חכם יחיא עומיסי

ב' אייר תרנ"ה - כ"ה שבט תשמ"ו      

1 9 8 6 - 1 8 9 5      

חכם יחיא עומיסי

מקצת שבחו

מארי יחיא עומיסי, שנודע גם בכינוי 'יביע', נולד לאמו נעמי ולאביו יחיא בעיר רדאע שבתימן, ביום ב' אייר תרנ"ה (1895). למד במדרש, וכשהיה כבן עשר החל לסייע לאביו במלאכה.
מארי יחיא עומיסי התחתן עם שתי נשים: שמחה, שילדה לו את שלום, יעל ויונה, וסעדה, שילדה לו את צדוק. 
מארי יחיא עומיסי שימש כרב ברדאע, והיה מבין האחראים על מפעלי הצדקה של הקהילה היהודית בעיר. בתקופת העלאת יהודי תימן ארצה 'על כנפי נשרים' נשאר ברדאע כדי לסייע ליהודים בנתיבי הבריחה שלהם מתימן. בהמשך הגיע לעדן ושימש שם כרב, שוחט ומוהל.
לבסוף עלה מארי יחיא ארצה והגיע למחנה העולים שער העליה. משם עבר לראשון לציון. בשל מצוקת הדיון גר ברפת שהוסבה למגורי אדם. בראשון לציון התקבל על הציבור ושימש כרבו, אף שלא נשא בתפקיד רשמי. 
מארי יחיא עומיסי נפטר ביום כ"ה שבט תשמ"ו (1986) ונקבר בראשון לציון.
איגרות ומסמכים אחרים שכתב נערכו יחד עם סיפור חייו על ידי שלמה עמיהוד ויצאו לאור בספר 'פעולות צדיק'. כמו כן נדפסו ליקוטיו מהתורה, מהמשנה וממקורות אחרים, לצד תשובות שהשיב, בספר 'משיב נפש'.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לפשפש בחדרי ליבו, אולי הוא הכריע העולם לכף חובה.
הגיעו מכתבים מעיר הקודש ירושלים, תיבנה ותיכונן, דברים מרים כלענה, באמור לנו לפשפש ולחפש בחדרי לבבינו ברמ"ח איברים ושס"ה גידים אם חס ושלום יש התרשלות בעבודת השם יתברך, ועסק התורה, או העדר לימוד תינוקות של בית רבן בארץ התימן.
אשר בעד זה חשו מעיי, פן אריכות הגלות ושיבוש מלכויות גורם זה וכאומרם זיכרונם לברכה: חָטָא אחד הכריע את כל העולם לכף חובה, וכל זה בעבור הערבות.
ופן חס ושלום המה בונים ואנשי כל התימן הורסים, וישביעונו בשבועת התורה לפקוח עינינו בהנהגת בנינו ובנותינו לעבודת ה' יתברך, ודברים מרים כגחלי אש, רעדה תאחז כל שומעי שמוע, וכל לב ימס במים פן חס ושלום אנחנו הגורמים לנו ולכל עדתנו ובפרט לאנשי ירושלים.
שלמה עמיהוד (איסוף, תרגום ועריכה), פעולות צדיק, פרק ראשון עמ' נ"ב, הוצאת אגודת אחים, ירושלים, תשמ"ח (1988)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מוכיח המתרשלים מלשלם שכר מלמדי התינוקות.
מלמדי תינוקות כשל כוחם מלסבול. שאבי הבנים מתרשלים מלשלם שכרם, והעניות דוחקתם, וכמעט יעזבו הלימוד, ותישאר העיר הזאת חרבה ושממה ממיעוט עבודה ותפילה.
הן עתה רבותי, מי יתן איפוא ויכתבון מלי, דעו לכם מכל הנזכר, שכל מי שיאטום אזנו ולא ישמע, יצפה לפורענות. וא-ל נקמות ינקום נקמתו מהמכעיסים אותו, אַלקַחְטְמִישׁ מי שלא יעזבנו, לא מזרע ישראל הוא, ותיבש ידו ואין תרופה למכתו, יקחו קולמוסים תמורתם ויעסקו בכתיבה.
שכר מלמדי תינוקות כל אחד ישלם תיכף, פן תשתלח המארה במעשה ידיו, ולא יראה ברכה רחמנא ליצלן זה לצאת ידי חובתנו לפני המקום. אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו. ואם תמאנו ומריתם? הסכמתי להודיע לחכמי ירושלים תיבנה ותיכונן, למען ידעו כי אין בי כוח לשבר מְתַלְּעוֹת עַוָּל, ונפשנו הצלנו אנחנו ובנינו. המקום ברוך הוא יתן בלבבכם יראתו ואהבתו לבלתי תחטאו.
