ ישראל. 
בשנת תק"א (1741), חכם חיים בן עטר עלה, יחד עם שלושים מתלמידיו, לארץ ישראל. הם הגיעו לארץ דרך נמל עכו, והתיישבו שם. בזמן ישיבתו בגליל ערך חכם חיים בן עטר מסעות בין קברי צדיקים ושאר מקומות קדושים הנמצאים בגליל. סיפורי מסעותיו בגליל מתוארים בספרו 'ארץ החיים', המאגד גם תשובה לשאלה הלכתית עם איגרת ששלח לבני העיר פאס עוד בהיותו בסאלי. 
בשנת תק"ב (1742), חכם חיים בן עטר ותלמידיו הגיעו לירושלים. שם הקים שתי ישיבות: אחת לתורת הנגלה ואחת לתורת הנסתר. עלייתו של חכם חיים בן עטר לארץ תרמה רבות לרווחת היישוב היהודי וחיזקה אותו. הוא עמד בקשר עם חכמים אחרים שהתגוררו בה, כמו חכם חיים אבולעפיה
חכם חיים בן עטר כתב ספרים המקיפים עניינים שונים: ספרו 'חפץ ה'', הכולל חידושים על מסכתות הש"ס, נדפס עוד בסאלי, בשנת תצ"ב (1732). שניים מספריו, 'פרי תואר' על ה'שולחן ערוך' ו'אור החיים' - פירושו על חמשת חומשי תורה, נדפסו בליוורנו. חיבורו 'אור החיים', נתחבב במיוחד על אנשי החסידות, שהוסיפו  לו את התואר 'קדוש'. ספר נוסף שלו הוא 'ראשון לציון', ובו פירושים על ספרי נביאים וכתובים. 
חכם חיים בן עטר נפטר ט"ו תמוז תק"ג (1743), בגיל ארבעים ושבע, ונקבר על הר הזיתים. 
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מבאר קדימות הקניין בעבד עברי הוא להגביל העבדות.
'כי תקנה עבד עברי' - כי תרצה לקנות עבד - תקדים לקנות עברי. ולא תאמר אקנה עבד - שאעבוד בו עד עולם, ולא אקנה עבד - שאחר שש שנים אשלחנו ...כי שם עבדות על ישראל הוא עובר ואינו קבוע, מטעם - כי לה' הם עבדים, וייצא מתחת ידו בשנה השביעית.
חכם חיים בן עטר, אור החיים, שמות, פרשת משפטים, כי תקנה עבד עברי, עמ' י"ז בתוך מקראות גדולות, הוצאת אשכול, ירושלים, תשל"ו (1976) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מפרש 'בעיני ה' ואדם', שיבקש שתיהן, ואין לזלזל באחד מהם.
'ומצא חן ושכל טוב בעיני א-להים ואדם' - יש בני אדם בעולם שהם בעלי חוכמה, וכל חוכמתם היא למצוא חן בעיני אדם. לא יעמוד בעיניו - אם לא ידקדק בעבירה, ויצדד לה צדדים להיתר.
ויש כת אחרת, אשר תתלהב לשמור שכל טוב בעיני ה', והגם שימשוך לו - שלא מצא חן בעיני בני אדם. לזה בא שלמה המלך עליו השלום וציווה לשתי כיתות הנזכרות, שיבקשו לעשות, שתיהן - בעיני ה' ואדם, שאין לזלזל באחד מהם.
חכם חיים בן עטר, ראשון לציון, משלי, סימן ג', ומצא חן ושכל טוב, עמ' 63, הוצאת מ' לייפער, ניו-יורק, תשי"ד (1954) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שלא יאמר אין בידי, די מחסורם, ולא יתן המעט שבידו.
'ובקוצרכם את קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך לקצור' - טעם שהתחיל לדבר בלשון רבים וגמר אומר בלשון יחיד: 'לא תכלה' - נתכוון לשלול דעת טועים אשר אומרים, כי כשאין דבר מספיק לעניים - אין לו ליתן. ...לזה ציווה ה' בלשון יחיד - לומר שאפילו אחד לבד, עליו חובת פאה, הגם כי פאה של אדם אחד מועטת היא לכל עניי ישראל.
