חכם עובדיה שאקי

תרמ"ב - א' תמוז תש"ט      

1 9 4 9 - 1 8 8 2      

חכם עובדיה שאקי

מקצת שבחו

חכם עובדיה שאקי נולד לאימו רגינה אסתר ולאביו חכם אברהם חי שאקי בשנת תרמ"ב (1882) בצפת.
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, חכם אברהם חי שאקי, אב בית הדין ורב העיר צפת, מחבר הספר 'שער הקדים'. חכם עובדיה שאקי היה תלמידם של חכם שחאדה לוי וחכם ישועה פלאג'י.
משנת תרנ"ד (1894), כבר בגיל 12, נאלץ לדאוג לפרנסת משפחתו, אך במקביל המשיך בלימודיו בעצמו בהלכה באגדה וגם בפילוסופיה, בקבלה, ובהיסטוריה של תקופת התלמוד והגאונים.
בשנת תר"ס (1900) נפטר אביו. חכם עובדיה שאקי גר בבית אביו, בין בית הכנסת של מוהר"י אבוהב ובית הכנסת של הרב אלשיך. בקומה מעליו, שכן בית המדרש על שם חכם יצחק גואטה.
בשנת תרע"ד (1914) פרצה מלחמת העולם הראשונה. מכיוון שהיה אזרח צרפתי, הוגלה מהארץ בידי השלטונות הטורקים לאי קורסיקה. בקורסיקה שימש ברבנות בתוך קהילת הגולים, וקבע עיתים לתורה בבית המדרש, שהקימו הגולים. במקביל הרחיב את השכלתו הכללית. הוא כתב מאמרים בעיתונות הצרפתית, התכתב עם אנשים מהספרייה העברית המרכזית בפריז, ועסק במחקר הפילוסופיה.
חכם עובדיה שאקי נשא לאשה את מרת חנה נזלי בת החכם יצחק חזן ממרוקו, ונולדו שלושה ילדים. אסתר ברזיניאק, שנולדה בקורסיקה, מרגלית טולדאנו, ופרופ' אבנר חי שאקי.
בשנת תר"פ (1920) חזר לעיר צפת. בשנת תרפ"ה (1925) יצא בשליחות לערי מרוקו שם שהה במשך שלוש שנים, את רשמיו ממסעו אסף בספר 'מסעותיי בהרי האטלס'. כן נסע לארצות מערב אירופה, לארצות הבלקן, לסוריה וללבנון. דרשותיו נשא בשלוש שפות: עברית, צרפתית ולדינו.
בשנותיו האחרונות כהו עיניו, וסבל ייסורים קשים. בעת מלחמת העצמאות שהה בצפת, והמצור השפיע עליו לרעה, אבל זכה לחוג את יום העצמאות, חודשים מעטים לפני פטירתו.
חכם עובדיה בן אברהם שאקי נפטר ביום א' תמוז תש"ט (1949). על מכתביו נהג לחתום במילים: 'עבד ה', אוהב א-לוהים ואדם', ומשפחתו חרתה מלים אלו על קברו. חיבוריו כנראה עומדים בכתב יד: 'משלי אמת'; 'פרקים באהבת הא-לוהים והאדם'; 'יסודות ההויה' - מחקרים; ו'מסעותי בהרי האטלס'. בנו, פרופ' אבנר חי שאקי הקים על שמו את 'המכון לחקר המשפחה ודיני המשפחה', והדפיס ספר דרשות מכתבי יד של אביו.
 
