חכם יהודה אלבז

תק"ל - ט"ו שבט תר"ז      

1 8 4 7 - 1 7 7 0      

חכם יהודה אלבז

מקצת שבחו

חכם יהודה אלבז נולד לאמו ולאביו משה בשנת תק"ל (1770) בצפרו שבמרוקו.
ראשית תורתו למד מאביו חכם משה אלבז, ומחכמי עירו צפרו. חכם יהודה אלבז נשא לאישה את רבקה ביתו של חכם שאול ישועה אביטבול שהיה רבה הראשי של צפרו, ונולדו להם ארבעה ילדים.
בשנת תקס"א (1801) חכם יהודה אלבז התמנה לדיין בצפרו על ידי חכמי פאס - חכם שאול סרירו וחכם רפאל אבן צור. לימים, חכם יהודה אלבז הפך הפוסק הבלעדי בעירו צפרו.
חכם יהודה אלבז שימש גם כמוהל והיה ידוע בחוכמתו ובצניעותו הרבה. חכם יהודה אלבז אף היה נותן חלקו במס, ומלווה כסף לקהל עדתו. חכם יהודה אלבז היה ידוע באהבתו הרבה לארץ ישראל, קיבל ועודד הגעת שליחי דרבנן לעירו כדי שיערכו בה מגביות לטובת היושבים בארץ ישראל.
חכם יהודה אלבז נפטר ביום ט"ו בשבט תר"ז (1847) ונטמן בעיר צפרו.
חידושיו וכתבו של חכם יהודה אלבז יצאו לאור לאחר פטירתו ואוגדו בספרים הבאים: 'שבות יהודה' - על התנ"ך, חידושים ביאורים ודרושים שונים, 'שבות יהודה '- שו"ת.

מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מזהיר על האחדות כדי שיזכו בה להשראת שכינה.
תחילה וראש על האחדות שיהיו לאחדים כאיש אחד חברים, וכל אחד אוהב חברו כגופו, כדי שיזכו להשראת שכינה כמו שנאמר 'והוא באחד', וכן 'והיה בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד'.
ופקח עיניך וראה מה שאירע להם מקדם: 'זכור את אשר עשה לך עמלק' - שלא בא עליהם להילחם בם, אלא על חילוק ופירוד לבבות, וכמו שרמזו המפרשים בפרשת עמלק: 'ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים' - קרא בה בפרידים, שהיו נפרדים וחלק ליבם.
שבות יהודה, עמ' 571, דפוס דף חן חברה, ירושלים, תש"מ (1980)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מבאר שמחת המעלות - שעולים כולם באחדות.
'שיר המעלות שמחתי באומרים לי בית ה' נלך' - שבא לרמזו על התועלת האחד, והכוונה באומרו 'בית ה' נלך' - בנו"ן הרבים, ולא אמר: אלך - הוא לרמוז על האחדות איש את רעהו ידוברו יתלכדו ולא יתפרדו, דהיינו שבשפה אחת ועצה אחת, אנו מסכימים שלבית ה' נלך כולנו בכנופיה אחת, וזה וודאי שמחה גדולה עד מאוד על היות עם בני ישראל גוי אחד בארץ והיו אחד.
שבות יהודה, עמ' 307 , דפוס דף חן חברה, ירושלים, תש"מ (1980)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מבאר אף שהבנים דרים במקום האב, הרי הטעם הוא ארץ כנען.
'וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען' - ונראה לומר שדרך העולם הוא שבמקום דירת האב שם דרים בניו אחריו, לפי שהורגלו שם, ועוד 'חן המקום על יושביו'. ולזה אמר: 'וישב יעקב בארץ מגורי אביו'. ושמא תאמר: הטעם האמיתי הוא לפי שהיא ארץ מגורי אביו, וכמו שנאמר שדרך העולם כך הוא לזה, חזר הכתוב לומר: 'בארץ כנען' - בסיבת שהיא ארץ כנען שהיא קדושה ותמיד עיני ה' אלוהיך בה, וזהו הטעם העיקרי.
שבות יהודה, עמ' 53, דפוס דף חן חברה, ירושלים, תש"מ (1980)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מבאר ששלמות יעקב, שמה שאינו בגופו, ישלים בצדקה.
'ויבוא יעקב שלם עיר שכם' - פירש רש"י זכרונו לברכה: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו'. – 'שלם בגופו' – דהיינו: שהחיה אבריו וגידיו על ידי עשיית המצוות וזהו שלמות הגוף. וכי תאמר: מי יעצור כוח לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת בכללותן? ומה גם שיעקב אבינו עליו השלום, שהיה בחו"ל, והרבה מצוות התלויות בארץ וכמה מצוות שאין ביד האדם לעשות.
לזה בא כמשיב: 'שלם בממונו' - דהיינו שהיה עושה צדקה בכל עת, וזהו שלמות הממון לשיקרא ממונו בעשות האדם ממנו צדקה, אזי יקרא ממונו בעצם, וזהו דקדוק 'שלם בממונו' ועל ידי מצוות הצדקה שהיא שקולה ככל המצוות החיה את גופו בכללות.
שבות יהודה, עמ' 51, דפוס דף חן חברה,ירושלים, תש"מ (1980)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מבאר שמי שחושב עצמו שאינו בה יזכה לרום המעלות בה.
'והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה' - צריך האדם להיות זהיר ונזהר בעסק התורה בכל כוחו ולא יתבייש משום אדם קטון וגדול יחדיו ילמד מהם, ולא יקפיד ויחשוב עצמו כמי ש'אינו', וכמאמר דוד המלך עליו השלום: 'מכל מלמדי השכלתי' וכל מה שילמוד האדם יאמר: עדיין לא השגתי כלום ולא קניתי שלימות בעסק התורה, שבעשותו כדברים אלו מובטח אני בו שיזכה לרום המעלות בעסק התורה, והלך ומוסיף כאור היום הולך ואור. ...
'מאין' - אדם שחושב עצמו כמי שאינו בזה, ודאי תמצא ותורתו מתקיימת בעדו, כי מאחר שחושב עצמו 'אין' ולהבל דמה, לא יתבייש ללמוד מכל אדם ודאי שהחוכמה תימצא בו.
'ואי זה מקום בינה' נכונה שצריך גם כן האדם להתבונן בדברי חבירו או רבו, ואם לא הבין בפעם א' וב' יחזור ויאמר: עדיין לא הבנתי, כי אין תכלית עסק התורה הוא קולות וברקים והאדם חושך בעדו ולא ידע ... וכמאמר התנא באבות: 'ועל שלא שמע יאמר לא שמעתי' - ושמע הוא לשון הבנה.
שבות יהודה, עמ' 326, דפוס דף חן חברה,ירושלים, תש"מ (1980)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד ששמחת הגאולה היא שכל העמים יהיו קב"ה לעם.
'רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ה' - אבל דעי לך שעיקר השמחה אשר תשמח לא תהיה על התועלתיות הנמשכים לך מהגאולה, אלא במה שימשך ממנה לקדש שמו יתברך, דהיינו: 'ונלוו גויים רבים אל ה' ביום ההוא והיו לי לעם' - כי אז יתקיים מקרא שכתוב: 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד'.
שבות יהודה, עמ' 236, דפוס דף חן חברה, ירושלים, תש"מ (1980)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מביא קבלתם שלוש פעמים בשנה מגבית לקופת רבי מאיר.
קיבלנו בקבלה גמורה לסובב בחצרות ובבתים פה העיר צפרו, יגן עליה א-לוהים, לקבץ הגבאות שלוש פעמים בשנה דהיינו בעשרת ימי תשובה, וביום שמיני של חנוכה, וביום פורים, על מנת שיעלה המקובץ לשם תפארת גדול אדונינו התנא האלוהי רבי מאיר בעל הנס, זכותו יגן עלינו אמן.
שבות יהודה, עמ' 572, דפוס דף חן חברה, ירושלים, תש"מ (1980)