חכם נתנאל חבובה

תקצ"ט - ט' שבט תרע"ז      

1 9 1 7 - 1 8 3 9      

חכם נתנאל חבובה

מקצת שבחו

חכם נתנאל חבובה נולד לאמו ולאביו משה, בשנת תקצ"ט (1839) בדמשק שבסוריה.
חכם נתנאל חבובה התייתם מאביו בגיל צעיר, ועבר לגור אצל סבו חכם יצחק הכהן מסלתון טראב. 
בשנת תרט"ז (1856), בהיותו בן 17, קיבל חכם נתנאל חבובה את התואר 'חכם' מפי מועצת רבני דמשק, והוא החל לשמש בהוראה את גדולי רבני עירו, חכם יעקב פרץ, חכם שלמה סוכרי ועוד.
בשנת תרי"ח (1858) חכם נתנאל חבובה נשא לאישה את מרת לאה לבית סוכרי, ונולדו להם ילדים.
בשנת תרל"א (1879) נסע חכם נתנאל חבובה, יחד עם שני גבירים למסע בארץ ישראל, שם נפגשו עם חכם אליהו מאני שהתפעל מחוכמתו של חכם נתנאל חבובה. חכם אליהו מאני ביקש מחכם נתנאל חבובה להישאר אצלו שנה אחת כדי שילמדו את סודות הקבלה, והבטיח לדאוג לכל מחסורו. בתקופה מאוחרת יותר כאשר חכם אליהו מאני ביקר בדמשק, הוא קבע לימוד קבוע מדי יום ביומו עם חכם נתנאל חבובה.
בשנת תר"מ (1880) נבחר לשמש כראש אב בית הדין בדמשק.
בשנת תרס"ד (1904) חכם נתנאל חבובה עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, שם נקשר לחכם שלום הדיה. כשעבר לגור בשכונת הבוכרים נקשר לחכמי ישיבת 'רחובות הנהר' בראשות חכם שאול דוויך הכהן.
חכם נתנאל חבובה נפטר ביום ט' שבט תרע"ז (1917) והובא למנוחות בהר הזיתים.
חכם נתנאל חבובה כתב את ספרו 'קרבן נתנאל' - חידושים ורמזים על התורה, הספר יצא לאור ע"י בנו.
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' נותן רמז למה שהקב"ה מבי"א גואל בצדקה ובמשפט.
'וירא אליו ה' באלוני ממרא' - הראה לו ארבע מלכויות: אדום, יון, בבל ומדי, והן הן: 'מבי"א גואל לבני בניהם למען שמו'. וזה שנאמר: 'וירא אליו ה' באלוני ממרא' - ראשי תיבות מביא למפרע.
ולפי ששתי מצוות מבטלות את הגלויות והם - צדקה ומשפט שנאמר: 'שימרו משפט ועשו צדקה', וזו כוונת הכתוב: 'מתן בסתר יכפה אף' - ראשי תיבות: 'מביא' - ארבע גלויות הנזכר, כופה אותן המתן צדקה. וגם זה כוונת: 'מלך במשפט יעמיד ארץ' - ראשי תיבות: 'מביא' - המשפט מבטל הגלויות. ...
וזהו שהקב"ה משבח לאברהם בעניין סדום: 'כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' - והם מבטלים הגלויות.
'קרבן נתנאל' עמ' מ"א, יצא לאור על ידי חכם אליהו חבובה, חיפה, תשכ"ח (1968)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד הטעם שעושים שמחה גדולה על זכיית ספר בראשית.
'ולכל היד החזקה, ולכל המורא הגדול, אשר עשה משה לעיני כל ישראל' -
היינו: שהחזיק משה ידו על יד הקב"ה, חס וחלילה, ושבר אותם שני טפחים מן הלוחות, מה שהיו בידיו של הקב"ה, וחטף טפח אחד מהם ונעשו בידו חמישה טפחים, ועל ידי זה זכו גם לספר בראשית, ולא נגנז מהם כמו ספר ראשון שהוא תורת האצילות.
ולכך מנהג ישראל תורה הוא שבשמיני עצרת עושים שמחת תורה, ומיד כשגמרו התורה מתחילים בספר בראשית בלי הפסק בינתיים לרמוז לעניין זה. ולכך אנו עושים שמחה גדולה על זכיית ספר בראשית, ודבר בעתו מה טוב, והכול עולה בקנה אחד.
'קרבן נתנאל', עמ' ה', יצא לאור על ידי חכם אליהו חבובה, חיפה, תשכ"ח (1968)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שכל אחד יש לו חלק חברו, ובאחדותם שורה השכינה.
