חכם אברהם מיוחס

תע"ח - כ"ט כסלו תקכ"ח      

1 7 6 8 - 1 7 1 8      

חכם אברהם מיוחס

מקצת שבחו

חכם אברהם מיוחס נולד לאמו רחל ולאביו חכם שמואל בשנת תע"ח (1718) בירושלים. 
בהיותו כבן שנתיים נתייתם מאביו. גדל והתחנך אצל זקנו חכם משה מיוחס הפרנס, ונסמך בדודו חכם משה בכר מיוחס. תורה למד מפי חכם ישראל מאיר מזרחי, ובישיבת 'בית יעקב' מיסודו של חכם יעקב פירירה. 
חכם אברהם מיוחס נשא לאישה את ג'מילה בתו של חכם טוביה הכהן, ונולדו להם שלושה בנים תלמידי חכמים חכם יצחק שמואל, חכם יוסף יעקב, וחכם בנימין משה.
חכם אברהם מיוחס פרוש מחיי העולם הזה, חי בעוני, מדוכא בייסורים ובכל זאת לא מנע עצמו אפילו שעה אחת מבית המדרש. בהיותו בן ארבעים כבה מאור עיניו, ולא יכל לברר תלמודו את אשר הבין בימי חורפו.
חכם אברהם מיוחס נפטר ביום כ"ט בכסלו תקכ"ח (1768) ונטמן בהר הזיתים.
חכם אברהם מיוחס כתב חמישה חיבורים: 'שדה הארץ' - חיבור בן שלושה כרכים: דרושים על התורה, חידושים על התלמוד, משנה תורה לרמב"ם ועל הטור. 'דגלי אהבה' ו'ריח שדה' - פירוש על ספר 'דרך עץ חיים' שכתב האר"י. 'המאור הקטן' - על הספר 'עץ החיים' לרבי חיים ויטאל.  'שיח שדה' - על ספר הכוונות.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' פוסק במה ששלחו לגבאי בירושלים, שיחלק דווקא לאנשי עירם.
ש: גבאי הממונה על הצדקה שבעיר הקודש, תיבנה ותיכונן במהרה בימינו, ששלחו לידו הלבשה מעיר סאלוניקי, יגן עליה א-לוהים, ושלח לומר הגבאי של סאלוניקי לגבאי בעיר הקודש, שאין לו רשות לחלק הלבשה לשום עני שבעולם - כי אם דווקא לעניי סאלוניקי, שכן חפצם ורצונם שתהא הלבשה זו לעניי עירם דווקא. ויש בעיר קדשנו עניים מסאלוניקי, שיש להם כמה שנים, שנתיישבו בעיר קודשנו, וגם יש עניים שבאו בשנה זו עם הספינה, שבאה מסאלוניקי זה חמישה או שישה חודשים. ועל זה נסתפק השואל. ...שמא שאין לעניים המוקדמים, ליקח הלבשה זו, כיוון שעבר עליהם י"ב חודש הרי הם כאנשי העיר, וקרויים עניים שלנו ולא עניי סאלוניקי ...?
ת: אם כשגובין שם בסאלוניקי, גובין בפירוש לעניי עירם... - ייקחו בתחילה אלה אשר כבר זכו מקודם ולקחו בשנים קדמונים, ואחר כך, אם יישאר, ייקחו העניים החדשים שבאו מקרוב. ואם ייוודע הדבר, שכשגובין בסאלוניקי, גובין סתם להלבשת ירושלים, אם כן - יזכו בה עניי עיר הקודש תחילה, ואם יוותר - לעניי סאלוניקי, ומה שכתב הגבאי של סאלוניקי אינו עולה על פי הדין, וזוכים עניי ירושלים.
שדה הארץ, חלק ג', יורה דעה, סימן י"ד, דף ל"ד עמ' א, חמו"ל, ירושלים, תש"ן (1990)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' דורש אף שהתורה כאבן טובה, אין לשמרה בבית גנזים.
'כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו' - שיש לדקדק כמאמר שאמר: 'כי לקח טוב נתתי לכם' - ודאי שלא יעזבוה! ואיך יחויב שמפני שהיא 'לקח טוב' - שיעזבוהו? ובא להזהיר. ...
שדרך העולם, מי שלוקח חפץ או אבן טובה או מרגלית מניחו בבית גנזיו, חדר תוך חדר, ואינו לוקחה בידו כי אם לפעמים, מימים ימימה. וזה שאמר הכתוב 'כי לקח טוב נתתי לכם', ושמא תאמרו, אם כן, כיוון שהיא 'לקח טוב', נשמרנה בבית גנזינו, ומימים לימים, דווקא נלמוד בה, לפי שהיא 'לקח טוב'.
ואם כן, תורה תהא מונחת בקרן זווית. לזה אמר 'תורתי אל תעזובו', רוצה לומר: אף על פי שאמרתי לכם שהיא 'לקח טוב' - 'תורתי אל תעזובו', כי מצוותה - להגות בה יומם ולילה.
