חכם עזרא ששון דנגור

כ"ו אב תר"ח - י"ג טבת תר"ץ      

1 9 3 0 - 1 8 4 8      

חכם עזרא ששון דנגור

מקצת שבחו

חכם עזרא ששון דנגור נולד לאמו ולאביו ראובן בכ"ו אב תר"ח (1848) בבגדאד שבעיראק. 
הוא למד תורה בבית המדרש 'בית זלכה' אצל חכם עבדאללה סומך. בשנת תרי"ח (1858), כשהיה בן עשר, מת עליו אביו, והוא בעצמו דרש את הדרושים למנוחת הנפטר, הנהוגים בתוך שנת האבל.
בשנת תרכ"ו (1866) חכם עזרא ששון דנגור נשא אישה. תלמידי 'בית זלכה' הנשואים, קיבלו תמיכה כספית לפרנסת משפחתם, אך חכם עזרא ששון דנגור נמנע מלקבל את התמיכה, ולמד בבית המדרש מחצית היום, ובחציו השני עסק במסחר. חכם עזרא ששון דנגור שימש גם כמוהל, שוחט וכותב שטרות. בשנים תר"מ-תרמ"ו (1886-1880) אף נתמנה אחראי לכתיבת השטרות. 
סמוך לשנת תרנ"ב (1892) חכם עזרא ששון דנגור הפסיד את כל כספו במסחר, ונאלץ להתפרנס מן הרבנות. הוא הוזמן לכהן כרבם של בני קהילת יוצאי בגדאד שישבו בראנגון (כיום יאנגון), שבבורמה. הוא שימש בתפקיד זה כשנתיים, ואז שב לבגדאד.
בשנת תרנ"ז (1897) חכם עזרא ששון דנגור החל לנהל בהתנדבות את בית הכנסת הגדול של בגדאד. 
בשנת תרס"ג (1903) חכם עזרא ששון דנגור קיבל רישיון מהסולטן הטורקי להקמת בית דפוס בבגדאד. בבית הדפוס נדפסו על ידי חכם עזרא ששון ובניו כמאה וארבעים ספרים, הראשון שבהם סידור תפילה כמנהג יהודי בגדאד. בית הדפוס היה פעיל עד לשנת תרפ"א (1921).
בשנת תרפ"ג (1923) נתמנה לחכם באשי, הרב הראשי של קהילת יהודי בגדאד, שתפקידו היה לפקח על העדה בענייני דת ולתווך בין הקהילה לבין הרשויות. 
בשנת תרע"ז (1917) העלילו השלטונות הטורקיים עלילה על 17 יהודים, עינו ורצחו אותם. בין הנרצחים היה חכם יחזקאל ברוך דנגור, אחיו של חכם עזרא ששון.
בשנת תרפ"ח (1928) התפטר חכם עזרא ששון דנגור מתפקידו כחכם באשי בשל מחלוקות בתוך הקהילה.
חכם עזרא ששון דנגור נפטר ביום י"ג טבת תר"ץ (1930) ונקבר בבגדאד.
חיבוריו של חכם עזרא ששון הם: 'אמרי קהלת' - ביאור ותרגום לערבית לספר קהלת; 'מנחה בלולה' - דינים, מנהגים ופיוטים; ספר שאלות ותשובות; ספר דברי הימים של בגדאד; ביאור לתורה ותרגומה לערבית; חידושים ומאמרים בענייני דרך ארץ; דרוש; 'עדי זהב' - פירושים לתורה. חלק מחיבוריו עדיין בכתב יד ולא נדפסו
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שכיבוד הורים הוא מצוות האומה ומקור הסדר החברתי.
'כבד את אביך ואת אמך, למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' א-להיך נותן לך' -
שאהבת וכבוד אב ואם הם מקור כל החנינה והחמלה והטובה ונשיאות פני הזקנים, השופטים והמורים בעם - שבלעדן אי אפשר שתתקיים זמן רב הכרת בני האדם וסדר הנכון במדינה.
כי מי שאינו אוהב את אבותיו, ועוזב אותם בעת עוניים, ואינו מרחם עליהם - אכזר הוא, ולב אבן בקרבו, ואיך יחון עניים ואביונים, יתומים ואלמנות? מי שאינו נושא פני אבותיו וסר למשמעתם, איך ישא פני זקן ואיך ישמע לקול השופטים היושבים על מדין?
והנה בכל עשר הדברות תמצא לשון יחיד - שה' עם כלל ישראל מדבר כמו אל אדם יחידי, ומעתה מצווך ה' - לכל האומה בכללה, שתשמור ותשגיח על אהבת וכיבוד אב ואם - שהם מקור החנינה והחמלה בכבוד ונשיאות פני זקן, כהן ושופט, למען שעל ידי כך יאריכון ימיהם על האדמה, שתתקיים טובת חברת ישראל וסדר הנכון במדינה, ותעמוד החומה על אדמתם ימים רבים.