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שייבושו השונאים את הגרים, ויחששו למפלתם
תורתנו ומוסר היהדות מצווים אותנו: 'ואהבתם את הגר', ואילו תורת הזיוף הנאצית הארית מצווה 'ושנאתם את הגר'. עמל של למעלה מאלף שנים, מצד היהדות במדעיה, ובתרבותה בכלל, לא עמדו להם ליהודים. האם לא תבוש גרמניה ההיטלראית?!
האם במעשיה כלפי היהודים ואחרים, אינה חוששת למפלתה, הגזעית והתרבותית?! ואיך זה, ואיככה יכולים אנו להאמין עוד, בשום תרבות זולת זו של התורה?!
חכם עובדיה שאקי, עיתון 'המזרח', תל אביב, ח' באב תרצ"ח (5 באוגוסט 1938) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שקולים האחדות והשלום כנגד כל מצוות שבתורה
בכדי לרכוש את האחדות של העם, לכל תפוצותיו, אנחנו דורשים מכל רב, סופר, מטיף, חכם וסתם הוגה דעות שבנו, כי יסתלק מהקנטור, הוויכוח, והניצוח. בתקופתנו אנו, תקופת החלוקה המלכותית נתבעים אנו לצרוף לאחדות ולליכוד, בשעת הרת עולמנו זה, נתבעים אנו לסלוח כל אחד לשני, לוותר ולבלתי להקפיד, כי שקולים האחדות והשלום במחננו, כנגד כל המצוות שבתורה ... מבלי הבדל מעמד, מפלגה, גיל ומין, וראה לעצמנו ולאחרים, כי אכן באמת עם אחד אנו, עם אחד ומאוחד כלפי שמים וכלפי ארץ, ולא "עדה" של מפלגות. ... בואו אחים ונתאחד בעד עמנו, ארצנו ותורתנו.
חכם עובדיה שאקי, עיתון 'המזרח', תל אביב, ח' באב תרצ"ח (5 באוגוסט 1938) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד לעמוד קוממיות מוצקים איתן, בתקופת הזיוף והזדון הזו
האש הא-לוהית אשר יקדה על הסנה בסיני, ניצוצותיה עודם יוקדים בקרבנו עמוק, והיא היא המבקשת מבניה בוניה, לשוב בתקופת הזיוף והזדון הזו, לעמוד קוממיות מוצקים איתן, ולהוסיף לאחדות העם, האנושית והא-לוהית, לשוב ולהשליט בכל הווייתנו את נצחיות אור התורה הא-לוהית, תורת סיני, לעמוד קוממיות ולבלי הרכין ראש בפני כל עריץ ושליט. עת צרה היא ליהדות בכל תפוצות גלותה, וביחוד כאן, וממנה, בעזר א-לוהי סיני, ניוושע, ונזכה לנחול ולהנחיל את הארץ היקרה.
חכם עובדיה שאקי, עיתון 'המזרח', תל אביב, ח' באב תרצ"ח (5 באוגוסט 1938) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד מראה קדושת 'ספר תיסלית' מתאזנכ'ת במרוקו
אחד הדברים שנחרטו עמוק בזיכרוני ושאין נותנים לי לשכחם עולמית, הוא ספר תורה הקדמון והעתיק בתכלית הידוע בשם 'ספר תיסלית', שראיתיו באחד הכפרים הנדחים ביותר של מרוקו. ממראה קדושתו הרגשתי כי הספר קדמון בתכלית הוא, עד שאפילו מראהו הפנימי של ספרי מהר"י אבוהב, זיכרונו לברכה, אשר נחשב לאחד העתיקים בספרי תורה, והנמצא בצפת, אינו לעומתו אלא כבחור צעיר לפני זקן מופלג. ואף על פי שגם בדמשק, וכפרי תוניסיה, וביחוד האל-גריבה של העיר ג'רבה וכפר אל-כאף, ראיתי והסתכלתי בספרים עתיקים ביותר. בכל אופן, שום ספר לא עשה עלי רושם עמוק כספר תיסלית, הקדוש והעתיק ביותר הזה. יש מהיהודים אנשי הכפר שאמרו לי כי ספר תיסלית הוא בן למעלה מאלף שנים ... יש אומרים שהביאוהו הגולים הראשונים מחורבן הבית.
חכם עובדיה שאקי, מובא ב'פניני הפרשה', פרשת האזינו, עלון מספר 82, שנה ט"ז תשע"ו (2016) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד כסנה זה הפלאי, כן תורת סיני ועם סיני, קיימים לעולם
כסנה זה הפלאי והבלתי אוכל, כן המה תורת סיני ועם סיני חיים וקיימים לעולם. למרות כל הצרות שעמדו על דרכם, מבני ברית ומשאינם בני ברית, ולמרות הבקרה המדעית כביכול, עודם ממשיכים להתקיים על אף הכל. תורת סיני ועם סיני עמדו במבחן ההיסטוריה כנגד כל הקמים עליהם בנפש. קישורם וליכודם בא-לוהי סיני עומד להם, כן היה בעבר הגדול כשלושת אלפים וחמש מאות , וכן היה ויהיה עד הרגע האחרון להתגלותה הפומבית של הא-להות הנצחית. תורת סיני ועם סיני קשורים המה בא-לוהי סיני כשלהבת בגחלת, וכל המנסה להפריד ביניהם, סופו לצאת בשן ועין.
חכם עובדיה שאקי, עיתון 'המזרח', תל אביב, ח' באב תרצ"ח (5 באוגוסט 1938) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שעם העמים לא הסתפק בנזיד עדשים של מודרניזציה
לא על העבודה המטריאלית לבדה, וההוללות יחיה עם העמים, אלא על כל מוצא פי הנבואה העברית ומדע היהדות לכל גווניו יחיה עמנו. דיבור עברי, עבודה עברית, תוצרת עברית ואף תרבות עברית גרידא, כוחם יפה הוא רק לגופו של העם, אך בשום אופן לא לגבי נשמתו. ... עם העמים לא הסתפק בכל עברו, הגדול והמנוסה, בנזיד עדשים של המודרניזציה. הקולטורה, התרבות והזיופים הבולטים לעין כל, של אירופה האלילית או גם הנוצרית הגוססת. וכי יש לכם מופתים יותר חותכים מתקופתנו, תקופת הזדון, השקר הזרוע?! - ומה המה כבושי יפן בסין, גרמניה באוסטריה, הלאומיים הספרדים, בארצות הרפובליקה של ספרד?! ומאידך העוול הבולט והצרה של גרמניה ליהודייה ...
תנו לנו תורה עברית, א-לוהות עברית, ומוסר עברי צרוף, תוכן עברי בארץ עברית ובכל משמעותה של המילה, בגישתנו לבנות את ארץ העברים הקדומה, עלינו לשוב אל תורת העברים.
חכם עובדיה שאקי, עיתון 'המזרח', תל אביב, ח' באב תרצ"ח (5 באוגוסט 1938) מתוך 'החכם היומי'