שדה הארץ, חלק ב', פרשת וזאת הברכה, דף קל"ח עמ' א' , דפוס מרדכי נחמן וליאון קלעי, סלוניקי, תקמ"ד, (1784)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' דורש ירושת הארץ באברהם - לעולם כולו, בהיותם כמותו.
'אחד היה אברהם, ויירש את הארץ, ואנחנו רבים, לנו ניתנה הארץ למורשה' –
אמר הקב"ה לאברהם, וקראו אב המון גויים - נמצא שכל העולם יקראו על שמו, והוא יקרא אב לכולם, שהרי לפי זה פסק הרמב"ם שהגר, אף שיהיה מאיזה אומה שיהיה, אף על פי כן - יצדק בו לקרות ולומר 'אשר נשבעת לאבותינו'. והרי הנקרא אב המון - לכל מלכי ארץ.
ואף כי 'אחד היה אברהם', וכיוון שהוא ירש את הארץ 'ואנחנו רבים' ונקראים המון, ונמצא כי אברהם הוא אבינו, ואם כן 'לנו ניתנה הארץ למורשה', דהיינו מכוח ירושתו. ...
והשיבם הקב"ה: 'על הדם תאכלו, ועיניכם תשאו אל גילוליכם, ודם תשפוכו - והארץ תירשו?!' - רצה לומר: שאין נקראים על שמו, אלא בהיותכם כמותו - לקיים התורה והמצוות. 'ואת הארץ תירשו' - כנזכר למעלה, כמו שכתב הרמב"ם, שנקרא אב המון גויים - לעולם כולו הנכנסים תחת כנפי השכינה.
שדה הארץ, חלק ב', פרשת קדושים, דף ט"ו עמ' ב', דפוס מרדכי נחמן וליאון קלעי, סלוניקי, תקמ"ד, (1784)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שאי אפשר ליטול התורה מישראל מפני תורתם שבעל פה.
'רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.' -
שיש לדקדק, שהרי אמר שבשביל שרצה הקב"ה לְזָכּוֹתם לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שאדרבה, הסברה נותנת להפך - שאם היו מצוות מעטות, היה כל אחד יכול לזכות בכולן, אבל עתה, שהם תרי"ג מצוות, וכמה דקדוקים, וכמה עונשים, מי הוא זה שיכול לזכות בכולן או ברובן? ...
נתן הקב"ה את התורה - בכתב, ובעל-פה - משנה ואגדה ותלמוד, מפני אומות העולם, שמא ינטלו את התורה מישראל ויאמרו לנו ניתנה התורה. ...
מה עשה הקב"ה? 'לפיכך הרבה להם תורה ומצוות', דהיינו - תורה - בכתב ומצוות ומשנה ותלמוד וכיוצא - בעל-פה, ואם כן אינם יכולים אומות העולם לזכות בתורה.
שדה הארץ, חלק ב', פרשת וזאת הברכה, דף קל"ח עמ' א' - עמ' ב', דפוס מרדכי נחמן וליאון קלעי, סלוניקי, תקמ"ד, (1784)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד מדרכי התשובה, שלא צריך קלקול כדי לתקן אחר-כך.
הנה היצר הרע הוא חכם להרע, ואינו מחטיאו לאדם בעל כורחו, אלא אם רימהו בחלקות לשונו, באומרו לו כי בעלי תשובה הם גדולים מהצדיקים, ובמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים אינם יכולים לעמוד. והטעם שכיוון שטעמו טעם חטא קשה להם לפרוש ויתרבה שכרו. ועוד, כי הרי אתה מקיים כפי זה מצוות עשה של תשובה, ואם לא תחטא תחילה, איך תעשה תשובה? וכיוצא.
וזה 'והארץ היתה תוהו ובוהו' - זה מעשה הרשעים, שאומרים שבתחילה צריך קלקול כדי לתקן אחר כך. 'ויאמר א-לוהים יהי אור' - זה מעשה הצדיקים, כי מתחילתם הם אור זהיר. ואיני יודע באיזה מהם חפץ, רחמנא ליצלן, כי טענות היצר הרע הנזכרות לעיל הם טענות חזקות לכך אמר: 'וירא א-לוהים את האור כי טוב' - שבחר במעשה הצדיקים, יען כי במעשה הרשעים אפשר שלא יהיה יכול לחזור בו.
שדה הארץ, חלק א', דרוש ב' לפרשת חיי שרה, דף כ"ג עמ' א', דפוס מרדכי נחמן וליאון קלעי, סלוניקי, תקמ"ד, (1784)