עדי זהב על התורה, חלק א', ספר שמות, פרשת יתרו, פרק כ', פס' י"ב, עמ' ש"ב-ש"ג, הוצאת מכון ירושלים, ירושלים, תשמ"ז (1987)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מבאר המנהג ללמוד קהלת בימי האסיף - שלסוף יאסף האדם.
חודש תשרי, זמן האסיף, תקופת השנה. וכן קהלת מדבר על זמן חיי האדם, שלסוף יאסף אל עמיו לתקופת השנים, אשר יחנה פה על הארץ. ... כמו ששומרים האנשים, בזה הזמן, את עצמם ואת מקניהם משינוי הרוחות, ונכנסים מן השדות אל הבתים, וגם דגנם ותירושם מכניסים אותם אל האוצרות, לשומרם שמירה מעולה מן הליסטים ומן הגשמים וכיוצא - כן ישמור האדם את נשמתו.
מגילת קהלת, הקדמת המחבר, עמ' 14, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשס"ב (2001)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שמי שהיה בצרה וצוקה - ירחם על כל הבא במצוקה.
'כי גרים הייתם' - כמו שמפורש לפנינו: 'ואתם ידעתם את נפש הגר - כי גרים הייתם בארץ מצרים'. ומי שהיה בצרה וצוקה וה' הצילו, ראוי שירחם על כל הבא במצוקה ההיא, וכן הוא בתולדות נפש האדם - שיכמרו רחמיו בראותו את רעהו במכאוב, שהרגיש הוא בעצמו לשעבר.
עדי זהב על התורה, חלק א', ספר שמות, פרשת משפטים, פרק כ"ב, פס' כ', עמ' שי"ג, הוצאת מכון ירושלים, ירושלים, תשמ"ז (1987)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהדיבור בקיצור - קשה ואינו מובן, אך האריכות – רכות.
תורה שבכתב נקראת - דבר ה', ותורה שבעל פה נקראת - אמרי ה'. הלא תראה שבש"ס נאמר: אמר ר' פלוני - משום שבתורה שבכתב נאמרו כל המצוות בקיצור ובדרך כלל, אבל בתורה שבעל פה נתבארו כל המצוות בפרטיהן וביאוריהן באריכות. ...
ונראה לעניות דעתי כי זהו כוונת רז"ל: דיבור - קשה, אמירה - רכה. כי דיבור התורה - קשה, כי הוא סתום וחתום ואינו מובן. אבל אמירה - רכה, תורה שבעל פה שבאה לבאר המצווה בפרטות.
מגילת קהלת, הקדמת המחבר, עמ' 18-17, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשס"ב (2001)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שירת 'האזינו' לחזק התקווה - שהקב"ה יקים אותנו לעם.
'גדולה שירה זו - שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה לעולם הבא' - כי כל התלאות והצרות אשר עברו עלינו מיום גלותנו עד עתה, אין בהם דבר, אשר לא הוגד מראש בשירה הזאת - הקטנה בדיבור והנשגבה בעניין. וכאשר באתנו לשעבר גלות ושיעבוד וטלטול - כמו שהעיד בנו מלכנו מחוקקנו, כן תתחזק בליבנו התקווה לעתיד, שיתנחם ה' עלינו, לעת הכמוס עמדו, להוציא למרחב רגלינו, ולהקים אותנו לעם כשנים קדמוניות.
עדי זהב על התורה, חלק א', ספר דברים, פרשת האזינו, פרק ל"ב, פס' מ"ג, עמ' רצ"ב, הוצאת מכון ירושלים, ירושלים, תשמ"ז (1987)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לא להישען על הזכות, וייוועץ איך להינצל בדרך הנהוג.
'ויהי רעב בארץ' - זה ניסיון אחר שבא בארץ כנען: שנת בצורת ורעב, ולא הרהר אחרי דבר קדשו, שאמר לו: 'והיה ברכה'. גם לא ישב בארץ, והאמין שיעשה לו ה' ארובות בשמים, אבל הסתכן ללכת עם אשתו למצרים, כי לא הזהירו ה' שלא יצא מארץ כנען. והצדיקים אינם נשענים על זכות מעשיהם, והם נועצים בכל עת צרה איך ינצלו בימי רעה בדרך הנהוג.
עדי זהב על התורה, חלק א', ספר בראשית, פרשת לך-לך, פרק י"ב, פס' י', עמ' ע"ו, הוצאת מכון ירושלים, ירושלים, תשמ"ז (1987)