חכם יעקב הכהן טראב

- כ"ב טבת תרפ"ג      

1 9 2 3 - 0      

חכם יעקב הכהן טראב

מקצת שבחו

חכם יעקב הכהן (מסלטון) טראב נולד לאמו ולאביו יוסף, בדמשק שבסוריה.
חכם יעקב הכהן טראב נודע במסירותו לתורה, היה בקיא בנגלה ובנסתר, בהלכה ובאגדה, ונהג לקום בחצות הליל ללמוד בבית מדרשו של חכם חיים ויטאל. חכם יעקב הכהן טראב נשא לאישה את מרת רוזא.  
חכם יעקב הכהן טראב כיהן כאב בית הדין בביירות, והיה ידוע  בדרשותיו, אותם היה נושא בשבתות ובמועדים.
חכם יעקב הכהן טראב נפטר ביום כ"ב בטבת תרפ"ג (1923)
חכם יעקב הכהן טראב כתב את הספרים הבאים: 'דבר טוב', 'בית יעקב' - דרושים בנושאים שונים, לאחר פטירתו הוציאו צאצאיו את כתבי ידו הנותרים לאור בספר: 'שארית יעקב' - דרושים, וחידושים על הרמב"ם.
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' רומז בשיר ליום השבת שהוא מעטר ומכבד לאביו ולאמו.
'מקולות מים רבים אדירים משברי ים, אדיר במרום ה'. עדותיך נאמנו מאוד, לביתך נאוה קודש, ה' לאורך ימים' - 'מקולות מים רבים' - רצה לומר: מקול תורה - נוטריקון: 'מקולות' - על ידי קול תורה שנמשלת למים כמו שנאמר: 'הוי כל צמא לכו למים',
על יד זה: א'דירים מ'שברי י'ם א'דיר ב'מרום ה' - ראשי תיבות: אמי ואבי, רצה לומר: שהוא מעטר ומכבד לאביו ולאמו בעולם הבא כאמור.
ואימתי נאה ויאה לעשות זה, לזה אמר: 'עדותיך נאמנו מאוד לביתך נאווה קודש' - רצה לומר: נאה לעשות זה - ביום שבת שנקרא קודש, ועל ידי זה הוא זוכה גם כן לאורך ימים.
דבר טוב, עמ' קס"ג, ירושלים, תרע"ד, (1914)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שלא יקרר אותך היצר בדרך הצדקה, ויזנב בך הנחלשים.
'אשר קרך בדרך, ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע ולא ירא א-להים' -
'אשר קרך בדרך' - רמז על מצוות צדקה, שידוע שתיבת 'דרך' הוא כינוי לצדקה, שכמו שאמר הכתוב: 'ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט'. והנה לפי גודל מצות הצדקה ומעלתה כידוע היצר הרע תמיד מפתה לאדם להימנע ממנה. ...
וזהו: 'אשר קרך בדרך' - שהוא מקרר אותך בדרך שהיא מצוות צדקה, ועל ידי זה: 'ויזנב בך כל הנחשלים אחריך' - קוראים בה 'הנחלשים' - שהם הנחלשים במצווה זו, כולם יבואו אחריך.
וכל טענת היצר הוא באומרו: 'ואתה עייף ויגע' - שכל היום אתה עייף ויגע להרוויח מעט, וזה יבוא וייקח אותם על מי מנוחות.
דבר טוב, דף ל"ד עמ' ב, ירושלים, תרע"ד, (1914)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד למסור את נפשו וגופו לשכור מכיסו מלמד לבני עניים.
אמרו: 'היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה' - אשריהם ואשרי חלקם. ומזה כל נבון יעשה בדעת וימסור את נפשו וגופו לקיים מצוה זו ולא יחוס על ממונו וישכור מלמד מכיסו וממונו כדי ללמד בני העניים שאין לאביהם משלו, ובני היתומים שאין להם אב שישאל עליהם.
דבר טוב, דף קנ"ז עמ' א, ירושלים, תרע"ד, (1914)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד מחצית השקל כדי ידמה האדם השלם שהוא חצי איש.
'אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני ריבונו של עולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל' -
למדנו מדבריו תוכחות מוסר לידע ולהודיע שבחן של ישראל שנקראו 'בנים למקום' ו'שבטי יה' - היינו באחדות כאיש אחד חברים בלי שום פירוד ללבות.
ואל ידמה האדם השלם שאינו חסר כלום אם מפאת חכמתו או עשרו שאינו צריך סיוע לאחרים, שהרי זה טועה בדעתו כיוון שהוא חצי איש, ואינו נשלם כי אם בחצי חברו.
ולכן כוונו רבנינו זיכרונם לברכה במצווה זו - שיהיה בקול קולות כרוז שכתוב: 'באחד באדר משמיעין על השקלים' - דהיינו שכל אחד ייתן מחצית השקל, לרמוז על האחדות, שעל ידי זה החי ייתן אל ליבו, לזרז עצמו להיות בשלום עם חברו. וזה שאמר ריש לקיש: 'גלוי וידוע לפני ריבונו של עולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל' - דהיינו להלשין לעליהם על האחדות שאין בהם אחדות.
שארית יעקב, דרושים, דף ל"ה עמוד א, דפוס הרב חיים צוקרמן, ירושלים, תרצ"ב (1932)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' רומז צירוף הגאולה בתורה שבת ואחדות.
'כי תשא את ראש בני ישראל' - אמר משה להקדוש ברוך הוא: במה תרים קרנם של ישראל, שתגאל אותם מבין האומות, ותחזיר עטרה ליושנה? אמר לו: 'בכי תשא' - ראשי תיבות: ת'ורה ש'בת א'חדות. על ידי עסק התורה ושמירת שבת ואחדות יתייחדו שלושת הצירופים הנזכרים ויחזור הכול לאיתנו ויגאלו ישראל במהרה בימינו אמן.
דבר טוב, דף ל עמ' ב, ירושלים, תרע"ד, (1914)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד השמעת הקול בצדקה שעושים ביום פורים, שנקרא קודש.
'והיה על אהרון לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקודש ובצאתו ולא ימות' -
תיבת 'קול' - כנוי לצדקה שהיא בממי"ן גימטרייה: 'קול'. גם אמרו: 'שלושה קולות משמחים, קול תורה וקול כספים וקול גשמים' - ובפרט בצדקה שעושים בפורים שהוא גילוי הארת מרדכי. ...
וזה שרמזתי: 'והיה' - אותיות הוי"ה. אימתי יושלם שם הוי"ה, ויגאלו ישראל, ויהיה על אהרן לשרת? - בזמן 'ונשמע קולו' שם - רמז לקול תורה וקול כספים ששניהם מקרבים את הגאולה. ...
ובפרט 'בבואו אל הקודש' - בצדקה שעושים ביום פורים שנקרא בחינת קודש. וגם רמז שיעשה צדקה עם בעלי תורה שהם נקראים קודש. אזי בוודאי 'ובצאתו' שהם גורמים לצאת מהגלות - 'ולא ימות'.
דבר טוב, דף כ"ה עמ' ב, ירושלים, תרע"ד, (1914)
האזנה