'תורה צווה לנו משה מורשה קהילת יעקב, ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל' - כי על ידי האחדות יתקיימו המצוות בין כולם. כי זה מקיים קצת מצוות, וזה מקיים מקצתם, וכן אחרים, עד שבין כולם מקיימים תרי"ג מצוות. ובאחדות - כל אחד יש לו חלק חברו וכן על זה הדרך.
ובזה פירוש זה המקרא: 'תורה ציווה לנו משה' - היינו תרי"ג: מצוות כמניין תורה, כמו שאמרו. ואם תאמרו: מי גבר בגברים שיכול לקיים כולם? לזה אמר: 'קהילת יעקב' - כלומר יתקיימו בין כולם. ...
ואחר מפרש התועלת השנייה: 'ויהי בישורון מלך' - רוצה לומר: אימתי 'ויהי בישורון מלך'? - שהשכינה שורה, שהיא המלכות שורה בקרב ישראל. וזה כשיש אחדות - וזהו שאמר: 'בהתאסף ... יחד שבטי ישראל' - שהם באחדות גמורה.
'קרבן נתנאל', עמ' תרצ"ד, יצא לאור על ידי חכם אליהו חבובה, חיפה, תשכ"ח (1968)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד חידושו של יתרו שמשה יודיע הדרך ולא רק החוקים.
יש לדקדק בשינוי הלשון, כי משה אמר ליתרו: 'ושפטתי בין איש ובין רעהו, והודעתי את חוקי הא-לוהים ואת תורותיו', ויתרו אמר: 'והזהרת אותם את החוקים ואת התורות, והודעת להם את הדרך'.
וראוי לשים לב ביותר על עיקר החידוש, שחידש יתרו למשה, אשר לכאורה אין אנו רואים בזה מאומה מהחכמה, כי מי לא ידע בכל אלה, כי כבד במשפט על שופט אחד, לשפוט עם כבד כזה? ...
כי הנה הרבנים המורים לעם, יתחלקו לשני חלקים, כי סוג האחד מהם ישיב לשואלו דבר כפי החוק ובלי הסברה, אם בענייני אסור והתר, יאמר לו: אסור או מותר, וכן בזולת השאלות שלא ישיבו להם, כי אם בדרך החוק: חייב או פטור, טמא או טהור, בלי שום טעם.
ויש סוג שני אשר בבוא אחד לפניו באיזו שאלה, ישיב לו תשובה עם על הטעמים והסברות, וילמדוהו הדין בכל פרטיו וענייניו, מה שהוא מן התורה, ומה הן הגזרות שהוסיפו החכמים, וילמד עימהם כסדר הזה, עד שיוכל השואל ההוא לדון בעצמו, ולהורות על העניין הזה, כמו השופט והמורה.
וההפרש בין שני הסוגים הוא כי אם משיב לו בדרך החוק, ואינו מסביר לו טעם הדבר, אזי אם יזדמן להם עניין זה פעם שנית, לא ימנעו מלשאול עוד פעם על הדבר, כי לא ידעו בעצמם משפט הדבר.
'קרבן נתנאל', עמ' רמ"ג, יצא לאור על ידי חכם אליהו חבובה, חיפה, תשכ"ח (1968)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד כאשר עלה ליבך לתת – תחזיק יד העני כמה פעמים.
'והחזקת בו' - שהיה לו לומר: תחזיק בו, ואפשר שרמז שהו' של 'והחזקת' - מולידה תיבה כאילו 'החזקת והחזקת' כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'ויתן לך' - יתן ויחזור ויתן.
והפירוש: 'החזקת והחזקת' - כי אם החזקת פעם אחת, ומטה ידו פעם אחרת, לא תסבור שכבר יצאת ידי חובה עימו, אין זאת אלא - הגם שהחזקת כבר, והחזקת פעם אחרת.
עוד ירמזו: שלא יתן מתנה מרובה פעם אחת, שאם כה יעשה העני מוציאם תכף, ויחזור לעוניו, ולכן צריך שיתן לו - מעט מעט כדי שיועיל לו לזמן הרבה, וזה הרמז: 'החזקת והחזקת' - כי כאשר עלה על ליבך לתת - תחזיק ידו כמה פעמים.
'קרבן נתנאל', עמ' שצ"ג , יצא לאור על ידי חכם אליהו חבובה, חיפה, תשכ"ח (1968)