מקצת שבחו
חכם מארי שלום הלוי אלשיך נולד לאימו ידידיה ואביו מארי יוסף בשנת תרי"ט (1859) בצנעא בירת תימן.
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, החכם מארי יוסף הלוי אלשיך. היה תלמידו של דודו, אחי אימו, החכם מארי יחיא בדיחי, ראש הישיבה הכללית 'בית צאלח', כן למד תורה מפי החכם מארי חיים קורח ב'כניס בית אלשיך'.
ראשית תורתו למד בתלמוד תורה בצנעא. אחרי כן למד מפי אביו, מפי דודו הרב בדיחי ומפי הרב חיים קורח.
בשנת תרל"ד (1864) הוסמך כשוחט ובודק, ובשנת תרמ"ד (1874) קבע מקומו כדרשן ומגיד שיעור ב'כניס בית אלשיך'. לפרנסתו עסק במלאכת האריגה והרקמה בחוטי הכסף והזהב, ועיקר חפצו בלימוד התורה.
בשנת תרמ"ט (1889) חכם מארי שלום הלוי אלשיך עזב את צנעא עם משפחתו, בדרכו לארץ ישראל, אך כשהגיע לעיר הנמל חודידה, אסר עליו המושל הטורקי, איוב פאשה, את העלייה לארץ ישראל, והוא נאלץ לשוב לצנעא. כשחזר לעיר הגיש ערעור ושלחו לבית המלכות לקושטא והתמיד בשתדלנותו עד שהאיסור בוטל.
בשנת תרנ"א (1891) זכה לעמוד בראש קבוצת עולים, מבני קהילתו. בדרכם לארץ נפטר אחיו בפורט סעיד. לבסוף זכו ועלו לארץ ישראל, והתיישבו בשכונת נחלת צבי בירושלים. אמו ידידיה, בנו בכורו אליעזר, ובן אחיו יחיא, נספו בירושלים בשבוע הראשון להגעתם.
חכם מארי שלום הלוי אלשיך התפרנס מעבודה בבית החולים 'בקור חולים', אך לאחר זמן קצר למד את מלאכת החייטות, והתפרנס מיגיע כפיו. בשנת תרנ"ג (1902) נבחר לעמוד בראש קהילת יהודי תימן בירושלים, יחד עם חברו החכם מארי אברהם אלנדאף. בשנת תרס"ד (1903) ייצגו השניים את קהילתם ב'כנסייה הגדולה, שארגן מנחם אוסישקין בזיכרון יעקב. בשנת תרס"ד (1904) חכם מארי שלום הלוי אלשיך הקים את חברת 'שיבת ציון' לרכישת קרקעות באזור נבי סמואל. בשנת תרס"ח (1908) השיג חכם מארי שלום הלוי אלשיך, וחברו החכם מארי אברהם אלנדאף וחכם אלנדאף הכרה מהשלטון העות'מאני, שקהילת עולי תימן, תיחשב קהילה עצמאית. בשנת תרע"ב (1912) נסע בשליחות העדה למצרים ולסוריה, והשיג עזרה לצרכי מוסדות העדה.
חכם מארי שלום הלוי אלשיך היה לומד בישיבת המקובלים 'בית אל' ובישיבת 'חסד אל'. השתתף בהקמת תלמוד תורה 'תורה אור' וישיבת 'תורת משה' לבני קהילתו. יחד עם
החכם חיים שאול הכהן דוויק ייסד את ישיבת המכוונים 'רחובות הנהר'. בהשתדלותו בנתה חברת 'כל ישראל חברים' בית כנסת בשכונת נחלת צבי.
בשנת תרע"ד (1914) אירעה לו תאונת דרכים, בדרכו לשליחות ציבורית בפתח תקווה.
חכם מארי שלום הלוי אלשיך נפטר ביום א' באלול תש"ד (1944) ונקבר בהר הזיתים בירושלים.
בשנת תשל"ו (1976) יצא לאור בגבעתיים חיבורו 'עליית יהודי תימן' בתוך הספר 'מסעות ארץ ישראל' של אברהם יערי. בשנת תשנ"ז (1997) יצא לאור חיבורו 'משמיע שלום' - פירוש על שירי הדיוואן.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שמתוך שפנוי בשבת, מבין בתורה יותר מימי החול
'אסור מצא חפץ למצוא דרכים' - אסרה תורה לאדם לעשות חפציו, אפילו לדבר דברים, היאך לעשות מלאכה פלונית, או לדבר מענייני סחורה וכיוצא. אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'ודבר דבר' - שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חול. 'אהגה בתורת אל ותחכמני' - שמתוך שאדם פנוי בשבת, משיג ומבין בתורה יותר מימי החול, וזה על ידי נפש יתירה שיש לו משיג יותר. 'בו אמצאה תמיד נוח לנפשי' - בכל שבת ושבת אמצא מנוח. או גם, בשביל שמירת השבת, אמצא תמיד מנוחה בשבת.