שלמה עמיהוד (איסוף, תרגום ועריכה), פעולות צדיק, פרק ראשון עמ' נ"ג, הוצאת אגודת אחים, ירושלים, תשמ"ח (1988)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מבכה הדור, שהולך וחסר, וביטול תורה גורר ביטול תפילה.
חיוב גדול חייבה האדם תורתנו הקדושה ללמד את בניו תורה ומצוות. ורבי נהוראי יוכיח שאמר: מניח אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, וספרי המוסר מלאים מזה, דברים שורפים חומרים מעיו של אדם, אוי למי שאינו חש לדבריהם.
ואנחנו בעונותינו, בעוון חוללנו, והולך חסר, לא די שאין לנו מקום קבוע לעסוק בתורה, אלא אנחנו מבטלים העת הקבוע בבתי כנסיות אחר התפילה, ללכת לעסוק בשיחה בטלה. ולא ישאר בבית הכנסת אלא מעט מזער. אוי לנו כי טח מראות עינינו, ולא זכרנו למה נוצרנו, ועבירה גוררת עבירה.
הבנים הקטנים והבחורים, בעת התפילה עוסקים בדברים בטלים בפתחי בתי כנסיות, ומערבבים הצבור התפילה, בפרט במילוי הלבנה. ותבקע הארץ לקולם, אוי לבחרותם שמכלים אותה בשחוק, ולא זכרו אחריתם, ואוי לאביהם שאינו חש לעונש מר ממוות, אוי לדור שכך עלתה בימיו.
שלמה עמיהוד (איסוף, תרגום ועריכה), פעולות צדיק, עמ' נ"ו, הוצאת אגודת אחים, ירושלים, תשמ"ח (1988)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מוכיח המנהג שנתחדש, שכל אחד מברך לעצמו, ומבטל טובות.
'אילו לפני מלך בשר ודם מוליכין אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, ואני יכול לשחדו בממון, ולפייסו בדברים - אני בוכה. עכשיו שמוליכין אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שאיסורו איסור עולם, ואיני יכול לשחדו בממון ולפייסו בדברים ולא אבכה'. -
אז חיל כיולדה יאחזנו וחלחלה ורתת יאחז כל בשרו בפרט בימים האלה שהקדוש ברוך הוא יושב על כיסא דין, וכל העולם עוברים לפניו כבני מרון, ויפשפש במעשיו, ויבין כל אדם כמה ממעט בעבודת ה' יתברך, הן בתפילה, הן בעסק התורה, הן במצוותיה, ואל יתייאש מן הפורענות, ואל יבטיחו יצרו שהשאול בית מנוס לו כל מעשיו בספר נכתבים.
ראו איך יצר הרע מטעה בני אדם, ולא יוכל להצילו כלל: עתה נתחדש מנהג רע ומר, שמתאספים בני אדם לסעוד ולמלאת בטנם, ואחר הסעודה כל אחד מברך לעצמו ביחידות, ומבטל כמה סגולות וטובות ממנה - הן זימון, הן ברכה בדקדוק, הן עניית אמנים, הן ברכת בעל הבית. זה המנהג - מנהג בורים ועמי ארצות, מי שאינו חש על עצמו, ושב ממנהגו הרע, ישוב עמלו בראשו.
שלמה עמיהוד (איסוף, תרגום ועריכה), פעולות צדיק, פרק שמונה עשר עמ' שמ"ט, הוצאת אגודת אחים, ירושלים, תשמ"ח (1988)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מוכיח בליל שביעי של פסח, שלא יניחו הבנים לסובב ברחובות
אחינו, אל יהי דברינו עליכם למשא, חלילה מעשות כדברים האלה, תחת שתדריכו בניכם בדרכי יוצריכם וללמדם תורה ומצוות, תניחום לסובב בשווקים וברחובות. שמעו ותחי נפשכם, דברי שלמה מלככם: 'שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך', ובסוף הפסוק הזה הרעיד כל עצמותינו באמרו: 'ודע כי על כל אלה יביאך במשפט, על כל נעלם אם טוב ואם רע'.
אחינו אנשי גלותנו, הננו מתחננים לפניכם בבושת פנינו, לבל תהיו מפילים ארצה דברינו, כי לטובתכם עשינו והוכחנו, ולא לכבודנו, ו'שירת הים' תהיה בעמידה בשמחה לפני יוצרנו, אולי תכפרה בעד חטאתנו, בזה תזכו לשמחה רבה, באהבה וחיבה.
שלמה עמיהוד (איסוף, תרגום ועריכה), פעולות צדיק, עמ' נ', הוצאת אגודת אחים, ירושלים, תשמ"ח (1988)