חכם חיים בן עטר, אור החיים, ויקרא, פרשת קדושים, ובקוצרכם, עמ' ט"ז, בתוך מקראות גדולות, הוצאת אשכול, ירושלים, תשל"ו (1976) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מחבר ימין ושמאל על הלומד תורה, שצריך לעסוק במחיית נפשו.
'אורך ימים בימינה משמאלה עושר וכבוד' - הכוונה היא כאשר יהיה האדם עוסק בתורה רוב היום, ואיזה שעות ביום, עוסק במחיית הנפש לצרכיו, יכול לזכות בעולם הבא ובעולם הזה.
והנה אמרו רבותינו זיכרונם לברכה דבר זה כתוב בתורה, כל העוסק בתורה נכסיו מצליחים, וזהו אומר 'אורך ימים בימינה'. וקשה, מה הוא ימין התורה ומה הוא שמאלה? ...
אכן ידוע הוא כי הימין הוא תוקף האדם - באשר יעשה כל כוחו ורוב ימיו בתורה, היא שומרתו ומגדלתו לעולם שכולו ארוך. ובשמאלה, פירוש, גם אותו המעט שהוא זמן האדם שהוא מוצא בו טרפו ומזונו - ימצא בו עושר וכבוד, כי יצליחו נכסיו. ואומר בשמאלה - להיות כי הימין צריך לשמאל. שאם לא יהיה לו מזון, הרי אין לו הכנה לתורה! באופן יקראו שלה בשניהם, בין הימין בין השמאל.
חכם חיים בן עטר, ראשון לציון, משלי, סימן ג', אורך ימים בימינה, עמ' 64-65, הוצאת מ' לייפער, ניו-יורק, תשי"ד (1954) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מבאר, שגאולת האומה תהא בפרסום בכל העולם.
'וכי ימכור איש את ביתו לאמה, לא תצא כצאת העבדים' - 'וכי ימכור איש' - זה הקב"ה, 'את בתו' - אומה הקדושה, 'לאמה' - ...כי אומתנו בגלות זה קנתה שם אמה, ומעתה גם בבוא גאולתנו ופדיון נפשנו, כבר קנתה האומה שֵׁם עבדות.
לזה אמר הקדוש ברוך הוא הבטחה - כי גאולת האומה הלז, לא תהיה כדרך אשר הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים, אלא בניסים מופלגים, בפרסום בכל העולם - והוא אומרו 'לא תצא כצאת העבדים' הרמוזים בתורה 'מבית עבדים' - שאז לא הפליא ה' פלאיו, אלא באומה אחת, ועתה בכל העולם.
חכם חיים בן עטר, אור החיים, שמות, פרשת משפטים, עמ' שכ"ב, בתוך מקראות גדולות, הוצאת נתיב הברכה, ירושלים, תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' הנאמנות לתורה שבעל-פה דומה לנאמנות לדברי האם.
'שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך' - אומרו 'מוסר אביך' - יכווין על תורה שבכתב, 'תורת אמך' - על תורה שבעל פה...ונראה שהטעם הוא להיות שתורה שבכתב כתוב בה - כי אם תעשה טוב - תחיה, ואם לא - תמות ...אבל דברי חכמים זיכרונם לברכה, אין בהם לא מיתה ולא עונש...
וזה הוא שדייק לומר לגבי תורה שבכתב - 'שמע' ולגבי תורה שבעל-פה אמר - 'ואל תיטוש תורת אמך' - שלא שייך 'תיטוש' אלא בדברי רבותינו זיכרונם לברכה, שיאמר – אני, איני צריך שמירה זו, שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, או גזירה זו - אין לחוש לה, ותיפול גזירת חכמים.
חכם חיים בן עטר, ראשון לציון, משלי, סימן א', שמע בני, עמ' 36, הוצאת מ' לייפער, ניו-יורק, תשי"ד (1954) מתוך 'החכם היומי'