מקצת שבחו
חכם שמעון בן צמח דוראן נולד לאימו ולאביו חכם צמח בשנת קכ"א (1361) בעיר פלמה דה מיורקה, ספרד.
ראשית תורתו למד מפי אביו החכם צמח דוראן. גדל בתורה וביראה, והיה תלמידו של החכם וידאל אפרים, תלמידו של החכם ניסים בן ראובן גירונדי. למד גם את חכמת האסטרונומיה, טריגונומטריה, ופילוסופיה. בבגרותו עבר לממלכת ארגאגון, בצפון ספרד והתמחה במקצוע הרפואה.
בשנת קנ"א (1391), כחלק ממאבק איכרים ואנשי אצולה כנגד המלוכה בספרד, נרצחו מאות יהודים על קידוש השם, חלק מן היהודים נמכרו לעבדות, ויהודים רבים אולצו להתנצר. אומנם מלך ארגאגון, שישב בסרגוסה, יצא למסעות בין ערי ספרד להשיב הסדר על כנו, וקרא ליהודים לקומם מחדש את קהילותיהם, אך בשל גל הפרעות יצאו רבים מיהודי ספרד לצפון אפריקה, ובתוכם חכם שמעון בן צמח דוראן, שעבר לעיר אלג'יר.
באותה עת הגיע לאלג'יר מוולנסיה בספרד גם חכם יצחק בר ששת, שהתקבל באלג'יר כרב ודיין הקהילה. הוא קיבל מינוי מהשליט המוסלמי, אך נמנע מקבלת המינוי מפאת כבודו של חכם שמעון בן צמח, שסבר שהקהילה היהודית צריכה לקבוע את רבניה באופן אוטונומי, בלא קבלת מינוי מהשליט.
בשנת קס"ח (1408) נפטר חכם יצחק בר ששת, וחכם שמעון בן צמח דוראן התקבל כרב ודיין הקהילה.
בשנת קע"ז (1417) חיבר את ספרו 'זוהר הרקיע' - פירוש על אזהרות רבי שלמה איבן גבירול למניין המצוות. הספר יצא לאור אחרי פטירתו, בעיר קושטא בשנת רע"ה (1515).
חכם שמעון בן צמח דוראן נפטר בשנת ר"ד (1444). יום פטירתו אינו ידוע לנו. אנו מציינים אותו ביום י' באייר ב', יום בו החכם מאיר קרקש סיים לחבר את ההקדמה לספר התשב"ץ, בשנת תצ"ט (1739), והוציא לאור באמסטרדם את ספר התשב"ץ, שהיה גנוז וטמון בידי משפחת החכם שמעון בן צמח דוראן. בשנת תק"ה (1745) יצא לאור בליוורנו ספרו על הש"ס - חידושי התשב"ץ. בשנת תקכ"ג (1763) יצא לאור בליוורנו פירושו על מסכת אבות, ובשנת תקמ"ה (1785) יצא לאור ספרו הפילוסופי 'מגן אבות'. כן חיבר הספרים: 'אור החיים'; 'יבין שמועה' - הלכות שחיטה;, 'מאמר החמץ', שיצא לאור בליוורנו בשנת תק"ד (1744); 'ליווית חן' - על התורה ; 'אוהב משפט' – על ספר איוב, שיצא לאור בוונציה בשנת ש"נ (1590).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שתי הזהרות ב'העמידו תלמידים הרבה'
'והעמידו תלמידים הרבה' - שלא כדעת בית שמאי שהיו אומרים: 'אין מלמדים תורה, אלא לתלמיד הגון צנוע וכשר וירא שמים', כמו שהוא נזכר באבות דרבי נתן, וכן היה אומר רבן גמליאל: 'כל תלמיד שאין תוכו כברו, אל יכנס לבית המדרש' אבל בית הלל אומרים: 'מלמדים לכל אדם', וכן כשהושיבו רבי אלעזר בן עזריה והעבירו רבן גמליאל נסתלקו שומרי הפתח, ונכנסו הכל והתווספו כמה ספסלים, באותו היום בבית המדרש, כמו שהוא מוזכר בפרק תפילת השחר. ומה שאמרו בפרק הזרוע: 'השונה לתלמיד שאינו הגון, נופל בגיהנם, והוא כזורק אבן למרקוליס. ... זה הוא בתלמיד שמעשיו מקולקלים ומכוערים אבל סתם בני אדם, אין צריך לבדוק אחריהם.
ועל זה הזהירו: להעמיד תלמידים הרבה, וזה כולל שתי אזהרות: האחת - להעמידם הרבה, בישיבה אחת מאה, בשביל שיצאו עשרה, עשרה כדי שיצאו שניים, שניים כדי שיצא אחד ... וכן אמרו למה הדבר דומה: לאשה שמושבת התרנגולת על הביצים, מתוך הרבה מוציאה מעט, מתוך מעט אינה מוציאה כלום ... ובפרק הרואה בברכות אמרו: כי הגדיים נעשו תיישים, ואם אין גדיים אין תיישים, כמו שנזכר בפרק חלק: והחסידים הראשונים היו מתפללים לאל, שירבה גבולם בתלמידים. ...
וזו אזהרה אחת להעמיד תלמידים הרבה. והשנית להעמידם בזמן הזקנה כמו בזמן הבחרות, כמו שסמכו בגמרא יבמות בפרק הבא על יבמתו, למקרא שכתוב: 'בבוקר זרע את זרעך, ולערב אל תנח ידיך, כי לא תדע אי זה יכשר, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים'.