חכם מארי שלום הלוי אלשיך, 'דיואן אפתחה שיר', דפים רמ"ט-נ, בני ברק, תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שנחלתם מתקיימת בידם, בזמן שעוסקים בתורה
"נחלתי עלי שפרה. בתת אל שבת לי למנה' - נחלתי זו ארץ ישראל שהיא נחלה לישראל, לפי שמתקיימת בידם בזמן שעוסקים בתורה, שלפחות אם הם טרודים בששת ימי החול ,יעסקו בה בשבת, ולפי שלא עסקו בה אפילו בשבת - גלו, שנאמר: 'על עוזבם את תורתי'.
חכם מארי שלום הלוי אלשיך, 'דיואן אפתחה שיר', דף ע"ר, בני ברק, תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד להקביל פני שבת להתאסף לעסוק בספר הזוהר
'אשמע מבשר טוב, מיום חמישי, כי מחרת יהיה, נופש לנפשי, בוקר לעבדותי, ערב לחופשי'.
'ערב לחופשי' - כי יינטו צללי ערב, דהיינו משש שעות ולמעלה, שצריך ליישב לעסוק בתורה, שנאמר בה חירות, ולהכין עצמו להקביל פני אורח הבא. ולזה נהגו הראשונים, להתאסף יחד לבתי כנסיות, ולעסוק בספר הזוהר הקדוש ברזי התורה, כדי שתבוא שבת ותמצאנו מוכן לקדושה.
חכם מארי שלום הלוי אלשיך, 'דיואן אפתחה שיר', דף רפו, בני ברק, תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד בשעת קריאת התורה, נעשה לנו מעמד הר סיני
'הדר מעמד סיני, לעמי מורשה, בכל שבת תקן, ידידי פרשה' - לכל הדעות תורה ניתנה בשבת. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שבכל שבת ושבת, בשעת קריאת התורה, נעשה לנו מעין מעמד הר סיני, שהתיבה נגד הר סיני, והחזן נגד משה, וכל הקהל צריכים להטות אזניהם, לשמוע קריאת התורה כאילו שומעים מפי הגבורה.
חכם מארי שלום הלוי אלשיך, 'דיואן אפתחה שיר', דף שג, בני ברק, תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שהרשות נתונה מאת המלך לבוא להתיישב בארצם
בשנת ה'תרמ"א, אחר שבועות, הודיעו שרי ממשלת תוגרמה, במודעה שהדביקו חוץ לארמון, כי רום מעלתו, רוטשילד, ה' ישמרהו ויחייהו, קנה הרבה מקומות בארץ ישראל, וכי הרשות נתונה מאת המלך ליהודים, אשר בכל תפוצות העולם, לבוא להתיישב בארצם ארץ ישראל.
ושמחו כל יהודי תימן שמחה גדולה עד מאוד, וחשבו ממש שהגיעה הגאולה העתידה, ובאותה שנה או שנה שאחריה יגאלו, ושזו התחלת הגאולה. ונתעוררו כל יושבי תימן בהתלהבות גדולה, עד שכל איש וכל משפחה, יתום ואלמנה, מבקשים למכור בתיהם, וכל כליהם, ובגדיהם, וספרי הקודש, וכל אשר להם, ולהעתיק יישובם מתימן ולילך לדור בירושלים. וכמו רוח חדשה נכנסה בלב כל אחד ואחד מהיהודים, אשר לא היה כמוה למיום אשר גלו.
אחר המודעה שפרסמה המלכות שהרשות בידי היהודים לעלות לארצם, באו עוד מכתבים מיוסף נדאף וחבריו הנזכרים, אשר נסעו לארץ ישראל, מספרים כי הגיעו לירושלים, תיבנה ותיכונן, וכי טובה הארץ מאוד, ומספרים בשבח ארץ ישראל הרבה. ונתבשרו יהודי תימן כי יכולים לנסוע לארץ ישראל, לחיים טובים ולשלום. כי מתחילה הייתה קבלה בידם, שמי שנוסע לארץ ישראל, לא יגיע לשם, והוא מת בדרך. ולא תהיה לו שום הצלחה. ואם יגיע לשם בדרך נס, אינו מגיע אלא לאחר שנה ויותר, והיה שם עוני וגלות גדולה ליהודים. והיה זה קודם ט' באב שנת תרמ"א. ובאותו ט' באב בכו כל יהודי צנעא, ועשו אבל גדול על חורבן ירושלים, תיבנה ותיכונן, אשר לא היה כמוהו בעולם.
חכם מארי שלום הלוי אלשיך, 'מסעות ארץ ישראל', עמודים 644-645, תל אביב, תש"ו (1946) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לענג נפש היתרה בריח התפוחים, ולהרבות באשישות
'מה נעמה לי עת, בין השמשות, לראות פני שבת, פנים חדשות, בואו בתפוחים, הרבו אשישות, זה יום מנוחה, זה דודי ורעי' -
'בואו בתפוחים' - הם הנקראים תופאח בלשון ערבי, ויש בהם ריח טוב. ונוהגים בליל שבת להריח בבשמים או כיוצא בהם, לענג הנפש יתירה, שאינה נהנית אלא מהריח. 'אשישות' - הם לגינין, ישימו בהם היין. ונקט אלו לבד כמו שכתוב: 'סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים'.
חכם מארי שלום הלוי אלשיך, 'דיואן אפתחה שיר', דף רפו, בני ברק, תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