חכם שמעון בן צמח דוראן, מגן אבות, פרק ראשון, עמ' 7-8, מכון הכתב, ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שירו שובה שביתנו ובגיל ובשמחות
שׁוּבָה שְׁבִיתֵנוּ וּבְגִיל וּבִשְׂמָחוֹת, בִּנְאוֹת נְוֵה שָׁלוֹם נֵשֵׁב וּבִמְנוּחוֹת. מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעְיַן יְשׁוּעָתֶךָ, נִשְׁאַב בְּיוֹם תֶּאֱסֹף שֵׂיוֹת מְנוּדָּחוֹת. עֵת הַסְּתָו יַעֲבֹר מַהֵר וְעֵת זָמִיר, יִקְרַב וְאָז נִשְׁכֹּן הַשְׁקֵט וּבַטּוּחוֹת. וּבְרֹאשׁ שְׂמָחוֹת אֶת צִיּוֹן כְּטוֹטָפוֹת, נַעֲלֶה בְּפִתּוּחֵי חוֹתָם מְפֻתָּחוֹת. נָשִׁיר זְמִירוֹת בֶּן יִשַׁי וְיִשְׁתַּבַּח, לָעַד שִׁמְךָ מֶלֶךְ גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת.
חכם שמעון בן צמח דוראן, שובה שביתנו, שמעון בן צמח דוראן, פרויקט בן יהודה, https://benyehuda.org/read/2650 מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שיהיה ביתו פתוח לעניים כמו שפותח ביתו לחכמים
'יהי ביתך פתוח לרוחה' - בא להוסיף על חברו, שכמו שיהיה ביתו בית ועד לחכמים, כן יהיה ביתו פתוח לרוחה, לאורחים ולעניים כביתו של אברהם אבינו, שהיה פתוח לארבע רוחות העולם, כדי שלא יצטערו העניים לבקש הפתח, ויכנסו דרך פתח זה ויצאו דרך פתח אחר, ולא יתביישו מהעוברים ושבים. ... ורצה לומר כי תלמוד תורה עם גמילות חסדים שניהם כאחד טובים. ... ואמרו במסכת דרך ארץ: הזהר בדלתי ביתך, שלא יהיו סגורים בשעה שאתה מסב באכילה ובשתייה, מפני שדלתי ביתך מביאים אותך לידי עניות.
חכם שמעון בן צמח דוראן, מגן אבות, פרק ראשון, עמ' 26-27, מכון הכתב, ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שלא יתוודע למלכות ליטול רבנות על ידיה
'ואל תתוודע לרשות' - הוא השולטנות והמלכות מעניין ראש. ויש מפרשים מפני שהרשות בידה לעשות כרצונה, והזהיר שלא יתוודע למלכות כדי ליטול רבנות על ידיה, כי המתוודע לרשות סופו לאבדון, כי לא יקרבוהו אלא להנאתם, ויעבירוהו על דעת קונו, כמו שאירע לדואג וכן פירשו באבות דרבי נתן.
חכם שמעון בן צמח דוראן, מגן אבות, פרק ראשון, עמ' 50, מכון הכתב, ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שדימו שומע חרפתו לשמש ששמע חרפתו מהלבנה, ולא השיבה
'ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה' - ואפילו יבזוהו ויחרפוהו - ישתוק, ועל זה אמר שלמה עליו השלום: 'אל תען כסיל כאיוולתו', וכן היו עושים חסידים הראשונים כמו רבי ורבי חייא כמו שנזכר בשבת פרק שני. ואמר אחד מהחכמים במצוותו לבנו: מי שאינו סובל דבר אחד, ישמע דברים רבים. ואמר אחד: לא תוכל להילחם עם נבל כמו שתחריש לו, ובזה תכניעהו, ותשיב צור חרבו, ותשלוף עליו חרבות העדים אשר יראו מחילתך, ויקחו נקמתך ממנו. ... ואמרו חכמים כי השומע חרפתו ואינו משיב, עליו הכתוב אומר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' - שמדריגתו יותר גדולה לעולם הבא מהצדיקים, שנאמר בהם: 'והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים', ולא ניתנה מדרגה זו אלא לחכמים. ... ודימו 'שומע חרפתו ואינו משיב' לשמש כי כמו שהשמש שמע חרפתו מהלבנה שקטרגה ואמרה: אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ואמר לה: לכי ומעטי את עצמך ... כן השומע חרפתו ואינו משיב, האיש המחרפו יתמעט, והוא יאור באור החיים.
חכם שמעון בן צמח דוראן, מגן אבות, פרק ראשון, עמ' 73-74, מכון הכתב, ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לעסקני הציבור, שאין להתגאות, לומר עשינו בשבילכם
'כל העוסק עם הציבור יהיו עוסקים עמהם לשם שמים' - והיא אזהרה לכל מי שהוא עוסק עם הצבור לדבר עם המלך או אל שר הצבא, שלא יתעסקו בזה שיתגברו עליהם, ולהשתרר גם השתרר, אבל יהיו עסוקים עמהם לשם שמים, שאין להם להשתרר עליהם ולהתגאות, לומר עשינו בשבילכם כל זאת הטובה, כי המעשים הנעשים בהתעסקות העמלים עמהם, לא נגמרו מפני עסקן, אלא מפני שזכות אבותם של צבור סייעתם, וצדקתם העומדת לעד.
חכם שמעון בן צמח דוראן, מגן אבות, פרק שני, עמ' 103-104, מכון הכתב, ירושלים, תשס"ג (2003). מתוך 'החכם היומי'
